בעוד הטילים נוחתים מסביב, והקשב הציבורי מתמקד בעיקר בהגעה בזמן למרחבים המוגנים, ועדת החוקה של הכנסת מקדמת באינטנסיביות את חוקי המהפכה המשטרית: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, חוק מח"ש, ועכשיו גם "חוק הבוררות", שעבר בקריאה שנייה ושלישית. מתנגדי החוק טוענים כי מאחורי שמו התמים מסתתר "חוק שמקרב את ישראל למדינת הלכה". לעומתם, יוזמיו אומרים כי "במדינה יהודית ודמוקרטית ניתן לקדם גם חוקים המדגישים את ישראל כ'יהודית' – זהו חופש הדת האמיתי".
עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית בזכויות נשים, עקבה מקרוב אחרי הליכי החקיקה בוועדת החוקה, ומנסה לענות על הסוגיות הבוערות לגביו.
2 צפייה בגלריה
דיון בבית הדין הרבני. החלטות הבוררות שלו יהפכו אוטומטית לפסקי דין | צילום: טל שחר
(טל שחר)
• מה קובע "חוק הבוררות" החדש?
"עד היום, בתי הדין הרבניים והשרעיים היו מוסמכים לדון רק בנושאי נישואים וגירושים. החוק החדש מרחיב את סמכותם ומאפשר להם לשמש כבוררים גם בסכסוכים אזרחיים כגון יחסי עבודה, ענייני שכירות, צרכנות, נזיקין ובעיות בין שכנים. החוק קובע כי סכסוכים בתחומים אלה יוכלו להתברר בבתי הדין הדתיים בהליך בוררות, על פי הדין הדתי, אם שני הצדדים יסכימו לכך".
• מה טוענים יוזמי החוק?
"ראשית, שמדובר בפלורליזם משפטי: במדינה דמוקרטית יש לאפשר לאנשים שמעדיפים לפתור את סכסוכיהם לפי הדין הדתי לעשות זאת בהליך ממוסד ורשמי. ומאחר שמדובר בהליך בהסכמה שכל צד יכול לסרב לקיימו, אין סכנה לפגיעה בזכויות הפרט. מעבר לכך, לטענתם מדובר רק בחזרה למצב שהיה קיים לפני שבג"ץ התערב בנושא".
• אם החוק מאפשר בוררות רק בהסכמת שני הצדדים, אז מה הבעיה?
"ראשית, לבתי הדין הדתיים אף פעם לא הייתה סמכות בחוק לדון בנושאים אלה. הם עסקו בהם בכל זאת, עד שבג"ץ עצר את זה בשנת 2006. מעבר לכך, בוררות היא דרך ליישוב סכסוכים מחוץ להליך השיפוטי הרגיל, ובה הצדדים בוחרים מי יכריע ביניהם. גם לפני החוק, לצדדים לסכסוך התאפשר לפנות לבוררות פרטית על בסיס דין דתי. ההבדל המרכזי הוא שכעת מדובר במתן סמכות בוררות לבתי דין דתיים, שהם מוסדות רשמיים של המדינה.
"יש לכך השפעה משמעותית על השאלה עד כמה הסכמת הצדדים היא באמת חופשית. למשל, מספיק שצד אחד של הסכסוך מעוניין בבירור בבית הדין הדתי כדי שלצד השני יישלח זימון לדיון – גם אם לא חתם על הסכמה בשום שלב. מדובר בהליך לא מחייב, הוא יכול לסרב להשתתף בו, אולם יש חשש שמי שאינו בקיא בחוק יחשוב שהוא חייב להיעתר".
• באילו מקרים נוספים אדם עלול להיקלע לדיון בבית הדין הדתי בעל כורחו?
"למשל במצבים של פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים, כמו שוכר שגילה ליקויים בדירה ועלול להסכים לדון בעניין בבית הדין הרבני רק כי הוא חושש שייתפס כדייר בעייתי, או עובדת שהמעסיק שלה מבקש לנהל את הסכסוך ביניהם בבית הדין הדתי, ועלולה להסכים לכך בלית ברירה, במיוחד אם היא תלויה במקום העבודה.
"בנוסף, בקהילות סגורות ודתיות יותר קיים גם חשש שמי שיסרב לדיון על בסיס הדין הדתי עלול לשלם מחירים חברתיים. ניתן לומר שזה המצב גם כיום, אבל עד עתה, הלחץ לברר סכסוך על בסיס הדין הדתי יכול היה להוביל לדיון בפני בורר פרטי מוסכם. כדי שלהחלטתו יהיה תוקף של פסק דין, היה צריך לפנות לבית משפט, וזה היה בוחן האם ההליך היה בהסכמה והאם הוא עומד בהלימה לחוקי מדינת ישראל. אבל במחטף של הרגע האחרון נקבע בחוק החדש כי פסקי בוררות של בית הדין הדתי יקבלו תוקף של פסק דין, ללא צורך באישור של בית משפט אזרחי.
"המשמעות היא צמצום משמעותי של הבקרה והפיקוח של בתי המשפט על הליך הבוררות. כעת, אם אחד הצדדים ירצה לתקוף את פסק הבוררות הוא יידרש להגיש ערעור על פסק הדין, וכערכאת ערעור בתי המשפט נוטים פחות להתערב בפסקי בוררות".
• החוק מחייב את בתי הדין הדתיים לפסוק בהתאם לחוקים מסוימים כמו חוק שוויון זכויות האישה וחוק החוזים האחידים, ואינו מאפשר להם לדון בזכויות שאינן ניתנות לוויתור, כגון שכר מינימום. האם אין בכך כדי למנוע את החשש מפגיעה בזכויות בסיסיות?
"המגבלות האלה מצמצמות את האפשרות לפגיעה בזכויות בסיסיות אבל אינן מונעות לחלוטין פגיעה אפשרית. רשימת החוקים שפסקי הבוררות לא יוכלו לסתור מצומצמת מאוד, ואינה כוללת חוקים מרכזיים המגינים על זכויות יסוד כמו חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (אשר מונע, לדוגמה, הפרדה אסורה בין גברים לנשים או הפליה במתן שירותים על רקע נטייה מינית).
"החשש שבתי הדין הדתיים לא יגנו על זכויות היסוד מבוסס על ניסיון העבר: כאשר בתי הדין הרבניים ניהלו הליכי בוררות (בעיקר עד שנת 2006) הם לא הקפידו להגן על זכויות העובדים, ואף נתנו תוקף לוויתור של עובדים על זכויות בסיסיות כמו שכר מינימום ופיצויי פיטורים".
• האם החוק עלול לפגוע בנשים באופן מיוחד?
"החוק עלול לפגוע בכל אדם, אך נשים נמצאות בסיכון מוגבר. בבתי הדין הרבניים מכהנים דיינים גברים בלבד ובבתי הדין השרעיים ישנה קאדית אחת בלבד, עובדה המשקפת אפליה מובנית כלפי נשים במוסדות אלה. בנוסף, רשימת החוקים 'המוגנים' שבתי הדין יהיו חייבים להתחשב בהם אינה כוללת, לדוגמה, את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
"בנוסף, מאחר שנשים רבות עובדות במקצועות הטיפול והחינוך בתוך הקהילה שאליה הן משתייכות, הן עלולות להיות חשופות ללחצים מצד הסביבה להסכים לבירור הסכסוך בבית דין דתי, גם כאשר הדבר עלול לפגוע בזכויותיהן".
• האם סמכויות כאלה ניתנות לבתי דין דתיים במדינות אחרות במערב?
"עוד לפני אישור החוק היה המצב בישראל חריג בהשוואה לדמוקרטיות אחרות, מעצם קיומן של ערכאות דתיות רשמיות שהן חלק ממערכת המשפט של המדינה. הרחבת הסמכויות הופכת את ישראל לחריגה אף יותר בעניין זה".
• יש הרואים בחוק הזה חלק מ"ההפיכה המשטרית".
"החוק מהווה חלק ממהלך רחב שמשפיע על אופייה של הדמוקרטיה בישראל ועלול להוביל לפגיעה בזכויות היסוד של כל אחד ואחת מאיתנו. מעבר לכך שהוא עלול לפגוע בזכויות אזרח בסיסיות, בהן הזכות לשוויון והחופש מדת, הוא עלול לפגוע באופן נרחב בלגיטימציה של בתי המשפט בקרב ציבורים רבים בחברה הישראלית. החוק אף מערער את העיקרון הבסיסי בדמוקרטיה של שוויון בפני החוק. הוא יוצר מציאות של מערכות דינים מקבילות, כך שסכסוכים באותו מקום עבודה או באותו בניין עשויים להתברר על פי דינים שונים, ולהסתיים בתוצאות אחרות למרות שנסיבותיהם זהות. מצב זה לא רק מסכן את שלטון החוק, אלא מעמיק את הפיצול בחברה הישראלית".
