מיינו את הסיטואציה הבאה: את שחקנית כדורסל בשיא הקריירה, כוכבת בנבחרת ישראל, והמסלול הסטנדרטי כבר פרוש לפנייך – ליגת העל, מעבר מתבקש לאירופה, וגיחות קצרות פעם בכמה חודשים הביתה לארוחת שישי. לא אצל דניאל רבר.
במקום לחפש את המוכר והקרוב, רבר בת ה-30 לקחה את בת זוגה זיו, את הכלבים מאנצ'י ושושה ואת החלומות המקצועיים שלה, וטסה 12,000 קילומטרים. היעד: פרת', בחוף המערבי של אוסטרליה. שם חתמה בקוקברן קוגרס.
הרומן של רבר עם דאון אנדר החל כבר לפני שבע שנים. "אמרתי לסוכן שלי 'תבדוק אופציות באוסטרליה'", היא נזכרת בחיוך על ההחלטה שהתחילה כהימור. "ממש מהר מצאנו קבוצה, נסענו לשם - והתאהבנו".
בעוד שבשנים הראשונות היא פילסה את דרכה בקבוצות שונות, לאחרונה קיבעה את מעמדה ותפתח עונה שלישית בקוקברן קוגרס מהליגה השנייה במדינה שהיא גם יבשת. בדומה ל-WNBA, גם הליגה האוסטרלית משוחקת בחודשי הקיץ, כך שבמקביל היא יכולה לשחק גם באירופה והעונה עשתה זאת באולימפיאקוס היוונית, שהשתתפה ביורוליג.
הבחירה להישאר באותו מקום שלוש עונות ברציפות היא חריגה בנוף. זה לא רק עניין מקצועי - אלא גם אישי. יחד עם זיו היא בנתה לעצמה שגרה אחרת, רגועה יותר, רחוקה מהקצב הישראלי: "התאהבנו בתרבות, באנשים, בקצב החיים".
מה זאת אומרת?
"באוסטרליה האנשים לא במרדף יומיומי. הם עובדים בשביל לחיות, לא חיים בשביל לעבוד".
אבל לצד הקסם, יש גם אתגרים. המעבר בין מדינות, בין תרבויות, בין שפות - הוא לא פשוט, גם לרבר. "באוסטרליה זה קל יחסית, כי הכל באנגלית", היא מספרת. "אבל ביוון, למשל, זה הרבה יותר קשה. הכל ביוונית, השלטים, הקניות בסופר - זה פער משמעותי".
התחנה היוונית, עם המעבר לאולימפיאקוס, סימנה גם קפיצת מדרגה מקצועית. הקשר נוצר דרך סוכנה רוני לופו, והחלום על היורוליג - תמיד היה שם. "זו הייתה הזדמנות שלא יכולתי לוותר עליה", מודה הסנטרית. ובכל זאת, דווקא החזרה לאוסטרליה מרגישה טבעית. אולי כי שם, מעבר לכדורסל, היא מצאה איזון. "אני משחקת עשרה חודשים בשנה. זה נותן לי יתרון, שומר אותי בכושר תמידי ומשפר אותי".
גם על הפרקט, החווייה האוסטרלית שונה. "הכדורסל שם מאוד מהיר", היא מספרת. "הקצב גבוה, רצים הרבה - לקח לי זמן להתרגל, אבל התאהבתי בזה. יש שם קבוצות ברמת היורוליג, הליגה השנייה דומה ברמתה לזו בישראל".
מוסיפה כמון וכורכום
אבל לא הכל מושלם. אם יש דבר אחד שרבר מתקשה להתרגל אליו באוסטרליה - זה האוכל. "אין להם אוכל טעים", היא צוחקת. "אני יושבת במסעדה ואומרת לעצמי: הייתי עושה את זה יותר טוב".
כמי שלמדה קולינריה ומבשלת הרבה, היא מוצאת את עצמה לעיתים קרובות מביאה את הטעמים מהבית: "הייתי מבשלת לבנות בקבוצה, והן היו מתלהבות. בסוף זה רק כורכום וכמון, אבל בשבילן זה עולם חדש".
כמה הספקת כבר לטייל באוסטרליה?
"בשנה הראשונה נסענו פעם בשבוע לראות מקומות חדשים. בכל יום רביעי היה לי אימון בבוקר ויתר היום פנוי. זה היום שהיינו לוקחות אוטו ומנסות לטייל. הספקתי לראות יחסית המון דברים, כן, זה אחד הדברים שכיף בחו"ל, לראות תרבויות אחרות, להיות במקומות אחרים".
ויש דברים מיוחדים שראית?
"בעיקר חיות, אם זה דובי קואלה או קנגורו. יש גם חופים מהממים באוסטרליה, הטבע משגע. אני מבינה למה אנשים נוסעים לטייל פה".
"לא הרגשתי אנטישמיות"
ומעבר לזה, יש גם את הגעגוע. למשפחה, לחברים, לבית. במיוחד בתקופות מורכבות, כמו בעימות בין ישראל וארה"ב לאיראן. "זה לא פשוט להיות רחוקה כשהמצב בארץ לא רגוע", היא מודה. "את יודעת שאת בטוחה - אבל המשפחה שלך לא בהכרח".
רבר הפכה בשני החלונות האחרונים של מוקדמות היורובאסקט לשחקנית המשמעותית בנבחרת ישראל. היא העמידה ממוצעים של 17.3 נקודות, 10.8 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים, סחפה את הכחולות-לבנות למאזן 0:6 מושלם וסיימה כשחקנית עם מדד היעילות (28.2) הטוב ביותר מבין כל המשתתפות במוקדמות.
הזהות הישראלית בכלל מלווה אותה לכל מקום. לפעמים זה פשוט - ולפעמים מורכב יותר. "באוסטרליה לא הרגשתי אנטישמיות בכלל", היא מדגישה. "הכל מאוד רגוע, הרבה דברים מנופחים בתקשורת". ביוון, לדבריה, היא כבר נזהרת יותר: "כשאת ישראלית, את הופכת קצת לשגרירה. שואלים אותך שאלות, מצפים להסברים. זה לא תמיד קל".
ואיך המשפחה מתמודדת עם המרחק שלך מהם?
"לא פשוט. אני בטוחה פה, בבית, אבל אני יודעת שהמשפחה שלי לא ישנה בלילה, וחברים שלי רצים למקלטים בתל-אביב. זה לא פשוט, זה לא קל. הבנות כל הזמן שואלות אותי מה עם המשפחה, מה קורה. האמת שהקבוצה באוסטרליה מאוד מתעניינת, כל הזמן שואלים אותי אם אני צריכה משהו".
לצד הקריירה, יש גם את החיים האישיים. את בת הזוג זיו הכירה לפני חמש שנים והשתיים התחתנו לפני שנתיים. "לי יש מסגרת - קבוצה, אימונים. לה יותר קשה, כי היא צריכה לבנות הכל מאפס. ועדיין, היא הולכת איתי לכל מקום, וזה לא מובן מאליו". שני הכלבים שמלווים אותן מספקים מעט נחמה, "אבל לא מחליפים את הבית".
ומה הלאה? רבר לא מסתירה את השאיפות. ברמה הנבחרת החלום ברור: לעלות לאליפות אירופה, ואולי אפילו להגיע רחוק בטורניר. "אנחנו רוצים להביא את הנבחרת למקומות שהיא לא הייתה בהם".
ברמה האישית היא מכוונת להמשיך להתקדם - ביורוליג, באוסטרליה, או בכל מקום אחר שיאפשר לה לצמוח. "זה לא קל להוכיח את עצמך מחדש בכל מקום, אבל זה מה שנותן לי מוטיבציה".
