כמו כל דבר אחר בחיי גם סיפור מוזר זה משתרשר לגמרי במקרה, בלי התראה מוקדמת. התודות והפרחים לדני רקוטש שמקדיש את זמנו לחקר קורות משפחות, קהילות וניצולים, וכצאצא ליוצאי חלם מחפש בזכוכית מגדלת גם שורדים מחלם וסביבותיה. לתגליות הנדירות והמרגשות של דני יש הד גדול.
גם מוצאה של משפחתי מחלם, עיר ששוכנת במזרח פולין סמוך ללובלין (אני חברה גאה גם בעמותת לובלין הגדולה והפעילה). והנה, לפני חודשיים הגיע אליי דני עם צילום. התצלום שהוא מוסר לי הוא של חתונה גדולה, שמחה וצפופה. פני האורחים מטושטשים וזעירים, ויומי שלי צפוף במיוחד. למי יש כוח להבחין בפרטים.
ואז אנחנו מגדילים את הצילום.
ומן התמונה פורצים אליי פתאום כל בני משפחתי הישירים. דודים, דודות, סבתא אחת זקנה ונשואת פנים, בני דודים ובנות דודות, בעלים ונשים, ילדים ועוללים. כולם כאחד הם בני המשפחה שלי. את כולם אני מזהה בשתיקה, נדהמת. אבל הלב, מצידו, אינו שותק אלא דווקא מתפרע. תאריך החתונה מאחורי התצלום הוא 1957. האירוע הוא טקס נישואיהם של חנוך וחנה לבית אפלשטיין. מה שקורה בתוך התמונה הוא במילה אחת: נס! הצילום מתעד משפחה גדולה, ויש לו תימוכין גם מצד מצבות וקברים, ספרים ודפי עדות והנצחה. כולם עכשיו כאן מולי, עם פניהם המוגדלים, עם תכשיטי זהב ואבנים טובות ורקמות אמנותיות על חפתים ומכפלות וצווארונים. הגברים לבושים בשחור ולבן פשוט וחגיגי.
* * *
הנס הוא במה שלא קרה. העובדה הפשוטה היא שכל הסבים, הדודים ובניהם, האחים והאחיות שקמו לתחייה על סרט צילום מוגדל, יועדו להישלח אל מותם. עם הכניסה לחלם מפקד הכוחות הגרמניים בעיר הורה לראש הקהילה היהודית לרכז בכיכר השוק 2,000 גברים יהודים בני 60-16.
השואה כבר קרמה עור וגידים אך שם רשמי לא היה לה עדיין. תעשיית המוות הנאצית הנמרצת והיעילה הייתה עדיין בחיתוליה.
הגרמנים ביקשו לחכות? ובכן, אמרה קהילת היהודים, נמתין. הקהל היהודי המתין באורך רוח.
ללא מזון וללא מים? לא נורא. בואו לא נתפנק, מלחמה עכשיו.
איפה נלון? על האדמה, בסך הכול ללילה.
אבל לפני כן המצעד הממושטר נפרם פתאום. הגרמנים יורים לתוך הקהל ללא הבחנה. מי שנותר נעמד בשורה עם האחרים, והם נורים, כולם, בבת אחת. כיתות היורים המיוחדות למדו מיד לאסוף תכשיטים מן הקהל, ומי שלא היו ברשותו חפצי חן כדי לשחד מישהו נורה מיד בצד הדרך.
לימים השתכללו הרוצחים וביקשו מכולם, גם ילדים ועוללים, להפשיט ולהתפשט. למה? התועלת הייתה כזאת: היהודים לבשו לקראת מותם בגדי חג. הגרמנים חשקו בבגדים בשלמותם ללא פצעי עופרת ודם. וכך היה. שיירות של יהודים תמימים צעדו גם בלובלין וגם בעיירה פולאווי, ונורו וטבעו על גדות נהר הבוג. הגופות הוטלו לבורות ללא בגדים, שיניים תותבות, משקפי ראייה, מכשירי שמיעה ותכשיטים, וכמובן ללא מזומנים.
אחר כך החלו בחלם האקציות. בזו אחר זו, בידי אנשי אס-אס ושוטרים אוקראינים או פולנים. כמעט כל 15 אלף יהודיה של חלם (כמחצית מתושבי העיר) נרצחו - חלקם בעירם, רבים מהם במחנה ההשמדה סוביבור, לשם נשלחו - נשדדו ונושלו מבתיהם ומרכושם.
כאב נורא נוסף הוא האובדן המוחלט של כל שכיות התרבות של העיר חלם, שבהן נודע שמה ברחבי יהדות אירופה. מי שיעיין בתולדות חלם ידמע אל מול אובדן מרכז הלימוד והתרבות והתפילות שהייתה העיר ליושביה. נכסי התרבות עלו באש יחד עם האוכלוסייה הנפלאה. בכולם אני מתבוננת דרך צוהר החתונה הצבעונית של חנה וחנוך ב-1957.
4 צפייה בגלריה
החתונה של חנה וחנוך, 1957. רוב הקהל הנהנה הזה זכה בחייו בסיוע שני אבות: יצחק רוזנבלום ומשה אפלשטיין
מצע צפוף של ילדים משתרע לרגלי המבוגרים, בני דודים מחזיקים ידיים, האושר קורן מן התמונה. ומנגד, כאן זוכרים כולם את החורבן הנורא והפתאומי.
בצילום הכלולות נראים גם ניצולים חדשים ומועטים. חלקם נתגלו על ידי שידורי התוכנית "קול ציון לגולה" שקלטה סבתי סילקה רוזנבלום. היא האזינה מדי יום לתוכנית ובאמצעותה איתרה עוד שלושה בני דודים של השבט. הקרובים החדשים איישו מיד את חדר הכביסה על הגג בבית המשפחה ברחוב הגלבוע בתל-אביב, וכשהצליחו למצוא לעצמם קורת גג אחרת בתל-אביב הוחלפו מיד על ידי קרובים חדשים שהתגלו על ידי סילקה הבולשת.
* * *
שני שבטים גדולים של בני דודים נמלטו לפני המלחמה וחלקם בזמן המלחמה. זה היה הנס של המשפחה שלנו. משפחת רוזנבלום הצליחה להימלט שנים לפני המלחמה, ומשפחת אפלשטיין הצליחה בכך רק בעיצומה של המלחמה במסע שלהם לרוסיה.
משפחת רוזנבלום של סבא יצחק הצליחה ברובה להימלט מחלם טרם פרוץ המלחמה. סבא שלנו, יצחק, לא הצליח לפרנס לשובע את אשתו ואת ששת ילדיו ונסע לארץ ישראל לייבש ביצות. הוא לקח איתו למסע את בנו בכורו, סבא אליעזר, שהיה קבלן בניין. סבא יצחק התעוור ממחלת המלריה בזמן ייבוש הביצות בארץ. במהלך השנים הצליחו יצחק ואליעזר לשכן את שאר בני המשפחה בדירות זמניות ביפו ובנווה צדק, ואז נכנסו לבית חדש ברחוב הגלבוע. כל קומה בבניין החדש איכלסה שתיים-שלוש משפחות.
הייתי בת חמש והבית ברחוב הגלבוע היה עבורי כלונה פארק צבעוני וסואן. כל בני הדודים שלי, הדודות והסבים העניקו לי ילדות יפהפייה. עם חלק מתריסר בני הדודים מאותו בניין אנו בקשר טוב עד עצם היום הזה.
שבט אפלשטיין הגדול והחזק, הקשור משפחתית לשבט רוזנבלום, הגיע מחלם דרך רוסיה באמצע המלחמה. יצחק ומשה רוזנבלום-אפלשטיין חלקו את אותה סבתא, שגם היא גרה בקומה השנייה בבניין מופלא זה. כשקצב השמדת היהודים גבר דחקו הקרובים מארץ ישראל במשה מחלם שימלט את כל משפחתו לרוסיה, וכך היה.
נולדתי תחת שמש תל-אביבית ומול שפת הים. סביבי רוב שבט רוזנבלום. חיי משפחתנו היו צנועים אך הומים מקרובים. מה טוב היה חלקנו וכמה בירכנו עליו ככל שנחשפה זוועת השואה ונגלה חורבן יהדות אירופה.
* * *
מטבח ביתנו זכר את המעדנים השזופים, כמו חמין וקוגל וקישקע בתנור. אהבנו כל נגיסה מכל מאכל. אמי פנינה אהבה לבשל מעט אך משובח. והמאכלים שלפניכם זכו לעלות על שולחננו לאורך שנים. החמין עורר תחרויות ומחלוקות. בת דודתי בלהה, היפה בבנות תל-אביב, נהגה לעטוף את סיר החמין במעין קוסטיום של מחלצות של תחרה לבנה.
בזמנו פירסמתי ב"ידיעות אחרונות" מדורי חג של חיפוש קרובים. קרובים חיפשו זיכרונות שנמחו מבית אמם. מדורי פירסם את השאלות וזכה למבול של תשובות ולמטר של שאלות נוספות. בכל חג התפרסמה קבוצה אחרת של קוראים נכספים. התגובות חצו עדות וקהילות. אני מקווה שהדברים הנכתבים כאן ינעמו גם לקורא המתגעגע של היום.
אנא זכרו: אוכל, גם חרישי וצנוע, מדבר וקולו מהדהד. כל בישול כזה קד בפני מטבח שלם שנעלם. אנא הצטרפו אל שולחננו והגדילו את האוצר שנאגר שם.
מרק גריסים (קרופניק) של ורדה מידר
ורדה מידר היא רוקחת ואמנית חלמאית, שהתפרסמה גם בארוחות הנפלאות שהכינה לשכנים בצהרי יום שישי.
מרק הגריסים שלה הוא עתיר רכיבים שנועדו לארצות הקור. ההמלצה היא לבשל בישול ארוך, ולא לפסוח על אף רכיב, כי כל אחד מהם תורם לגוף ששיניו נוקשות עוד רכיב של בריאות, טעם וארומה של בית מן העיר חלם ורוב ניחוח.
חומרים:
1 ו-1/2-2 ליטר מרק עוף
2 כפות שמן חמניות או קנולה
2-3 עצמות מח בקר
1 בצל לבן בינוני קצוץ דק
2-3 תפודים בינוניים קלופים וחתוכים לקוביות
2 גזרים בינוניים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
1 כוס גריסי פנינה שטופים
כ-1/2 כוס פטריות יער מיובשות, מושרות כחצי שעה במים רותחים
אפשרות: עלי סלרי, שמיר קצוץ
3 עלי דפנה
3-5 גרגירי פלפל אנגלי
מלח, פלפל
הכנה:
1. מחממים את השמן ומטגנים את עצמות המח.
2. מוציאים את העצמות ומחממים את הבצל.
3. לאחר ריכוך הבצל, מוסיפים את התפודים והגזר.
4. קוצצים את הפטריות.
5. מוסיפים את המרק, את הפטריות ואת גריסי הפנינה.
6. מרתיחים ומבשלים כשעה וחצי על להבה בינונית.
7. טועמים ומשפרים תיבול.
8. אפשר להוסיף גם שמיר קצוץ ועלי סלרי קצוצים דק לפני סיום הבישול.
כעכי פרג (פלעצלך) של הדודה שרה
שרה גרוסמן (רוזנבלום) הייתה אחותו של אבי, חיפאית של כבוד, ילידת חלם. שרה נודעה במאפי הכעכים המושחמים, הלוהטים והפריכים שבקעו מתנור שחור וכבד שעמל על כל אלה במרפסת. הניחוח הגיע עד מרכז העיר. הייתי צנומה וחיוורת ודודתי התכוננה שבוע שלם לקראת בואי מתל-אביב. לבוקר קיבלתי את הכעכים השחומים ביותר, עם גבינה וחמאה. טעם גן עדן שלא סייע בהעלאת גרם אחד על גופי. גם המתכון הזה שייך לורדה מידר.
חומרים:
840 גרם קמח
100 גרם סוכר
1 כפית שמרים יבשים
500 גרם מים
1 כף מלח
למילוי:
1 בצל פרוס דק דק
1 כף פרג לא טחון
מעט מלח שולחן
לפיזור:
מלח גס
שמן זית
הכנת המלית:
1. מטגנים במעט שמן זית את הבצל, להזעה.
2. מוסיפים את הפרג ומלח השולחן ומטגנים דקה.
הכנת הבצק:
1. מערבבים את הבצק כ-5 דקות במערבל.
2. מניחים לו לתפוח עד הכפלת הנפח.
3. יוצרים 30 כדורים בגודל כדור גולף.
4. מניחים להם לתפוח 30 דקות, עד הכפלת הנפח.
5. עושים גומה במרכז ומוסיפים כפית מלית.
6. ממתינים כ-10 דקות ואז אופים כ-10 דקות ב-220 מעלות.
7. אחרי 10 דקות מורחים במברשת שמן זית ומפזרים מלח גס.
8. אופים עוד כ-5 דקות.
תמונה מחיי משפחה,1990, חדרה
חתונה יפהפייה באתר יער חדרה לכלולות מיכל לבית גרוסמן. ליד הנהג המוביל את החמולה בחזרה לבתיהם מתארגן שיר ערש נוגה (מאת מרדכי גבירטיג). "שלאָף זשע מיר שוין, יאַנקעלע, מייַן שיינער", שרים האחים זלמן וחנה. מקצה האוטובוס רועם בעצב המשך שיר הערש: "די אייגעלעך, די שוואַרצינקע מאַך צו", כולם דומעים. יענק'לה הקטן לא חזר מן השואה.
סלט הצנון האבוד
להלן סקיצה של מתכון לסלט הצנון של אמא שלנו. אחד המעדנים ההורסים על שולחן הסדר, למרות פשטות ההכנה.
יוסי אחי ואני מתקשים לשחזר את הטעם. אמא פנינה כבר מזמן איננה. אנחנו מטגנים פרוסות חציל, מגרדים צנון טרי, קוצצים פטרוזיליה וקצת שמיר רענן, מוסיפים מיץ לימון, מעט מיונז... ושוב הובסנו בשדה הקרב. אמנם מתקבל סלט טעים אך הוא אינו דומה כלל לערימת הסלט הריחנית שזללנו אז.
קוראים יקרים עזרו נא. מוצא הסלט מלודז', מישהו מכיר? מישהו יודע? מישהו ידע את הטעם? אם כן, אנא שלחו מתכון, והוא יפורסם.
