אחרי שנים רבות של דיונים, מחלוקות וגבולות מטושטשים, הוועד האולימפי הבינלאומי הציב קו ברור: ספורטאיות טרנסג'נדריות לא יורשו להשתתף בתחרויות נשים במשחקים האולימפיים החל מלוס-אנג'לס 2028. מעבר לכך, ובהחלטה דרמטית מאוד ורלוונטית יותר, ספורט הנשים האולימפי גם לא יכלול עוד משתתפות בעלות DSD (התמיינות מינית אחרת), שבגופן נמצא גם כרומוזום גברי – כמו במקרה של מדליסטית הזהב בריצת 800 מ' מלונדון וריו, קסטר סמניה הדרום-אפריקאית. רבים מאמינים שזהו המצב גם במקרה של המתאגרפת האלג'יראית אימאן חליף שעוררה סערה בפריז, למרות שממצאים בעניינה לא פורסמו או דווחו.
הוועד האולימפי פירסם את ההודעה לאחר שערך מחקר מקיף, שבסיומו צוות מומחים קבע כי ספורטאית שנולדה כגבר מחזיקה ביתרונות פיזיים הנוגעים לכוח וסיבולת, והיא שומרת עליהם גם אחרי טיפולי שינוי המגדר ובכך נהנית מביצועים משופרים לעומת היריבות.
עד היום, ההחלטה בנושא השתתפות טרנסג'נדריות באולימפיאדה התקבלה על ידי כל התאחדות בינלאומית לגופה. למשל, התאחדות הרמת המשקולות איפשרה ללורל הבארד הניו-זילנדית, שעברה התאמת מגדר ב-2012, להתחרות בטוקיו 2020. בשל סכסוך עם התאחדות האיגרוף העולמית, הוועד האולימפי עצמו קבע את ההנחיות לקראת פריז 2024, ואיפשר לחליף וללין יו-טינג מטייוואן להתחרות בקטגוריית הנשים (שתיהן זכו בזהב) – למרות שנאסר עליהן להתחרות באליפות העולם מאחר שנכשלו לכאורה בבדיקת מגדר.
בהודעת הוועד נמסר כי "ההשתתפות באולימפיאדה ובתחרויות של הוועד, אישיות וקבוצתיות, תהיה מוגבלת לנקבות ביולוגיות, כדי לשמור על הגינות, בטיחות ויושרה". עוד נאמר כי ההחלטה אינה רטרואקטיבית, כך שלמשל המדליות לא יישללו מסמניה, וכי לא תהיה תקפה בפעילויות קהילתיות או חובבניות. כל ספורטאית אולימפית תהיה מחויבת לעבור פעם אחת בקריירה בדיקה גנטית כדי לוודא את התאמתה לקטגוריית הנשים.
