12 מדרגות מפרידות בין מיכאל פרץ לבין המקלט הסמוך לדירת מגוריו בכרמיאל. עבור מרבית הדיירים, זהו מרחק זעום. עבור פרץ, קטוע רגל המתנייד על כיסא גלגלים, מדובר בעולם ומלואו. כאשר נשמעת האזעקה מיכאל נותר בחוץ, מתקפל על הכיסא שלו ככל שהוא יכול על מנת להגן על ראשו. ״אין לי ברירה״, הוא מסביר. בינתיים אשתו של פרץ, לילך, נכנסת למקלט. ״אני יושבת ורועדת מפחד, חושבת מה קורה למיכאל בינתיים״, היא אומרת. גם כך, היא אומרת, המלחמה הזאת תפסה אותה במצב נפשי לא פשוט. ״אני הרבה יותר מפחדת הפעם, עם כל הפיצוצים והאזעקות״, היא אומרת. הדאגה למיכאל בכל פעם שנשמעת אזעקה רק מחמירה את המצב. ״זה מכניס עוד יותר לפחד״, היא אומרת.
קריטריונים נוקשים
בני הזוג מתגוררים יחד בדירה של הדיור הציבורי, שמיכאל זכאי לה מתוקף היותו נכה המרותק לכיסא גלגלים, העונה גם לקריטריון של הכנסה נמוכה. במובן הזה, אפשר לומר שהם בני מזל: ההמתנה לדיור ציבורי ארוכה מאוד, ורבים אינם זוכים לכך. אלא שאליה וקוץ בה: בדומה למרבית הדירות בדיור הציבורי, גם דירתם של בני הזוג פרץ נבנתה שנים לפני שנכנס לתוקפו החוק המחייב בניית מרחב מוגן בכל דירה או קומה. וכך, נותר מיכאל ללא אפשרות להתמגן. ״לא ידענו שתגיע מלחמה ונצטרך לרדת למקלט״, אומרת לילך. כבר לאחר מבצע ״עם כלביא״, בשנה שעברה, פנה מיכאל למשרד הבריאות באמצעות קופת החולים שלו, בבקשה כי יאשרו עבורו מימון לשרשורית - מכשיר המאפשר לכיסא גלגלים לרדת במדרגות. אלא שהבקשה נדחתה, כיוון שהקריטריונים של משרד הבריאות נוקשים למדי וקובעים, בין היתר, כי ההשתתפות במימון תינתן רק למי שזקוק למכשיר על מנת להתנייד מחוץ לביתו לצרכים של עבודה ולימודים. הצורך בהגעה למקלט לא נלקח בחשבון.
למדינת ישראל אין תוכנית לפינוי גורף של אוכלוסייה ללא נגישות למרחב מוגן, גם כאשר מדובר בנכים הרתוקים לכיסא גלגלים. במשרד הרווחה אחראים למיגון ולפינוי של אנשים עם מוגבלות המתגוררים במסגרות רווחה, ואילו נכים המתגוררים בקהילה נותרים ללא מיגון. פינוי למלונות עם מיגון נגיש מתבצע, באופן כמעט בלעדי, בידי ארגוני חברה אזרחית - אחד הבולטים שבהם הוא עמותת ״נגישות ישראל״, שפינתה עד כה כ-200 אנשים עם מוגבלות להתרעננויות של כמה ימים במלונות. למעשה, גם למיכאל הוצע פינוי בסיוע העמותה, אך בני הזוג דחו את ההצעה מכיוון שמדובר היה בפינוי למלון עם ארוחות בוקר בלבד - בעוד שמיכאל חולה הסוכרת זקוק לארוחות מסודרות.
"אני במבוי סתום"
בת אל ברייטמן הכהן מתגוררת בדירת דיור הציבורי עם בן זוגה, עם העובדת הזרה הצמודה המסייעת לה (״ועם תוכי״, היא מציינת). כבר 14 שנה שהיא מתגוררת בדירה הזאת, וכך אולי גם היתה יכולה להמשיך, אלמלא המלחמה המתמשכת היתה מעמתת אותה עם הצורך להגיע אל המקלט, שהדרך אליו כרוכה במכשול בלתי עביר של 15 מדרגות. בסבב הקודם, פנתה ברייטמן הכהן לפיקוד העורף בבקשה כי ימליצו לה לכל פחות על המרחב הכי מוגן שיש בתוך הבית. אך התשובה המצערת היתה שבדירה שלה פשוט אין מרחב כזה. כפתרון זמני, ובלית בריה, התפנתה ברטיימן לדירה בבעלות עמותת ״כיוונים״, שמלווה אנשים עם מוגבלות, שבה יש מרחב מוגן נגיש. בימי שגרה משמשת הדירה כמכינה לאנשים עם צרכים מיוחדים לפני היציאה לחיים עצמאיים, אך בשל מצב החירום הם חזרו להוריהם - וכך ברייטמן יכולה היתה להיכנס לירה. אך הפתרון הזה הוא זמני, ומבוסס על רצונה הטוב של העמותה - מה גם שהמעבר לדירה הזמנית, הנמצאת בחיפה, מאלץ אותה לנסוע בכמה אוטובוסים על מנת לשמור על שגרת האימונים שלה כספורטאית פראלימפית המייצגת את ישראל בתחרויות בינלאומיות בענף הבוצ׳ה (ענף פראלימפי המיועד לנכים בכיסאות גלגלים). לאחר מבצע ״עם כלביא״ פנתה ברייטמן למשרד השיכון, האמון על הדיור הציבורי, כי תימצא עבורה דירה חלופית שבה יש מרחב מוגן נגיש, נענו בשלילה. ״מלאי הדירות בדיור הציבורי מורכב ברובו מדירות שנבנו לפני שנת 1992, ולכן הם חסרי מרחב דירתי מוגן. לאור כך, אין ביכולנו לסייע״, נכתב במענה. ״אני במבוי סתום״, היא אומרת בייאוש, ״זה קשה לי״.
ג׳, תושבת רמת גן, מתגוררת גם היא בדיור ציבורי. היא אמנם לא מתניידת בכיסא גלגלים, אך בגיל 69, עם מחלות אוטואימוניות ומצב רפואי מורכב, אין לה שום סיכוי להגיע למקלט הציבורי במעלה הרחוב. ״אין שום דרך להתמגן בדירה״, מסבירה בתה של ג׳, ״בסבב הקודם היינו יושבות מתחת לחלון בזמן שהיו אזעקות, הבנתי שאי אפשר לשבת מתחת לחלון ולקוות לטוב. זאת לא מדיניות״. גם היא ניסתה, לאחר הסבב הקודם, לפנות למשרד השיכון בבקשה לקבל דירה אחרת, עם נגישות למקלט, אך נענתה בשלילה. גם פניותיה של ג׳ למשרד הרווחה לא הועילו.
תגובת משרד הבינוי והשיכון: "דירות הדיור הציבורי, בדומה למרבית הדירות בישראל, נבנו בהתאם לתקני הבנייה שהיו בתוקף במועד הקמתן. חלק משמעותי ממלאי הדיור הציבורי נבנה בשנות ה-60–80, טרם חקיקת חוק הממ״דים בשנת 1992, ועל כן פתרונות המיגון במרבית הדירות מתבססים על מקלטים משותפים. נכון להיום, כ-9% מדירות הדיור הציבורי כוללות ממ״ד, וכ-40% מהדירות ממוקמות בבניינים הכוללים מקלט. המשרד מכיר בפערי המיגון הקיימים, ובפרט בקרב אוכלוסיות עם מוגבלות, ופועל במספר מישורים לצמצומם".
ממשרד הבריאות נמסר בנוגע למיכאל פרץ: "המשרד פנה לקופה על מנת לבחון אפשרות מתאימה לסייע לפונה ככל הניתן, בהתחשב בנסיבות, כאשר תשובת הקופה ניתנה לפונה. משרד הבריאות ימשיך לפעול מול קופות החולים בכדי לוודא שהשירות ימשיך להינתן באיכות, בזמינות ובנגישות הראויים".
