נשיא הלחץ / מקריאה ב"חוות הדעת" (מילא "חוות", איפה בדיוק ה"דעת") שהגיש השר עמיחי אליהו בעניין "בקשת החנינה" (שהיא לא "בקשה" וגם לא "חנינה") של ראש הממשלה, ניכר כי כרגע זהו יצחק (בוז'י) הרצוג אשר מרצה עונש (וחטאים לא חסר): הוא זה שחייב לקחת בחשבון מסמך שאינו אלא הכלאה בין דרשה בינונית למונולוג בערוץ 14, לקרוא כיצד סבו ואביו מוזכרים בשם ניסיון חנופה שקוף ובכלל, להקדיש זמן ואנרגיה למישהו שחושב ש"לרב כהנא יש הרבה מאוד זכויות". אם כבר אליהו נתלה בחנינה החריגה שהעניק חיים הרצוג בפרשת "קו 300", ראוי לזכור גם כיצד נהג בכהנא: הוא סירב אפילו לפגוש בו. היום לא רק שהיורשים שלו כבר מכירים מצוין את בית הנשיא, הם גם כותבים "חוות דעת".
אבל לקרוא את הגיגי אליהו זה עוד החלק הקל במסגרת הוויה דולורוזה שתגדיר את מורשתו של הרצוג הבן כנשיא ואולי גם כאיש ציבור. הוא כבר הושפל פומבית על ידי נשיא ארה"ב, זכה לאנטי-גיבוי מנתניהו, וממילא מקורביו של ראש הממשלה כבר חודשים אוכלים לו את הכבד עם כפית. בינתיים בצד השני עוקבים אחריו בשבעים עיניים ורק מחכים לסימנים מעידים, שמא שוב הרצוג ישמור על נתניהו מאוחדת.
ובאמצע עומד אדם חכם ומתוחכם, שיודע היטב מה צריך נשיא מוסרי לעשות אך גם מבין את המחיר, והוא האחרון שהאתגר הזה מטעין אותו באנרגיות. למעשה, הרצוג נראה כמי שמחכה לנס שיחסוך ממנו את האחריות להמשך עקירת השיניים נטולת ההרדמה הזאת. נדמה שאם היה ניתן, היה נמלט כמו יונה הנביא ואף מבלה בכיף שלושה ימים ולילות בתוך מעי של דג: זה אפילו יכול להיחשב כמרחב מוגן. אבל העיר נינוה מחכה לשמוע מה יעלה בגורלה, והוא נורא רצה להיות הנשיא: זה שנותן או לא נותן חנינה, ובעיקר היה רוצה גם לקבל אחת.
המכרז של המדינה / ישנו קו מחבר בין זירות הנפילה הספציפיות שבהן בוחר ראש הממשלה לבקר, ההברזה של המפכ"ל מהענקת הדרגה לסגן ניצב רינת סבן, הסירוב של שר הביטחון לחתום על "תעודת חיסיון" כדי שניתן יהיה להעמיד לדין את ח"כ טלי גוטליב, וגם משפט שבאמת נשמע השבוע בערוץ 12 ועבר באולפן כאילו כלום: "אשקלון, עיר בשר מבשרה של הממשלה, לא ממוגנת".
המכנה המשותף הוא מעבר מצורת משטר שבה הצד הנבחר ומשרתי הציבור פועלים כדי להגשים אג'נדה אך נותרים מחויבים לכלל הציבור, לשיטה שבה המדינה היא מכרז והחברה הזוכה דואגת ללקוחות שלה - וגם הם מתחלקים למעמדות: בעלי פוליסת פרימיום נהנים מכל ההטבות ובכל מצב, הם תמיד צודקים ואיתם בטח שלא מתעסקים; אלה שהסתפקו בפוליסה סטנדרטית נהנים מהשירות הבסיסי, אבל זכאים להתלונן פה ושם על תקלות, חלקן אפילו מטופלות. ואלה שבחרו בחברה המפסידה? הם מקסימום רשאים לחכות למכרז הבא ולקוות שהוא יתנהל בתנאים הוגנים. בינתיים עליהם לשאת בכל ההוצאות, והכי חשוב: שלא ישכחו להגיד יפה תודה.
דמי חוסר רצינות / בוקר אחד הקיץ שגריר ישראל בארה"ב וגילה שאפילו ממשל טראמפ חוטף קריזה מהטרור היהודי בגדה. הלך השגריר, חיפש, בדק ומצא את האחראים, כפי שסיפר בראיון לאיתמר אייכנר בעיתון זה: "איפה רבני יש"ע ואיפה ראשי המועצות של יש"ע? איפה מועצת יש"ע?" לעומת זאת, קבע יחיאל לייטר, "הממשלה מתגייסת לעשות את מה שצריך", והנה, אפילו ראש הממשלה ביקר בפיקוד מרכז באמצע המלחמה, ו"זה מראה שהוא לוקח את זה מאוד ברצינות".
מאחר שמדובר בדיפלומט בתפקיד מפתח, מותר לקוות שלייטר מבצע את מלאכת ההיתממות וגלגולי העיניים הנדרשת לעבודתו בצורה יותר משכנעת ואינטליגנטית. הרי מרוב ש"הממשלה מתגייסת", שר הביטחון רק נכנס ללשכתו וכבר ביטל את הצווים המינהליים ליהודים, וזה עוד לפני שמזכירים שאין "ממשלה" בלי הזרוע המדינית של הגבעות, שאחד מבכיריה הפך את מחוז ש"י במשטרה לבדיחה לאומית.
לייטר גם ממשיך לדבר על "קומץ של כמה מאות חבר'ה", שזה אומנם שיפור מפתיע מהגרסה הרשמית של ראש הממשלה ("70 חבר'ה מבתים הרוסים") אך רחוק מאוד מהמציאות שמתארת דמות מרכזית ומקושרת פוליטית כמו אלישע ירד ("זה ממש לא 70 ולא 700, זה הרבה יותר וזה אנשים מתוך יהודה ושומרון").
מאחר שלא סביר שלייטר אינו בקיא בפרטים הנ"ל, עולה החשד שמא לא שורשי הטרור היהודי ואוזלת היד נגדו מטרידים אותו, וזעקתו אינה אלא מחווה ריקה לטובת כמה אמריקאים מודאגים שלא יטרחו להעמיק. הם רצו לראות שלא מנפנפים אותם, והשגריר בתמורה שילם להם בדמי חוסר רצינות.
בשלוש מילים / בפסח תאכלו מרור.
משפט בשבוע: "שרה נתניהו ראויה לא רק להשיא משואה, היא ראויה גם לפרס ישראל" (מערכת החינוך בבלגן, אבל השרה מירי רגב לא מוותרת על הבגרות בלשון)
מקום שמח / נועה קולר הסכימה - והשאלה מדוע בהחלט מסקרנת - להשתתף ב"השעשועון של גבע אהרון", פודקאסט שהוא בעצם ראיון מופרע שיורד לפרטים האזוטריים ביותר מהביוגרפיה של השחקנית, מלמד המון על תרבות הסלבס הישראלית ועוד עושה זאת בחרוזים חינניים כמו שוקולית. מומלץ לצפות בגרסת הווידיאו, שזמינה בערוץ היוטיוב של כאן/ אחרת חבל על הזמן/ שלא תחמיצו את הופעת האורח של איגי וקסמן.
