בפער עצום, הודו היא המדינה האולימפית הכושלת ביותר בהיסטוריה. יש לה 41 מדליות, אבל אפשר לצפות ליותר ממדינה שמשתתפת במשחקים מאז 1900 והיא המאוכלסת ביותר בעולם עם 1.5 מיליארד תושבים. בכל זאת, ייתכן שאנחנו עומדים בפני העשור שישנה את התמונה.
ראש הממשלה נרנדרה מודי הכניס להילוך גבוה מאוד את המאמץ לזכות באירוח אולימפיאדת 2036, שמיועדת לעיר אחמדבאד. בסוף השבוע, מודי העניק לטניסאי העבר הענק לאנדר פאאס, שהשתתף בשבע אולימפיאדות וזכה בארד ב-1996, את האחריות לניהול הפרויקט. התחרות תהיה מסובכת מאוד – קטאר הולכת על משחקי 2036 בכל הכוח (זכייה שלה תוביל להזזתם מהקיץ, כפי שקרה בגביע העולם), אבל להודים יש עוצמה והשפעה משלהם, עם הפיתוי שיוצב בפני הוועד האולימפי הבינלאומי בדמות כניסת ענפים חדשים לשוק ענק.
שלא תבינו לא נכון: הודו נפלאה בקריקט, וגם בענף המקומי האהוב קבאדי (אתה רץ לתוך שטח היריב עבור הקבוצה שלך, ומנסה לחזור בחתיכה אחת). אבל ענפים אולימפיים זה לא ממש בשבילם, וכדורגל הוא כישלון משמעותי.
היא הייתה מדינת חסות בריטית כשזכתה במדליות האולימפיות הראשונות שלה (שהשיג בן למשפחה בריטית), ועלתה על הפודיום בעיקר בהוקי שדה, היאבקות וקליעה. עד בייג'ינג 2008, השיא שלה היה שתי מדליות באולימפיאדה אחת. מאז ישנו שיפור, ועדיין, מתוך עשר מדליות זהב בהיסטוריה שלה, הודו השיגה שמונה בהוקי שדה (כולן עד מוסקבה 1980), והייתה גם זו של הקלע אבינאב בינדרה ב-2008. האחרונה היא החשובה ביותר.
מהרגע שבו ניראג' צ'ופרה זכה בזהב בהטלת כידון בטוקיו 2020/21, בהודו הבינו שהם יושבים על מכרה זהב. הטירוף היה חסר תקדים: צ'ופרה הפך לגיבור לאומי, ובכל פינה ילדים התחילו להתאמן באתלטיקה, בזמן שהאויבת הגדולה פקיסטן קידמה מטיל כוכב משלה כדי לתת קונטרה (ארשאד נאדים, שהקדים את ההודי והוכתר כאלוף האולימפי ב-2024). לאליפות העולם האחרונה הודו כבר שלחה ארבעה מטילי כידון.
קריקט זה נחמד, אבל ההודים מבינים שהתהילה העולמית, וההתייצבות האפשרית שלהם ככוח ספורטיבי בינלאומי, יכולים להגיע רק באירועים ובענפים כאלה. צ'ופרה פתח יקום חדש, ולצד הניסיון לזכות באירוח ב-2036, צפוי כעת צונאמי של השקעה בענפים "מערביים" יותר ופופולריים – כולל בתשתיות.
מסתמכים על הריקשות
לינה היא הבעיה הקלה ביותר לתיקון, העניין הוא שהעיר נמצאת רחוק מאחור מבחינת מתקנים ותחבורה. מודי מסייע במימון קומפלקס ספורט חדש בעיר, שיכלול אצטדיון אתלטיקה חדיש של 50 אלף מקומות ומתחם שחייה, וישנה כוונה לפתח אולמות ייעודיים נוספים, אבל החוסרים אדירים. לדוגמה, בכל הודו קיים רק ולודרום אחד לענף האופניים, בניו-דלהי, והוא רעוע. לפני כחודשיים, הדנית מיה בליכפלדט תקפה אחרי שהשתתפה בטורניר בדמינטון בניו-דלהי – אחד הענפים המובילים בהודו: "הכל פה מאוד מלוכלך והתנאים לא מתאימים לספורטאים מקצוענים. לא היה חימום באולם, וכולנו התחממנו בשתי שכבות של מכנסיים, מעילים, כובעים וכפפות".
וישנה התחבורה: המטרו בעיר פועל רק שבע שנים ועוד לא מכסה מספיק ממנה. העיר צפופה ועמוסה, ועדיין מסתמכת יותר מדי על אוטובוסים ישנים ונהגי ריקשה שמובילים תיירים ברחובות. הסטנדרטים הכלליים שמחפש ספורטאי או תייר מהמערב שונים. בוועד האולימפי הבינלאומי עלו חששות גם בנוגע לפיקוח לקוי על סמים בספורט ההודי, זיהום אוויר, ניהול בעייתי של רשויות הספורט ומסורת ספורטיבית דלה.
פאאס אמר בסוף השבוע, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בתפקיד: "אני צריך לעבוד קשה עם הצוות כדי להביא לכאן את האולימפיאדה. בספורט ובחינוך הספורטיבי נמצא הבסיס ליצירת מעצמת-על".
זה המפתח, ההבנה המאוחרת של הודו שדומיננטיות והגמוניה בינלאומית, כפי שהיא שואפת להשיג בכל התחומים, תלויה גם בניראות הספורטיבית שמקלה על עיניים מערביות לכבד ולהכיר כוחות זרים.
ועם כל הבעיות, הקופצת למרחק ההודית אנג'ו בובי ג'ורג', שזכתה במדליית ארד באליפות העולם ב-2003, נותרה נחרצת: "אנחנו לא ראויים פחות מגרמניה, למשל, לאירוח אולימפיאדה. אנחנו מוכנים".
אתלטיקה. מתן עברי, הלומד בוויסקונסין, קבע בתחרות מכללות בסטנפורד שיא לאומי בריצת 1,500 מ', 3:38.15 דקות, הישראלי הראשון שיורד מ-3:40. שיאו הקודם של יהונתן כרמין עמד על 3:40.64. (אבינעם פורת)
גלישת רוח. תמר שטיינברג (19), סגנית אלופת העולם, זכתה במדליית הזהב בגביע הנסיכה במיורקה. יואב כהן סיים חמישי בין הגברים. (נדב צנציפר)
כדוריד. מוקדמות היורו: נבחרת הנשים הפסידה 32:24 ליוון, אותה תפגוש גם היום (17.00).
כדורעף. סדרת הגמר לנשים, משחק 1 (הטוב מ-3): אשדוד - חדרה 0:3. (ספי פסטרנק)
