לִחְיוֹת כְּמוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת רוֹמַנְטִיזַצְיָה לִבְנֵי אָדָם.
לִרְאוֹת אֶת הַנַּזֶּלֶת בָּאַף, אֶת הָרֹק הַנּוֹזֵל בַּשֵּׁנָה,
אֶת הָעוֹר וְהַבָּשָׂר וְהַדָּם, אֶת הַשֵּׁן הָעֲקֻמָּה,
אֶת הַקִּלּוּפִים בְּצַד הַצִּפָּרְנַיִם לִרְאוֹת,
אֶת צִדֵּי הָעַיִן הַצְּהֻבִּים כַּשֶּׁתֶן.
כְּמוֹ לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלִּים לוֹעֲזִיּוֹת
שֶׁעִבְרַתְנוּ עִם צָדִ"י וְיוֹ"ד וְהֵ"א.
לִחְיוֹת כְּמוֹ אָדָם הַמַּגְדִּיר עַל יְדֵי פְּסִילָה,
אֶצְלוֹ יָרֵחַ הוּא: לֹא שֶׁמֶשׁ וְלֹא חֲבִיתָה
וְלֹא שֻׁלְחַן אֹכֶל וְאָנַרְכְיָה הִיא: לֹא קוֹנְפוֹרְמִיּוּת.
כְּמוֹ לְהוֹצִיא מֵהַמִּלִּים אֶת הַמִּיץ, אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
לְדִמּוּי, אֶת הָאֹפֶל, אֶת הָעַרְטִילָאֻיּוֹת הָאֲצִילִית.
לוֹמַר רַק מָה רוֹאִים בָּעֵינַיִם, לִקְרֹא לְחָרָא חָרָא.
לֹא לִשְׁאֹל אֶת הַיַּלְדָּה הַפְּנִימִית שְׁאֵלוֹת.
לִחְיוֹת כְּמוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת גֶּזְלַיְטִינְג לַמְּצִיאוּת ה ז א ת,
לוֹמַר אֵין יַלְדָּה פְּנִימִית, אֵין טְרָאוּמוֹת מֻשְׁרָשׁוֹת,
אֵין אֱמוּנוֹת מַגְבִּילוֹת -
יֵשׁ חָרָא שֶׁרָטֹב בְּרֶגַע זֶה,
שֶׁמַּסְרִיחַ אֶת הַכֹּל בְּרֶגַע זֶה.
מָה כְּבָר יֵשׁ לְדַבֵּר עַל זֶה, עַל הַחָרָא.
לֹא לַחְשֹׁב עַל הַכֶּלֶב שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ,
לֹא עַל בַּעֲלֵי חַיִּים בִּכְלָל, לֹא עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם -
רַק לִרְאוֹת חָרָא וְאָז לְהָרִים חָרָא
מָה יֵשׁ לְדַבֵּר עַל זֶה עַל הַחָרָא.
לִחְיוֹת כְּמוֹ בְּלֹא עַפְעַפַּיִם,
יְצוּר פָּקוּחַ, שָׁמֵן וְלֹא חִנָּנִי.
לִחְיוֹת כְּמוֹ עֻבְדָּה,
לִמְחֹק אֶת הַשִּׁיר;
מָה יֵשׁ לְדַבֵּר עַל זֶה
לֹא לְהַגְדִּיר מָה זֶה 'זֶה', הֲרֵי מָה יֵשׁ לְהַגְדִּיר
אֶת זֶה,
מָה יֵשׁ?
