כמו בקורונה, כשמצא את עצמו שובת רעב מול מעון ראש הממשלה, שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, הוא הראשון לקום ולהרים דגל עבור ענף התרבות והבמה. גם בסיבוב הזה, עם פרוץ המלחמה, נשאר הענף באוויר, בלי מתווה פיצוי ברור ועם עובדים שמשוועים לפתרון.
"היו אמורות להיות אצלנו שתי הופעות של אביתר בנאי, 20 שנה לאלבום 'גג' של הג'ירפות, פורטיס בפורים, יומיים של עמרי סמדר, יומיים של ריטה. לא חסר. אנחנו מדברים פה כרגע על 200 אלף איש שנותרו מחוסרי עבודה ולמעלה מ-25 אלף איש שהיה להם כרטיס להופעה וצריך לשנע ולפצות. מרץ זה חודש חזק במועדונים והיו הרבה סולד-אאוטים. הכל בהולד בגלל המצב".
איך מפוצה מי שהיה לו כרטיס? איך עובדת כלכלת הביטולים הזאת?
"אנחנו מעדכנים שההופעות כרגע לא קורות לאור המצב, ומודיעים ללקוחות שכשנחזור לפעילות נשבץ את המופעים, ואם התאריכים לא ימצאו חן בעיניהם או לא יסתדרו להם, הם יקבלו זיכוי מלא, ככה שאנחנו פה ולא הולכים לשום מקום. אבל מה שנקרא, נבצר מאיתנו ואנחנו שומרים על הבטיחות. על זה אין לנו טרוניה כלל וכלל. אבל מה משגע בכל הסיפור? שאנחנו נמצאים פה בשש שנים אינסופיות של סגירות - מקורונה דרך מבצעים, 7 באוקטובר ומלחמות עם איראן - שהייתה אמורה להיוולד מהן איזו תורת לחימה לפיצוי, או מה שאוהבים לקרוא לו 'מתווה'. איפה המתווה?"
תשאל את סמוטריץ'.
"אני לא מבין למה אדון שר האוצר ושר התרבות לא מסוגלים לצאת קבל עם ועולם, ולתת מתווה פיצוי. למה מחכים? אנחנו סקטור של 200 אלף איש, אמנים ואנשי מקצוע שעובדים בענף הבמה. למה אנחנו צריכים להגיע לערב חג פסח בלי יכולת לקנות מצרכים לבית ואוכל כשר? למה אדון סמוטריץ', שהוא בן אדם דתי, לא משכיל להבין שאנשים בענף, כמו טכנאים, תאורנים, נגנים, מנהלות הצגה ושחקנים, זקוקים לסוג של איזו מפרעה בעקבות המצב, כדי שיהיה לאנשים בענף איך לכלכל מצרכים בסיסיים לחג?"
איך זה נראה מבחינה תזרימית כשהכל קורס מהרגע להרגע?
"עובדי במה אמורים להוציא חשבונית אחרי כל הופעה. תחשבי שטכנאי ממוצע סוגר עשרה או 12 או 15 מופעים קבועים קדימה. הוא יודע שעל 15 מופעים הוא יוציא את החשבונית של 1,500-2,000 שקל לכל אחד, ויש לו הכנסה בהתאם לזה. ב-1 במרץ, מבחינת האנשים האלה, נגמר הסיפור. כסף לא נכנס. ביום אחד חרב עליהם עולמם. המלחמה הזאת באה לציבור בהפתעה, אבל לשרים לא. ידעתם להכין את הצבא? תכינו תוכנית מתאר לאזרחים".
בקורונה זה הגיע לשביתת רעב שלך מול בית ראש הממשלה. מאז לא השתנה הרבה.
"בקורונה הפכנו את המדינה, הגעתי לבלפור לשביתת רעב, יצאנו לכיכרות, במשך שנה שלמה הפכנו את המדינה כדי לקבל מה שמגיע לנו, ולבסוף שיפו ופיצו בעלי עסקים. וכשחזרנו לפעילות, כל העסקים ללא יוצא מן הכלל החזירו שבעתיים למדינת ישראל במסים. התחושה שאני מקבל לפעמים היא שאנחנו סוג ב', אף אחד אני לא מעניין אותו".
מה עם כל האמנים והשמות המוכרים שיכולים לעשות רעש, למה אתה בודד במערכה?
"לצערי הרב לא ראיתי יותר מדי אמנים, ואני אומר את זה בהרבה כאב. ביום שנגיע ליום העצמאות והאמנים יפסידו הרבה כסף, כמו שחלקם כבר הפסידו בפורים, אז אולי הם יתחילו להתעורר על החיים שלהם. בינתיים אני לא מצפה מאף אחד, לא יצאתי למלחמה הזאת מתוך ציפייה שיבואו אחריי. אני כן רואה היענות ענפה ורחבה של טכנאים, תאורנים, מנהלות הצגה, אנשים שהם חוטבי העצים ושואבי הבארות, כן? אין לנו בענף יותר מדי עומר אדם ואייל גולן שעושים הון של כסף - ושיהיה להם לבריאות - אני רואה את האנשים האלה שאין להם, וזו הרוח הגבית שאני מקבל כי יש צדק למאבק הזה, אנשים שעובדים על חשבונית ולא על משכורת. ואני אמשיך כל עוד נפשי בי עד ששר האוצר יתעורר".
עד שתגיע לסמוטריץ', יש לך ערוץ מול שר התרבות מיקי זוהר?
"קודם כל שלחתי למיקי זוהר הודעה בעבר, שיבחתי אותו על דברים שהוא עשה טובים בעיניי וידעתי לפרגן, והפעם שאלתי אותו 'האם אדוני לא יכול בשום צורה זו או אחרת לצאת לציבור הרחב ולדבר?' מיקי אמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מחכה להיפגש עם שר האוצר כדי לדעת מה הוא מביא לעולם התרבות. אבל מתי? אנחנו נחנקים בינתיים. ופסח מעבר לפינה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להפנים שאנחנו לא אריסים של בני האצולה, שצריך להבין שלמדינה יש גם חובות, והגיע הזמן שתיישם את החובות האלה".
