מוישל'ה איננו.
כל מי שהכיר את משה שיינמן לא היה יכול שלא לאהוב אותו. החיוך הממזרי מצד אחד וביישני מצד שני, האנושיות, היכולת להתחבר במהירות עם כל אחד ולדעת לצחוק, גם על עצמו.
הוא הצליח לבלוט ולהגיע לפסגות מקצועיות במשך עשרות שנים בעולם תובעני, תחרותי, שדורש תוצאות מסביב לשעון. והעולם הזה, של עיתונות בכלל ועיתונות ספורט בפרט, הלך ונעשה קשה יותר ויותר. אבל שיינמן המשיך להצליח בזכות היכולות ובעיקר בזכות העובדה שהוא היה בן אדם.
היה הרבה מה ללמוד ממנו. החריצות, הסקרנות, הנאמנות לאנשים ולמערכת. לכל העורכים שעבדו איתו לאורך השנים היו ציפיות גבוהות, והוא תמיד עמד בהן.
הוא היה בחזית, חתום על כמות בלתי נתפסת של ידיעות בלעדיות, והפך את הצוות שמאחוריו ומסביבו לטוב יותר ומצליח יותר.
מוישל'ה, אגדה בעיתונות הספורט, היה קודם כל איש משפחה רגיש ודואג. וחבר טוב. בתקופות שונות של החיים ניסיתי ללמוד ממנו איך לשמור על אופטימיות בשעות קשות של אובדן ומחלה, ולזכור מה באמת חשוב בחיים שלנו.
מוישל'ה יהיה חסר למשפחה ולכולנו.
לא נשכח אותך.
