אני מוצאת את עצמי חושבת בתקופה הזו לא מעט על אותן נשים צדקניות שבזכותן יצאנו ממצרים ועל היכולת שלהן לקחת אחריות ואפילו תוף בתרמיל, ולהאמין שיכול להיות טוב יותר גם כשסביבן אחרים חשבו אחרת.
השליחות שלי בשנה האחרונה השתנתה ועלתה לדרך חדשה. תחושת הנחיצות שהניעה להקמת פורום נשות המילואמניקים והובלת קידום המדיניות למשפחות המגוייסות, לא נתנה לי לאפשר לסוגיית השותפות בהגנה על הבית הלאומי להימכר עבור מעטפת שתמרק את מצפון הממשלה על חשבון המילואמניקים שממשיכים להתייצב למען המדינה למרות המחירים המנטליים, המקצועיים, הזוגיים והמשפחתיים.
המעבר מקידום מדיניות שדואג רק לזכויות ולהגנות, יחד עם הממשלה, למאבק בחוק הפטור מגיוס והובלת מפלגת “המילואימניקים” וקואלציית ארגוני המשרתים הציב אותי בחזית, אל מול מתנגדים ולא מעט רעל. המעבר הזה היה חלק מלקיחת אחריות על הבית האישי והלאומי שלנו פה.
המנוע שלי הוא כוח אימהי פשוט. שנלחם על הבית כשהם בחזית כי צריך להחזיר את אחינו ואת הביטחון לתושבי הצפון והדרום, שמתעקש על המעטפת הרגשית וביסוס ההגנות התעסוקתיות מתוך היכרות רחבה עם הצורך, שלא מוותר גם על גרושות המילואים והכל מתוך הבנה שמערך המילואים והכרת הטוב למסירותו ותרומתו חיוניים לביטחון המדינה בעת הזו.
מהמיילדות במצרים ועד היום, נקודת המבט של האישה היהודית משמעותית ודוחפת קדימה את ההיסטוריה היהודית אל נצח ישראל שהוא הניצחון.
בדרך הזו היה רגע של שבירה. קריקטורה שהטרידה אותי כאישה דתייה וכאמא, ובעיקר כשהתינוקת שלי צוף, הוחלפה לצורך פוליטי ציני. זה היה רגע עצוב, שהמחיש לי שמבחינת רבים הדיון הזה הוא פוליטי נטו. הניסיון להקטין מאבק אימהי לא יניע אותי מאמירת האמת לגבי חוק הפטור מגיוס כשהאיש שלי בסבב חמישי וכמונו עוד משפחות רבות, שלא יוכלו לשאת את משקל ההגנה החדש והכבד לבדן.
והיו גם חיזוקים רבים שקיבלתי מהם הבנתי שהמקום הנשי הזה, הפשוט והאחראי, הוא מקור כוח בהובלת המהלך החיוני הזה. וזה מדהים כי בקואלציית ארגוני המשרתים שזכיתי להוביל בשנה החולפת יש חבר’ה נהדרים, אבל מכונות הרעל הופעלו בעיקר כלפי הנשים הדתיות. המסע של השנה חיזק אצלי את ההבנה כמה כוח יש לקול שמסתכל על ילדינו ודורש כנות ואחריות עבורם, וכמה אנחנו זקוקים ליותר קולות כאלו.
רק בימים האחרונים האיש שלי חזר ממילואים ארוכים, שהלכו והתארכו, ועכשיו נכנסנו למשימה לאומית חדשה־ישנה של שיקום הבית. כחלק מהמשימה הזאת, נעטוף את צוף, שחוגגת בימים אלה שנה, כשהיא תגדל אספר לה על הדרך שלנו - בבטן כשיצרנו זכויות למילואימניקים ונשותיהם, במנשא כשנאבקנו על שלמות המשפחות, חיזוק צה”ל ואחדות אמיתית שהיא המפתח לשגשוג ולביטחון.
הקול הזה יוביל לתיקון ואני מתפללת שנצליח לעשות זאת באחריות, באמונה ואמון ומתוך אהבה וחזון לעתיד בטוח, משותף ובר קיימא לבית המשותף שלנו.
עו"ד שבות רענן, ממייסדות פורום נשות המילואמניקים ומפלגת המילואמניקים
