"ככה לא מדבר מי שעושה תרגיל הטעיה", קבעה דנה ויס, בימים כתיקונם פרשנית מדינית בחדשות 12 והחל מאתמול גם מומחית לשפת גוף בכלל ושל נשיא ארה"ב בפרט. האחרון, כידוע, מעולם לא נתפס באמירת דבר והיפוכו (ולפעמים היפוכו ורק אחר כך הדבר), ובכל זאת הצהרותיו בדבר "שיחות חזקות" (נו מה, שאמריקה הגדולה תנהל "שיחות חלשות"?) עם המשטר האיראני עבדו בנוהל טראמפ: הוא מגהק והעולם, השווקים ואולפני הטלוויזיה נכנסים לסחרור עוד לפני שבכלל הובן מי-מה-מוג'תבא.
אבל ויס, שלפני שבועיים דיווחה כיצד בארה"ב ובישראל החלו לזהות "סדקים הולכים וגוברים במשטר האיראני" (איך הולך עם זה באמת?), חרצה בביטחון: "ככה לא מדבר מי שעושה תרגיל הטעיה". ולמרות שהאבחנה קצת שומטת את הקרקע תחת הרעיון של, ובכן, הטעיה, הפאנל עבר לנתח באריכות את הסעיפים שהאיראנים כביכול הסכימו להם לפי טראמפ, למרות שכולם שם כבר אמורים לדעת: ייתכן שההסכמות הנ"ל ניתנו לאחר מו"מ שהתנהל בראש שלו, וזה ממש אותו ראש שסיבך את ארה"ב במלחמה שנפתחה במטרה לשחרר את העם האיראני, עברה לטפל בפרויקט שכבר "הושמד" ואז הפכה למערכה על מחירי הנפט.
עם זאת, בחדשות 12 לפחות יודעים איך לסייע לציבור להבחין בין קשקשת לאינפורמציה: בתחילת המשדר של שש פנתה המגישה דפנה ליאל לאהוד יערי לטובת "כותרת", והוא אכן הכריז כי "האיראנים מוכנים לוויתורים משמעותיים מאוד בכל הסוגיות", אבל הסביר שהוא "לא ייכנס לוויתורים האלה עכשיו, שמא אני אסתבך עם העורך של המהדורה המרכזית". ליאל עוד ניסתה לקושש פרטים על גורל האורניום המועשר, אבל יערי נותר נאמן לעיקרון המקודש ביותר: שמונה בערב. אם כך, באותה מידה הוא גם יכול היה לומר: "צופים וצופות יקרים, זה לא שאין לי מידע חיוני ורלוונטי לתת לכם בנושא בוער, אבל מה לעשות שגם בטלוויזיה יש כלכלת חימושים. בינתיים תראו איך אני מפגיז אתכם בשמות של בעלי תפקידים שאף אחד לא שמע עליהם".
ובעוד שיערי נדרש לאיפוק לטובת הרייטינג, אצל בני סבתי הוא כנראה נועד כדי שהערוץ לא יחטוף קנסות על שפה בוטה. "אני לא יכול להגיד באולפן את מה שאני חושב עכשיו על טראמפ", אמר ב"שבע" לאור ההתפתחות הטרייה, שעשויה להבטיח את הישרדות המשטר. "אני גועש ורועש מהשעה אחת-שתיים. צריך הרבה סבלנות אסטרטגית". בכל הקשור ליכולת של השידורים להפריד בין טפל (סבתי גם גועש וגם רועש?!) ועיקר (מה הוא יודע), נדמה שגם "סבלנות אסטרטגית" לא תעזור.
בקטנה
באופן חריג, הפריים טיים נשלט אמש על ידי סדרות ישראליות: "ריסט" (קשת), "המעברה" (רשת) ו"בהסתורה" (כאן). גם אם שלושתן לא ממש ממציאות מחדש את הז'אנר שבו הן פועלות, יש ערך וחשיבות לערב שידורים בערוצים המרכזיים שמבוסס על יצירה מקורית ולא על ריאליטי. זה בוודאי נכון לאחר הממשלה שחררה לאחרונה את נטפליקס מחובת השקעה בתוכן המקומי, כמקובל במדינות אחרות: מבחינת השלטון ממילא מה שחשוב זה "הפטריוטים".
