כמעט כל אירוע בעוטף עזה נושא בחובו ערך סימבולי מאז 7 באוקטובר, וליל הסדר הנוכחי בניר עם היה רב עוצמה אפילו יותר מתמיד: לצד חברי הקיבוץ ישבו ליד השולחנות תשע משפחות מקו העימות בצפון, שמתארחות בניר עם וזוכות להפוגה מהאזעקות, הירי והמתח הבלתי פוסק.
ליוזמה אחראית דולב אזולאי מניר עם, שפרסמה הודעה בקבוצת הצמיחה הדמוגרפית של התנועה הקיבוצית כי היא וחבריה ישמחו לארח משפחות מהצפון. ההיענות הייתה רבה, והמשפחות שנרשמו הגיעו בערב החג וישהו בקיבוץ עד סוף השבוע. האירוח כולל לינה בחינם במתחם האירוח הכפרי של הקיבוץ, "אלדאה"; ארוחת חג משותפת; פעילויות לילדים; על האש ביום שלאחר ליל הסדר, ועוד.
אזולאי דיווחה בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ על המיזם: "הם כרגע אפילו לא מוגדרים מפונים, רק חוטפים טילים. העובדה שאנחנו מארחים אותם היא מבחינתי גאווה וכבוד". תוך זמן קצר החלו חברי הקהילה להציע תרומות, להתנדב להכין אוכל ולסייע בארגון האירוח. "כל עם ישראל פתח את שעריו עבורנו אחרי 7 באוקטובר. הגיע הזמן שגם אנחנו נעשה את זה. פעם הם מארחים ופעם אנחנו. קצת עצוב לומר, אבל זו המציאות הביטחונית שלנו", אמרה אזולאי.
שי ששון, חבר ניר עם שסייע לאזולאי בארגון האירוח, הוסיף: "מי כמונו יודע מה זה לחיות בחירום, כשהסכנה של 15 השניות מרחפת מעליך. התמונות מהצפון שברו לי את הלב. זמן קצר לאחר שליחת ההודעה בקבוצת הוואטסאפ הקהילתית נאספו אלפי שקלים לטובת היוזמה. במקביל, פניתי לעסקים מקומיים מהאזור וגם אצלם ההיענות הייתה מהירה. חלק תרמו מוצרים ואחרים העניקו הנחות משמעותיות. מחמם את הלב לראות את הרעות והאחדות של הקהילה שלנו בניר עם ושל האחים והאחיות משער הנגב ושדרות. האנשים האלה הם ישראל היפה".
בין המשפחות שהגיעו לניר עם נמצאים אדוה ודוד טל מקיבוץ שניר שבגליל-העליון ושלושת ילדיהם הקטנים. דוד השתחרר ממילואים רק לפני כשבוע. "רק כשיצאנו מהקיבוץ הבנו כמה מתח החזקנו בגוף", סיפרה אדוה, "אין לנו ממ"ד בבית, אז אנחנו ישנים בממ"ד של בית התינוקות בקיבוץ. במשך שנתיים הסתובבנו בתור מפונים, ואני עד היום לא מבינה למה החזירו אותנו. למה העבירו אותנו טלטלה מטורפת, להסתובב בכל הארץ, אם חזרנו למציאות הזאת?".
על קבלת הפנים בקיבוץ ניר עם היא מדברת בהתרגשות: "זה מטורף איך שקיבלו אותנו כאן. לא נעים לי מכל השפע הזה. קיבוץ שעבר את 7 באוקטובר, התפנה בעצמו – ומגלה כאלה תעצומות נפש ונותן לאחרים. זה מחמם את הלב. ממש לא מובן מאליו".
מי שכן פונו למלונות הם חלק מתושבי הדרום, שבתיהם נפגעו בהפגזות הטילים. ביניהם נמצאים וילי ברנד ומשפחתו, תושבי באר-שבע, שהועברו למלון לאונרדו בעיר. "כשהטיל נפל שמענו צליל של דברים מתפוררים וחשבנו שכל הבית קרס", הוא מספר, "אשתי התקשרה לכוחות הביטחון כדי שיאמרו לנו אם בטוח לצאת. ילד אחד רצה לצאת והשני פחד. אחרי כמה זמן יצאנו מהממ"ד וגילינו את ההרס. כל החלונות התנפצו, הקיר התנתק מהמקום. תוהו ובוהו".
הפינוי שינה את התוכניות לחג. "היינו אמורים לארח את המשפחה בסדר, אבל אנחנו כאן במלון. במשך ימים הרצתי בראש מה אני מכין ומבשל, איך אנחנו מתארגנים, וזה לא קרה. בסדר במלון אין את התחושה של החג. אני מקווה שבשנה הבאה זה יהיה אחרת", סיכם.
איילה עמאר (56) מקריית-שמונה מתגוררת בעיר במשך כל חייה, וגם את ליל הסדר היא עשתה שם עם בעלה משה, ילדיהם ונכדיהם – במקלט שבבניין מגוריה. "הפעם אנחנו במקלט, לפני כן עשינו ליל סדר במלון בעקבות הפינוי, והירי נמשך ונמשך. אין כבר כוח לזה", אמרה, "הבאנו מהבית דברים כדי לקשט ולתת הרגשה של חג, דאגו לנו מהעירייה לשולחנות, כיסאות וכלים, אבל התחושה היא שהממשלה שכחה את העיר שלנו. קריית-שמונה מתרוקנת בגלל המלחמות האלה. לבנות ממ"ד זה יקר, ולא כל אחד יכול להרשות את זה לעצמו".
