אחרי 26 ימים שבהם איראן מותקפת ללא הפסקה, כל נקודה שבה תסתיים המלחמה תעמיד את ישראל במצב משופר לאין ערוך מול איראן, ביחס ליום שלפני תחילת מבצע שאגת הארי. עם זאת, דירוג פנימי בתוך התרחישים השונים מוצא גם את הנקודה הבעייתית ביותר: סיום חד-צדדי של המלחמה בהחלטה אמריקאית ללא הסכם.
מבחינת ישראל, מידת ההצלחה או הכישלון של תרחישי סיום המלחמה תימדד על בסיס חמישה פרמטרים: נטישת תוכנית הגרעין, ריסון משמעותי של היכולות הבליסטיות, סיום התמיכה בארגוני ה"פרוקסי" ובראשם חיזבאללה, יצירת מנגנוני פיקוח אפקטיביים שיבטיחו שטהרן לא מבלפת, ויצירת תנאים לחילופי שלטון.
1 צפייה בגלריה
בישראל מקווים להתחדשות המחאה העממית. הפגנות באיראן, לפני מבצע שאגת הארי
(Getty Images)
כך שהתרחיש האופטימי ביותר הוא זה שממלא בצורה ברורה אחר ארבעת התנאים הראשונים, וגם מאפשר בהמשך הדרך את סיום שלטון האייתוללות. הסכם שאינו ממלא אחר ארבעת התנאים (גרעין, יכולות בליסטיות, ארגוני "פרוקסי" ומנגנוני פיקוח אפקטיביים) הוא פחות טוב לישראל, משום שהוא משאיר פתח לחזרה ללחימה ולהתאוששות מהירה של המשטר האיראני.
בנוסף, חשוב מאוד לעמוד אחר הדרישה לסיום הסנקציות רק בסוף התהליך ובצורה מדורגת. בישראל סבורים כי אסור שאיראן תקבל כבר בהתחלה מיליארדי דולרים שישמשו מיד לשיקום יכולות הגרעין, הטילים וההגנה האווירית. אם יתאפשר לאיראנים לקבל הכנסות משמעותיות עכשיו, הם לא יעמדו בתנאי ההסכם, יהיה אשר יהיה.
כמו כן, האמריקאים צריכים לכפות על איראן משטר חדש במצרי הורמוז, כדי לוודא שאין פגיעה או מחסום בזרימת הנפט. טראמפ ציין שכבר קיבל מאיראן "מתנה" ולא פירט, אך ככל הנראה מדובר על מכליות נפט שמשייטות במפרץ הפרסי ויוכלו לשמש להורדת או לאיזון מחירי הנפט.
אלה הפרמטרים הבסיסיים ביותר להסכם טוב. כל ויתור או התגמשות פועלים לטובת המשטר האיראני הנוכחי, ומעודדים חזרה ללחימה במוקדם או במאוחר. הסכם טוב צריך גם לפתור את נושא האורניום המועשר שהאיראנים מסתירים. כלומר, שהמשטר יסכים למסירת מאגר האורניום המועשר שבידיו לצד שלישי. זה יבטיח איפוס אמיתי של תוכנית הגרעין, ויחזיר את איראן הרבה זמן לאחור.
מבחינת הטילים הבליסטיים, הסכם טוב הוא כזה שבו איראן לא יכולה לפתח טילים לטווחים ארוכים של 1,000 ו-2,000 ק"מ, אלא ל-300 ק"מ לכל היותר. זה יעמוד אולי בהגדרה של טילים להגנה עצמית.
התרחיש הבא הטוב ביותר מבחינת ישראל הוא נפילת משטר האייתוללות עקב מחאה עממית מחודשת. אחריו, קבלת התכתיבים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על ידי המשטר בטהרן על מנת להבטיח את שרידותו.
בתרחיש הבעייתי לסיום המלחמה, כפי שנכתב, טראמפ יודיע חד-צדדית שניצח והמלחמה הסתיימה – ללא הסכם – ויורה לישראל לעצור את ההפצצות. הבעיה בתרחיש הזה היא שבהיעדר הסכם יהיה קושי להחזיר את המשק לשגרה ולפתוח את נתב"ג, כאשר איראן יכולה לשגר טילים מתי שתרצה. אך גם בתרחיש הזה יישאר בידי ישראל וארה"ב חופש פעולה, כך שאם איראן תחל לשקם את המערכות שלה – הן ישמרו לעצמן את הזכות להפציץ.
ויותר מכך, גם בתרחיש הזה איראן תימצא בנקודת השפל הקשה בתולדותיה מאז המהפכה האסלאמית, ללא סיכויים ממשיים להיחלץ מהמצוקה הכלכלית אל מול המשך התסיסה בציבור. סיום המלחמה ימצא את איראן עם בעיות בתחום האנרגיה, החרפת העוני, ללא תעשיות ביטחוניות מתפקדות, ללא יכולת אמיתית לשמר את אסטרטגיית התמיכה הפיננסית ב"פרוקסי", כשחילות הים והאוויר שלה מחוקים, מערכות ההגנה האווירית התאיידו, והיכולת לחדש בעתיד הנראה לעין את ייצור הטילים ואת תוכנית הגרעין מוגבלת ביותר, לנוכח חדירותה המודיעינית והעליונות האווירית הישראלית המוחלטת.
הניתוח הזה לא כולל את נושא הלחימה מול חיזבאללה בלבנון, שיכול לסבך את התמונה הכוללת במקרה שאין הסכם שמחייב את איראן לחדול מסיוע לארגון הטרור השיעי. אמנם זה לא יכול להוביל לסיוע מסיבי גם בתרחיש של יציאה אמריקאית חד-צדדית מהמלחמה, אבל בטווח הקצר ישראל תצטרך להמשיך במלחמה, ולא ברור כיצד היא תתפתח. פוטנציאל ההסתבכות כבר מוכר, ידוע ולא חביב.
