בדאללה חליחל קינח עונה מוצלחת במיוחד בגיאורגיה, שבה כבש חמישה שערים, עם זכייה בגביע במדי דילה גורי. סוכנו, אריאל בוזורגי, ניסה למנף את ההישג כשמילא את הרשתות החברתיות בביצועיו וניסה לשדך אותו לאחת הליגות במזרח הרחוק – עד שהגיעה הצעה מגאנגוון הדרום-קוריאנית.
"הבנו שמדובר בליגה ברמה גבוהה", אומר בוזורגי. "ג'סי לינגארד ממנצ'סטר יונייטד שיחק כאן בסיאול, גם יאנג מין הייוק ששיחק בגאנגוון נמכר לטוטנהאם, ופרנקו קובאצ'ביץ' הקרואטי נמכר לציילה ואז לפרנצווארוש בשלושה מיליון יורו. הגיעו לכאן גם ברזילאים מפלמנגו בסכומים של בין מיליון וחצי לשלושה מיליון יורו".
"ברור שהיה לי הלם תרבות כשהגעתי לפה", מגלה חליחל. "בעיקר מהאוכל, כי התרגלתי למטעמים של אמא שלי – ואין לי פה לא מטבוחה ולא דברים שאני רגיל לאכול. הכל כאן מתרכז ברמה הקולינרית בסושי ופסטה. השאר זה כל מיני חיות מוזרות, ואני לא מתחבר, למרות שהבשר כאן מעולה.
"בכל הקשור לכדורגל, יש כאן רמה מאוד גבוהה. אם בליגת העל בישראל יש לך זמן לקבל החלטות עם הכדור, כאן תוך שתי שניות צריך לשחרר אותו. זו ליגה אגרסיבית ומהירה. אני שחקן חזק, שלא מפחד להרביץ לבלמים כדי להבקיע. התנאים לא פחות טובים מאשר במכבי ת"א ובמכבי חיפה".
ההלם התרבותי בא לידי ביטוי גם בנורמות שחליחל לא הכיר: "כששכרתי דירה, חייבו אותי להפקיד מראש את כל סכום השכירות, אלפי דולרים, כי כאן הכל מאוד מסודר. עברתי באור אדום בשבוע הראשון שלי כאן ונקנסתי ב-2,000 דולר. הם גם מקפידים מאוד על זמנים: אם האימון בעשר בבוקר והגעת בעשרה לעשר, תקבל קנס אוטומטי של 3,000 דולר. אין משחקים".
"מחוברים למדינה"
חליחל (25) החל את דרכו במכבי חיפה בגיל 12, וכעבור שנה עבר לקריית-שמונה. לפני חמש שנים נמכר לאל נאסר מדובאי תמורת 1.5 מיליון שקל, אבל לא הצליח להשתלב ומאז עבר לא מעט תחנות. עכשיו הוא מחפש תיקון ביעד לא שגרתי.
החלוץ מתגורר קרוב למגרש האימונים, שאליו הוא מגיע ברגל. "אני עשר דקות מהים, ויש שם טיילת כמו בת"א. מגיעים לשם מכל דרום קוריאה", הוא מספר. "כמוסלמי, אין בעיר מסגד, ואם אני רוצה להתפלל אני נוסע לבירה סיאול, שמרוחקת 160 קילומטר – שעתיים נסיעה. אני מתפלל חמש פעמים ביום בבית או במתחם האימונים ומקפיד על זה. ברמדאן אני לא צם בימים של משחק, כי הגוף שלי לא עומד בזה. בימים שכן צמתי, המועדון דאג לי לארוחות מלאות עם המון רגישות – הם יודעים שאני לא נוגע בחזיר. מאוד מכבדים אותי כאן, וכל מה שאני מבקש אני מקבל".
חליחל נולד בגוש חלב (ג'יש) שבצפון, שסופגת לא מעט מאש חיזבאללה. "אני מאוד מודאג וחושב כל הזמן על המשפחה שלי", הוא אומר. "כל האחים שלי מחוברים למדינת ישראל. יש לי אח שוטר לשעבר ואח נוסף שמתנדב במד"א. בקוריאה יודעים מה קורה בישראל, אבל מאוד רגישים ואדיבים – חוץ מלשאול אם אני בסדר, הם לא מתערבים".
"לפתוח דלת לישראלים"
למשחקי של הקבוצה מגיעים כ-4,000-5,000 אוהדים, ולדבריו "בניגוד לישראל, גם אם אתה מפסיד או מסיים בתיקו – הם מוחאים כפיים, מעריכים ומעודדים. אין עוינות, לא משנה מה התוצאה. שיחקנו במפגש כפול בגביע האלופות של אסיה מול מצ'ידה זלביה היפנית של נטע לביא. במשחק הראשון סיימנו ב-0:0, והשוער שלהם לקח לי שני מצבים של מאה אחוז. במשחק השני ביפן הפסדנו 1:0, כשנכנסתי מהספסל בדקה ה-46.
"בסך הכל אני מאושר כאן. אני אוהב את המקום, את התרבות המנומסת של האנשים ואת האזור, ובטוח שהשהות כאן תשדרג אותי גם כאדם וגם כשחקן", מסכם חליחל. "אני מקווה להיות זה שפותח את הדלת לשחקנים ישראלים נוספים לליגה הקוריאנית".
