סרן נועם מדמוני, בן 22 משדרות, כבר נפגע בעבר בתקרית בדרום לבנון – ובחר לחזור להילחם. "בראש השנה שעבר נועם היה באל-עדייסה, הוא פינה פצועים, נפצע בעצמו ולמרות הכל הוא החליט שהוא יוצא לבה"ד 1", סיפר בהלווייתו אחיו אורי, "הוא התחיל תפקיד כמפקד צוות בסיירת נח"ל. היית אמור ללוות אותי בחופה שלי ועכשיו אני מספיד אותך פה מעל הקבר שלך. היית החבר הכי טוב שלי והראשון להתייעץ איתו".
נועם ז"ל – שהותיר אחריו את הוריו בועז ושרונה, את האח אורי והאחיות הדר ואביה – הפגין בתקרית שבה נפל גבורה ואומץ לב, כשהסתער עם צוותו לעבר המחבלים לאחר שהחוליה הקדמית נפגעה. מאות הגיעו להיפרד ממנו בבית העלמין בשדרות, ובהם גם מתן כהנא, טל רוסו ועמיר פרץ.
האם שרונה ספדה לבנה: "עשית הכל בענווה, היה לך פאסון של קצין. הייתי גאה בך. אמרת, 'אני רוצה להיות רק בסיירת'. קיבלת גדוד של גולני ולא היית רגוע. אחרי שבועיים הגעת לסיירת נח"ל. 'אני הולך ללבנון, אמא'. ביום שלישי שעבר התקשרת ואמרת 'אמא, אני מנותק קשר. 21 יום אני לא חוזר הביתה ומנותק קשר'. מה זה מנותק קשר, שאלתי, וענית 'אני הולך להיות בסיירת'. ידעתי שהבן שלי יהיה בראש ויילך ראשון לכל דבר. אני כבר שבוע רואה אנשים בסופר ובתחנת הרכבת ולכל מי שאני יכולה אני אומרת, 'שני הבנים שלי בלבנון'.
"אני לא מאמינה. הלב שלי לא טוב. 'הותר לפרסום' לא ייכנס לבית שלי. אין מצב. אתמול בלילה, ב-00:30, מישהו פתאום מצלצל. מי מצלצל בשעות כאלה? מי הנודניק? אני רואה מהחלון של החדר שלי את הדבר הכי קשה בעולם. אני רואה מישהו מסמן לי ואני צועקת לו 'תסתלק, אתה התבלבלת!' הוא שאל אם זו משפחת מדמוני ואמרתי לו 'לא! אתה לא נכנס לבית שלי!' אני לא נפרדת ממך נועם. אין סיכוי. אהבת נפשי".
האב בועז אמר כי הוא "מודה ומתוודה שהייתי מלא שמחה וגאוות הורה שאני אב גאה לקצין בסיירת אגוז. היינו הולכים יחד ונועם בצניעותו היה מבטל כל גאווה או מיוחדות. אני רק רציתי לומר, 'תראו את הבן המיוחד שלי'. אני גאה והוא צנוע. נועם הליכות ונועם מידות, ללא התנשאות ויהירות, פשוט להיות צנוע ועניו. הוא תמיד היה נחוש למצוינות. נועם לא הפסיד נקודה, אפילו לא במשחק. איך הפסדת במשחק הזה? אתה לא מפסיד, משהו בנוסחה השתבש. איך יכול להיות שהפסדנו אותך? הפסדנו בן גיבור. נקראת להצטרף לנבחרת הקדושים. עד מתי? די לצרותינו. כבה הנר של נועם, הנר שמאחד את המשפחה".
