כל אחד צריך בחיים חברים הכי טובים. כאלה שתמיד יהיו נאמנים לך, לא משנה עד כמה קשה. נניח כמו מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין, איתמר בן גביר ובנצי גופשטיין ומיכל פעילן והחטופים.
לבנימין נתניהו יש את טראמפ. יחד הם מפציצים את הרעים באיראן. מחליפים מידע ביטחוני כמו קלפי סופרגול ותומכים זה בזה בזמן שברון לב או כשצריך חנינה. אבל לא כולם נהנים מהיציאה המשותפת למלחמה. בשבת דיווח הניו יורק טיימס שלפי הערכות המודיעין האמריקאי איראן מצליחה להשתמש מחדש בבונקרים ובאתרי שיגור שכבר הותקפו. בנוסף היא ממשיכה להחזיק במספרים גדולים של טילים ומשגרים ניידים. זו בהחלט הפתעה לא צפויה. שהרי אם מקשיבים לנאומי המנהיגים, אנחנו רגע מהגשמת היעדים.
הבעיה היא שהמציאות לא תמיד מתיישבת עם הביטוי הריק. הריח השרוף ברחובות הערים שנפגעו, צלילי הסירנות ובתים הרוסים, הם מה שצריך להסתיר לא רק מהאויב אלא גם מעצמנו. הודאה בכך שאנחנו לא מאמינים במלחמה הזו אומרת שהיא מייתרת את כל הפגיעות שכבר היו ושאין למציאות הנוכחית שום תכלית.
אבל זה לא שאין נקודות אור. כמו שאמר ב-13 מידן בר, יו״ר איגוד הטייסים: "באיזה עוד מקום בעולם יושבים בערוץ טלוויזיה, אומרים ׳חבר׳ה, יש התרעה על שיגור 2500 ק"מ מפה והאזעקה תישמע בעוד שלוש דקות ו-40 שניות׳"? זה אכן חלומי לקבל שירות כזה מהמדינה ולא לחיות באירופה הפרימיטיבית שבה בחיים איש שם לא יזהה טילים בשמיים.
ויש פה גם אמונה בזכויות אזרח שגורמת אפילו לתרנגולות חופש לקנא. הנה, רק אתמול חזרה הזכות להגיד שלא מרוצים דרך הפגנות. בג"ץ ראה שבביג פאשן יש מלא אנשים ואף אחד לא אומר להם תפסיקו לקנות, לכו הביתה. אז אם הם יכולים ליהנות ממסחר מרענן, בטח שאפשר שיפגינו נגד מה שהם לא רוצים שימכרו להם. אבל הכי חשוב זה שאפשר להגיד את האמת גם לגבי חברים. כלומר כל עוד לא יודעים שזה משודר. כמו מעיין אדם ב-12 שאחרי ששותפה לפאנל חיים אתגר קטע מרואיינת לטובת אייטם על החיפוש אחרי הטייסים האמריקאים, אמרה כשהיא סבורה שלא שומעים אותה: "מעניין לנו את התחת".
הניצחון על איראן כבר אינו קשור להחרבת מלאי הנשק, לעצירת הגרעין ולתקיפה אפשרית. הוא גם לא קשור לשיתוף הפעולה של ישראל ואמריקה. הניצחון יהיה לחזור למדינת ישראל שלפני. להוציא חיילים ממילואים, להחזיר את הילדים למסגרות ולהפסיק לרעוד מאזעקות ומההרס. אפילו לתכנן ביקור באמריקה. יותר כיף לטוס יחד בלי לארוז טילים לטיול.
בקטנה
אם יש מישהו שיודע איך להפוך את תנאי המלחמה לפרימיום זה כרמל שאמה הכהן. בשבת, למשל, הודיע ראש עיריית רמת גן לתושבים בקבוצות וואטסאפ על יציאה מוקדמת מהמרחבים המוגנים, עוד לפני הודעה רשמית מפיקוד העורף. אבל כדי לטפל בתדמית שנוצרה לעיר בגלל מספר הנפילות הוא היה צריך לספק הסבר. מזל שב-12 ראיינו אותו אחרי נפילה. "אנחנו הלב של גוש דן ובין איפה שלא מכוונים", אמר. "אם זה לנתב"ג או לתל אביב המקומות האסטרטגיים, האיראנים לא יודעים לכוון כמו שצריך אז זה פוגע ברמת גן". בהחלט מידע מרגיע. כך שאם מישהו נפגע בעיר, תדעו שזה בכלל בגלל בעיית ניווט.
