בְּחֹדֶשׁ מֶרְץ הַנֶּהֱדָר בָּרַחְתִּי לַמּוֹשָׁב
בְּתוֹךְ פְּרִיחַת הַחַרְצִיּוֹת, שַׁלְהֶבֶת הָאָבִיב.
בֵּית הַהוֹרִים הִמְתִּין, שָׁקֵט, אָסַף אוֹתִי אֵלָיו.
הַמִּלְחָמָה כִּבְּתָה בִּי כָּל יְכֹלֶת לְהַצִּיב
יָד אַחְרָאִית, בּוֹטַחַת, עַל הֶגֶה הַמַּצָּב.
רָפָה וּמְכֻרְבֶּלֶת בְּמִטַּת יָחִיד אַשְׁקִיף,
כְּמוֹ צוֹפָה לְלֹא עִנְיָן בַּעֲלִילַת מָדָ"ב,
עַל כָּל מָה שֶׁיָּקָר נֶחְרָב, כְּשֶׁהַנַּחְשׁוֹל מֵצִיף.
אֲנִי עַכְבַּר מַעְבָּדָה שָׁקֵט וּמְסֻמָּם,
תּוֹצָר כָּנוּעַ, הַנִּסּוּי הֻכְתַּר בְּהַצְלָחָה.
הַחֲרָדָה הָפְכָה לְאֶבֶן אֶת מַחְזוֹר הַדָּם.
לֹא אֵחָלֵץ מֵהַמָּבוֹךְ שֶׁתַּחַת הַשְּׂמִיכָה.
לֹא אֶלָּחֵם, לֹא אֶתְנַגֵּד, אַשְׁקִיף מִמִּטָּתִי
וַאֲחַכֶּה לְבוֹא הַלֶּהָבוֹת אֶל סַף דַּלְתִּי.