יכול להיות שזה רק אצלי בראש, אבל בפעמים הספורות מאוד שבהן נסעתי בנתיבי איילון החודש, זה הרגיש לי שכולם מסביבי נוסעים טיפה יותר מהר מבדרך כלל. על פניו, תגובה טבעית לאפשרות שתמצא עצמך בכביש מהיר בזמן התרעה או אזעקה, או כשטיל במשקל טון מאיים לנחות עליך מלמעלה. מצד שני, אולי זה רק היה נדמה לי בגלל שאישית אני כבר שנים מרגיש כאילו שאני נוסע באיילון עם בלם היד משוך למעלה. כלומר, לא באמת בכביש, אלא מטאפורית, כמעט בכל אספקט או אזור של החיים. כאילו לפני כמה שנים עברתי – עם המדינה שבה אני חי – למין מצב קבוע של המתנה. כאילו שהחיים בישראל אומרים לך "זה נהדר שיש לך תוכניות ויעדים, אבל כנס בינתיים לחדר ההמתנה פה בצד, ונראה כבר איך מתקדמים".
בשנים האחרונות, יש ישראלים שהזוגיות שלהם הפסיקה לעבוד ורוצים להיפרד כידידים, אבל החליטו לחכות עם זה כי הילדים עוברים מספיק עכשיו, וזה טו מאץ' להפיל עליהם גם גירושין. ישראלים אחרים קיבלו החלטה לחכות עם ההקמה של העסק, או עם ההרחבה של הדירה, או עם היציאה לפנסיה כי "זה לא זמן טוב עכשיו, נחכה שהמצב יתייצב טיפה". יש בטח ישראלים שהחליטו להתחיל לאכול יותר בריא אבל גילו שזה קשוח לשמור על תפריט מאוזן כשחצי יום אתה אוכל חרדות מול אולפני חדשות מלאים בפרשנים מלחיצים. עבורם, גם ההחלטה לעשות יותר כושר תצטרך להידחות בינתיים, אבל לפחות הם עושים הרבה יותר "מדרגות" לאחרונה.
על הדרך יש ישראלים שיצטרכו להמתין לתור חדש במשרד הפנים כדי להוציא דרכון כי משרדי ממשלה בקושי עובדים עכשיו, אבל זה דווקא מסתדר יופי עם עיכובים נוספים, כי ממילא דחינו את החופשה, המלונות והטיסה. ישראלים אחרים מחכים כבר כמה שנים עם האוניברסיטה כי קשה להשכיל כשאתה 200 יום בשנה על מדים, ואחרים מעכבים את הקטע של חתונה, כי חופה סטנדרטית לא תעצור שברי יירוט בהפתעה.
אבל אנחנו אפילו לא ממתינים רק כפרטים. אנחנו הרי בהמתנה גם כמדינה. ישראל כבר עכשיו בדיליי עצבני עם ועדת החקירה של 7 באוקטובר, בין היתר כי צריך עוד לסיים קודם עם השנתיים וחצי מלחמה שנמשכת מאז. ועוד לפני כן לחצנו עצור על רפורמות גדולות, כי לך תתחיל לעבוד על משהו ברצינות כשמכריזים על בחירות כל חצי שנה, וכמובן שעוד נצטרך לחכות כדי לברר מה נסגר עם הרפורמה המשפטית, או חוק הגיוס או איזו נורמליזציה עם סעודיה.
מה לגבי פרויקטים לאומיים בוערים? ובכן, הורדת מחירי הדיור זה בהחלט חשוב, אבל נצטרך לחכות שהחדר הכי חשוב בבית לא יהיה הממ"ד, וגם למטרו של גוש דן יש כבר לוח זמנים אבל הוא מתעדכן בתדירות של טבלת ליגת העל. גם איתה אגב, נצטרך להיות סבלניים יותר, כדי לברר את זהות האלופה.
כן, המציאות הישראלית שמה אותנו על ממתינה, וקצת שכחה שאנחנו שם. שוב ושוב החיים כאן פותחים לנו טאבים נוספים במחשב, מבלי לסגור את אלו שפתוחים שם כבר מזמן. פעם יכולנו להסתפק ב"אחרי החגים" כדי ליהנות מאיזה עיכוב טוב או דחייה קטנה. עכשיו זה מרגיש שאחרי החגים פשוט נחזור לשגרת ההמתנה.
ישראל בדיליי עצבני עם ועדת החקירה של 7 באוקטובר, קודם לכן לחצנו עצור על רפורמות גדולות, נצטרך גם להבין מה נסגר עם חוק הגיוס או נורמליזציה עם סעודיה
