מאז שפרצה המלחמה באיראן, גל האנטישמיות שכבר היה במגמת עלייה ברחבי אירופה קיבל תאוצה והגיע לרמות שעוד לא נראו ביבשת - והקהילות היהודיות מרגישות חסרות אונים. ב-9 במארס, עשרה ימים לאחר מתקפת הפתע המשולבת של ישראל וארצות-הברית בטהרן, החל רצף פיגועי טרור נגד יעדים יהודיים, כשבלגיה, הולנד ובריטניה נמצאות במוקד.
הרצף החל בליאז' שבבלגיה: פיצוץ אדיר אירע מחוץ לבית כנסת בעיר, לא היו נפגעים, אך נגרם נזק כבד למבנה. ארבעה ימים לאחר מכן, בית כנסת נוסף ניזוק - הפעם מהצתה מכוונת ברוטרדם שבהולנד. לא היו נפגעים אך המבנה ספג נזק משמעותי. יום אחד חלף ואירוע טרור נוסף התרחש, שוב בהולנד: פיצוץ בתוך בית ספר יהודי באמסטרדם הוביל להרס בתוך המבנה. כשבוע וחצי אחרי, גל הטרור הגיע גם לבריטניה, באירוע שעלה לכותרות ברחבי העולם, כאשר ארבעה אמבולנסים של הארגון היהודי "הצלה" הוצתו באזור היהודי בלונדון ונשרפו כליל מחוץ לבית כנסת.
סדרת הפיגועים החמורה חייבה את ממשלת בלגיה - למרות התנגדות רבה בתוכה, כולל של שרת המשפטים - להציב כוחות צבא מתוגברים ברחובות כדי לשמור על מוסדות יהודיים. אך כבר באותו יום, למרות נוכחות הכוחות, מכונית הוצתה מול מסעדה יהודית באנטוורפן.
לפי המשטרה המקומית, בכירים במשרד החוץ הישראלי ומומחים לטרור במכון בהאג, האירועים האחרונים קשורים לתאים איראניים שמגייסים פושעים מקומיים כדי לבצע פיגועי טרור נגד מוסדות יהודיים. אבל גורמים רבים מעריכים שהמלחמה היא רק תירוץ, וכי הפעולות הללו הן רק שלב נוסף בדרך לאחר שנתיים וחצי של הכשרת תודעה שלפיה ליהודים באירופה מגיע לשלם על מדיניות ישראל.
2 צפייה בגלריה
חרדי בלגי לצד כוחות צבא באנטוורפן. "הפושעים משתמשים בחומרים שמתאימים יותר להפחדות"
(Yves Herman, REUTERS)
מאחורי גל הפיגועים עומד ארגון חדש ולא מוכר בשם "חאראקת אשעב אל-יאמין אל-איסלאמיה" ("התנועה האיסלאמית של חברי הימין"), שנטל את האחריות לכל הפיגועים, וארבעה ממוציאי הפיגועים לפועל, כולם מתחת לגיל 20, אף נעצרו.
הארגון פירסם תיעודים של הפיגועים, שבהם רואים את חברי החוליה מגיעים למקום ומבצעים את ההצתה או זורקים את מטען החבלה, ואת תוצאות האירועים. תחילה הוצגו התיעודים בערוצים של ארגונים תומכי איראן, אבל לאחר מכן הארגון עצמו פתח ערוץ טלגרם עצמאי לתיעודים אלו, וחשף את הסמל שלו - שנראה כמו תערובת בין הסמלים של חיזבאללה והחות'ים, שתי השלוחות הבולטות ביותר של איראן.
נייר העמדה, שכתב החוקר יוליאן לונשה, מציג עקבות דיגיטליים של פרסום והדהוד מתקפות של ארגונים פרו-איראניים, כולל חיזבאללה, וכן קשר לכוח קודס, זרוע החוץ של משמרות המהפכה. עוזרת באיסוף המידע והמחקר שהתפרסמו מסבירה ש"דפוסי הפעולה דומים מאוד לאלה שבהם משתמשים הרוסים במלחמה השקטה שלהם נגד המערב מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. שוכרים פושעים צעירים שיבצעו פשעים נגד מוסדות יהודיים ואמריקאיים כדי לזרוע פחד".
לדבריה, הפעולות של ארגון הטרור החדש מעידות על חוסר ניסיון, אך גם כי מדובר בארגון שרוצה להשפיע עתידית: "הם מאוד לא מקצוענים, הפעילים משתמשים בחומרי חבלה שמתאימים יותר להפחדות במלחמות בין עבריינים, אבל הפעילות הזו - המטרות והתכיפות של ההתקפות - בנוסף לעובדה שהכל מהודהד על ידי ערוצים שמתופעלים על ידי אנשים אמיתיים, ולא בוטים כמו הרוסים, מעידה שיש פה הכרזה על תחילת מלחמה שנועדה לשבש את חיי היהודים ואת הסדר הפנימי וביטחון התושבים במקומות שבהם ההתקפות יוצאות לפועל".
"הבלגי הממוצע רואה צבא ברחובות ומאשים את היהודים. הוא הולך לתדלק ומקלל את הישראלים על העלייה במחירים"
"הכל סגור. עצוב"
גל הפיגועים בבלגיה מתרחש ברקע תקריות אנטישמיות רבות במדינה בתקופה האחרונה. כמו רופא עיראקי שרשם "יהודייה/ישראלית" בתור אלרגיה בטופס מחלה של ילדה בת שש, או הסופר הרמן בריסלמנס, שכתב "אני כל כך כועס שאני רוצה לדחוף סכין מחודדת בגרונו של כל יהודי שאני נתקל בו". ראלף פייס, סגן נשיא פורום הארגונים היהודיים, טוען שהאנטישמיות בבלגיה הפכה לעניין יומיומי.
"יש 20 אלף יהודים בבריסל ועוד 20 אלף באנטוורפן, שם כ-80% מהם הם חרדים שחיים בעולם משלהם בלי מושג מה קורה במדינה. כל ענף היהלומים נסגר ועבר לדובאי, כך שהקהילה היהודית גם מרוויחה פחות ומשלמת פחות מסים, ובהתאם, להנהגה פחות אכפת מהם. הכל סגור, יש עוני, המצב עצוב".
2 צפייה בגלריה
זירת הצתת האמבולנסים בלונדון. "דפוסים דומים לפעילות הרוסית באירופה"
(Leon Neal, Getty Images)
פייס משתף כי למרות התחושה הקשה, נוכחות כוחות הצבא ברחובות מספקת נחמה: "אין ספק שמדובר במראה הזוי, חיילים מסתובבים ברחובות, אבל הנוכחות הזאת מביאה ביטחון לתושבים, מראה להם שלמדינה עדיין אכפת - וזה חשוב".
הפניית כוחות הצבא נחשבת לכאורה להישג, ומספקת תחושה של הגנה לתושבים, אבל בפועל - לא ברור עד כמה מדובר במהלך אפקטיבי. "החיילים נמצאים עם רובים בלי כדורים", מספר איש עסקים ישראלי שחי בקו בריסל–תל-אביב. "אם יש התקפה היכולת שלהם לפעול מוגבלת מאוד. הם צריכים לקרוא לשוטרים שיעזרו. הכוחות נמצאים ברחובות רק כי אין מספיק שוטרים".
לדברי איש העסקים, "כבר הרבה שנים אנו אומרים לבלגים שהקהילה היהודית זו האזהרה המוקדמת: האלימות מתחילה נגד היהודים, אבל לא תיגמר שם. והנה - הבלגים יוצאים מהבית לקנות קפה ומאפה, ופתאום הם קולטים שיש להם צבא ברחובות באמצע העיר, זו הזיה.
"ועדיין, למרות ההבנה שהמצב חמור - ההרגשה היא שלאף אחד לא יהיה אכפת אם הקהילה היהודית תתפוגג. הם אומרים את כל המילים הנכונות, מזילים דמעה בטקסי השואה, ואומרים שבלגיה בלי יהודים היא לא בלגיה, אבל הם רואים את הפחד, את ההתקפות, ולא עושים כלום. הכי גרוע זה שהתרגלנו לכל. אנחנו מרגישים ששכחו מאיתנו".
"זה נהיה יותר גרוע מאז המלחמה באיראן", הוא מוסיף, "היו טיעונים קשים, אבל יכולת להתמודד איתם. כיום הבלגי הממוצע הולך לתחנת דלק ומקלל את הישראלים על זה שהוא משלם יותר על דלק. זה יהיה יותר גרוע ככל שהמלחמה תימשך וככל שהמחירים יעלו".
גם פייס מצטרף לדברים הקשים. "תמיד אמרנו שלא נעזוב", הוא מדגיש, "אנחנו פה מאות שנים, עזרנו לבנות את המדינה. אבל עכשיו האנטישמיות מוסדית. אין שחיטה כשרה, רוצים לבטל את ברית המילה ולא לתת שירותים קונסולריים לאזרחים בלגים שחיים מעבר לקו הירוק. אלו החלטות נגד יהודי בלגיה, לא נגד ישראל. יש ניסיון לפייס את הכוח הפוליטי המוסלמי, וכמה שאתה יותר אנטי-ישראל - ככה הסקרים שלך יותר טובים".
בשבוע שעבר ציינו בבריסל עשור למתקפות הטרור בעיר, שבהן נרצחו 32 בני אדם על ידי פעילי טרור של דאעש. באותו שבוע הוכנסו כוחות הצבא להגן על המוסדות היהודיים. "זה הכל עבודה של היהודים", כתב מגיב אחד לידיעה על כך בעיתון במדינה, "עכשיו הצבא מגן רק על היהודים ולא על הבלגים". תיאוריות הקונספירציה הללו לא היו נשמעות פעם אפילו בשולי החברה הבלגית, היום הן במיינסטרים.
"ב-2025 נערך סקר של הליגה נגד השמצה לגבי היקף האנטשימיות במספר מדינות במערב אירופה", מספר מישל קוטק, נשיא שני ארגונים הנאבקים באנטישמיות ובהסתה נגד ישראל, תושב אנטוורפן בעצמו. "בהולנד נרשמו 8%, בגרמניה 9%, בבריטניה 12%, בצרפת 13% - ובבלגיה 30%. האנטישמיות תמיד הייתה פה, רק שעכשיו הם כבר לא מסתתרים, כיום זה אפילו פופולרי ורווחי מבחינה חברתית", הוא מסביר בצער. "עד עכשיו היינו צריכים להסתכל על מי שרודף אחרינו מהימין הקיצוני, מהשמאל הקיצוני או מהאיסלאם הרדיקלי, אבל עכשיו אנחנו צריכים לחשוש גם מתאי טרור איראניים שמחפשים מטרות יהודיות".
במקום להתקדם לעבר השלום, האנטישמיות והפילוג רק צומחים באזור. "בעבר הקהילה המוסלמית תמיד הזמינה אותי לכל עיד אל-פיטר, אבל מאז 7 באוקטובר אני לא שומעת מהם כלום", מספרת רגינה סלושני (87), יושבת ראש פורום הארגונים היהודיים באנטוורפן. הילדים, הנכדים והנינים שלה כולם חיים בישראל, הם בחרו לעזוב את בלגיה. את מגן הדוד משובץ היהלומים שלה סלושני נתנה לבתה, שכן בבלגיה היא מרגישה שאי-אפשר לענוד אותו כבר. "אני הולכת להרצות בבתי ספר, והילדים אומרים לי שלא הייתה שואה. זה מרגיש כאילו חזרנו ל-1932", היא אומרת.
מוריס טל (73) מתגורר כבר 50 שנה בבריסל, הוא הבעלים של המסעדה והמכולת הכשרות היחידות בעיר. גם הוא חש בשינוי הדרמטי ביחס כלפי הקהילה היהודית. "עד 7 באוקטובר, במשך 25 שנה אירגנתי כל שנה מימונה ענקית עם מאות משתתפים, כולל המון שהגיעו מהקהילה המוסלמית. עכשיו אף אחד לא בא, ואין מימונה, להפך. לקראת פסח אני מגביר את השמירה על העסקים שלי. במיוחד השנה, עם כל הטרור החדש, בטח נצטרך אקסטרה-שמירה".
"לא הייתה מילת אמפתיה"
"אני בן 61, דור עשירי באמסטרדם, אבל עדיין נתפס כאורח, כזר. אנשים מחמיאים לי על ההולנדית שלי", אומר חנן הרצברגר, יושב ראש הארגון המרכזי של יהודי הולנד. "הייתה פה אנטישמיות גם לפני המלחמה, אבל עכשיו הכל בחוץ. ישראל נתנה להם תירוץ נהדר להוציא את האנטישמיות שהם שמרו בפנים עשרות שנים. אני שמח ששתי הבנות שלי כבר בתל-אביב. אין עתיד ליהודים באירופה. אני מאוד עצוב".
"החיילים נמצאים פה עם רובים בלי כדורים. אם יש התקפה היכולת שלהם לפעול מוגבלת מאוד. הם צריכים לקרוא לשוטרים"
"רוב הנוער לא לומד על השואה", מוסיפה לימור לוי, שחיה 18 שנה בהולנד, "בעוד כמה שנים האנשים הללו ינהלו את הולנד. זה בלתי הפיך. לא אכפת להם מאיתנו. אתה מסתכל על בלגיה אחרי הפיגועים האחרונים, ואתה רואה שהם לפחות שלחו צבא לרחובות להגן על היהודים. בהולנד גם זה לא קרה. לא הייתה מילה אחת של אמפתיה".
ג'סיקה רויטמן היא מרצה יהודית-אמריקאית ללימודי יהדות באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם. היא הגיעה לפני 26 שנה לעשות דוקטורט בליידן ונשארה. "אני מרגישה בודדה, לבד במאבק", היא משתפת, "להיות ציונית זה לא תענוג גדול לצערי. אנשים לא יושבים לידי, לא מסתכלים עליי, זורקים לי הערות מעליבות בישיבות".
רויטמן נזכרת כי "לפני שנתיים, אחרי הלינץ' באוהדי מכבי תל-אביב בתום המשחק נגד איאקס, הנרטיב התהפך בשנייה כי היה צריך לשמור על התוקפים מפני איסלאמופוביה, וחשבתי על מה שאבא שלי אמר לי לפני שעזבתי את ארצות-הברית: 'יש סיבה שהסבים והסבתות שלך ברחו מאירופה'. אז חשבתי שהוא רק רצה שאישאר, אבל היום אני מבינה שהוא צדק.
"על רקע המצב הנוכחי גם אני כבר תוהה אם זה הזמן לעזוב כמו שהסבים שלי עזבו. אני היסטוריונית. נהגתי תמיד לשאול למה היהודים לא עזבו את אירופה לפני השואה למרות הסימנים האנטישמיים. עכשיו אני מבינה באופן אישי את כל התירוצים".
מלבד המרצה היהודית-אמריקאית, מרצה נוספת משתפת על האנטישמיות שהיא חווה בכיתות הלימוד: "נכנסתי לכיתה והופתעתי לראות את כולם עם כאפיות בתור אות מחאה, הסטודנטים התחילו לצרוח ולקרוא לאינתיפאדה ולגירוש כל הציונים. אחרי אירועים כאלה פתאום אני מבינה שהכל נגדנו, חרדות נוראיות. אני לא נכנסת לכיתה בלי חצי כדור הרגעה בימינו למקרה שיקרה משהו".
לסיכום דבריה, רויטמן מספרת על תופעה נוספת שמתרחשת בהולנד מתחילת המלחמה באיראן: "מלבד השנאה נגד ישראל שתופסת תאוצה, נוצרה שנאה גם נגד הגולים האיראנים - בגלל ישראל. האיראנים יוצאים לחגוג את המלחמה נגד המשטר שלהם, וחוגגים עם דגלי ישראל, ועכשיו גם אותם שונאים - בגלל הדגלים".
