"אסור לנרמל את המוות", אמרה אילנה דיין לפני שבועיים בסיום "עובדה", תוך שהיא מגייסת את הטון המיתולוגי שלה, זה שמשווק במיומנות של סוכן נדל"ן גם סמכות מוסרית וגם נימה אישית. אחר כך היה קצת רעש מהצד הזה ומהצד האחר, כי דיין יודעת היטב כיצד לנאום בשפה פשוטה, משפטים מרווחים וגרון חנוק. למעשה, נדמה שבנושאים מסוימים היא למדה להסתפק במילים גדולות ונימה דרמטית על פני, נניח, תחקירים שבאמת יביאו את הסעיף גם לקהל של אדיר מילר.
אבל אחרי שה"אסור" התקבל במחיאות כפיים לצד קריאות בוז, התברר, מי היה מאמין, שהוא לא רלוונטי בשום מדיום, ובמיוחד לא בזה שבו דיין השתמשה לדברי התוכחה שלה. הנה עמליה דואק בקושי הסדירה נשימה אחרי ריאיון עם אחיו של אחד מארבעת הנופלים שלשום בלבנון, וכבר היא עברה לפרסומת ושם נשמע קולו הרועם של ארז טל: "זה הסיכוי האחרון שלכם לעצור לכל החיים...את מחיר הטלוויזיה שלכם". הכוכבית אומרת "בכפוף לתנאי החברה", אבל לא כתוב אם אחד התנאים הוא שקודם כל צריך להישאר בחיים.
ואז הפרומו של "המירוץ למיליון" שולח התראה לפני פרק שטומן בחובו "הדחה כואבת". מעניין כמה "כואבת" היא כבר יכולה להיות ביום שארבע משפחות קוברות בנים. במקביל, בערוץ 13, מציגים הספדים קורעי לב ויוצאים לפרומואים, שם מבטיחים את "רשימת ההדחה של הודיה" במשדר "האח הגדול". לא אלמן ישראל (רק לפעמים): הוא לא ישוחרר להעביר את החג בחרדה מפני מטחים מוגברים לפני שיקבל מענה בהיר ושקוף על שאלות של חיים ומוות, כגון מי ייכלל ברשימת ההדחה של הודיה. "וזה לא מי שאתם חושבים", נאמר, וזה נשמע צורם כי לא בטוח ש"חושבים" במקרה זה (או של "האח הגדול") הוא הפועל הכי מתאים.
עם כל הכבוד ל"אסור לנרמל את המוות", זה לא שיש לטלוויזיה אופציה אחרת. מלכתחילה זה היה פחות או יותר התפקיד הכי חשוב שלה: להדחיק את המוות, להרחיק אותו כמה שיותר מהמחשבה המיידית, מקסימום להפוך אותו לבעיה של אנשים אחרים. ריאליטי? גם נטפליקס, HBO מקס, שידורי ספורט ובוודאי הצהלות הזחוחות של "הפטריוטים" הם חלק בלתי נפרד מהמנגנון. וככל שיש יותר אופציות בחירה ובריחה, לצד הנתונים האחרים שמרכיבים את כלכלת האֶבֶל, ככה גם יותר פשוט למנהלים הבכירים להחליט שממשיכים, כי למה לתת לנטפליקס יתרון? מה קרה? להם אפילו אין מנחים שמסבירים שהם משתתפים בצער ובסך הכל רוצים לספק קצת אסקפיזם מנחם בימים קשים. ובכלל, כשרואים שר בכיר מרים כוסית וחוגג עונש מוות קיצוני וגזעני, שעבר בתמיכת ראש הממשלה, אין אלא לתהות: יש עוד מוות שטרם נורמל?
