אחד הספרים שאהבתי בילדות היה "סוד הגן הנעלם". הילדה מרי מוצאת מפתח לגן פראי מוזנח שאפשר לברוח אליו כל פעם שמתחשק, לפגוש חברים חדשים ואת הטבע עצמו. כמה רחוק היה הגן הבריטי הקסום הזה מהדירה שלנו ברמת-גן, שסביבה הייתה גינה קטנטנה חסרת השראה. שאר השטח הופקע לטובת חניות לכלי הרכב הרבים שהיו במקבץ הבניינים שבהם גדלתי. פעם ביקשתי מאמא שלי צמחים. יחד נסענו בקו 55 לכפר אז"ר וחזרנו עם פרחי פיטוניה באדניות שלא שרדו את מזג האוויר הרמת-גני או את כישורי הגינון שלי.
כשראיתי שיצא ספר על גנים מיוחדים באירופה שכתב משורר וגנן מסרייבו, שברח ממנה בזמן המלחמה והפך לנווד, היה ברור לי שאני חייבת לקרוא אותו.
הסופר, תיאודור צריץ', לא נמשך לגנים הגדולים והמתוירים של אירופה, אלא דווקא לקטנים והפחות מוכרים. הוא נמשך אל הטבע והירוק, אבל לא פחות מזה אל האנשים שטיפחו את הגן ואל הסיפור שלהם.
יש המון סיפורים מקסימים ואחד הסיפורים שאהבתי הוא על בעלי גנים עשירים בבריטניה שנהגו לשלם לשחקן שיחיה כנזיר בגן כדי לתת למקום אווירה מיוחדת, סוג של נזירי נוי אומללים. יש גם סיפור מקסים על התקופה שלו עצמו כגנן בגני טווילרי בפריז. עוד סיפור מקסים הוא על גינה בריטית שזרע אמן שידע שימיו ספורים בגלל מחלת האיידס. בסיפור אחר הוא מתרפק על גינה פשוטה ברומא שאהב להגיע אליה לפנות ערב ולהסתכל על היושבים הקבועים. זה ספר קטן, רומנטי, עם איורים בשחור לבן. לא משהו בומבסטי, רק שבעה סיפורים על גנים ואנשים. אני מאוד אהבתי.
• "גנים בימי מלחמה", תיאודור צריץ', מצרפתית: אריקה מחיה, איורים: ניקו אריספה. הוצאת תשע נשמות.
