צופי סדרת הטלוויזיה 'יורשים' לא היה ספק כי מדובר במעין דוקו-דרמה על משפחת מרדוק. רבים אף סברו שיוצרי הסדרה מגזימים בתיאור זוהמתו המבחילה של לוגן רוי, מייסד השושלת, ושל ילדיו המתחרים ביניהם בציפייה לרשת אותו. אלא שקוראי ספרו של גבריאל שרמן, 'המדורה של המרדוקים: כיצד המאבק האפי על השליטה בשושלת התקשורת הענקית שבר משפחה — ואת העולם', יגלו כי יוצרי הסדרה דווקא נהגו ברחמים כלפי המשפחה הזאת.
רופרט, כך מתברר, לא היה מייסד השושלת. הוא נהג להתגאות באביו, סר קית', שכבר בראשית דרכו כעיתונאי באוסטרליה הבין כיצד ניתן לרתום את התקשורת לעיצוב דעת הקהל. כשסיקר את מלחמת העולם הראשונה ועמד על יחסה המחפיר של האימפריה הבריטית לחיילי אוסטרליה וניו-זילנד, לא היסס ושיגר מכתב תלונה חריף למלך ג'ורג' החמישי. רופרט התגאה גם בכך שעיתוני אביו צעדו בעקבותיהם של הלורדים נורת'קליף וביוורברוק — מאבות עיתונות הצהובונים הבריטית. נורת'קליף, כזכור, נהג לומר לקוראיו: "אספק לכם נתונים, נתונים, נתונים — ואז אומר לכם את מי לאהוב, את מי לשנוא ובעד מי להצביע".
1 צפייה בגלריה
מתוך הסדרה 'משפחת מרדוק: השושלת' | צילום: Netflix
מתוך הסדרה 'משפחת מרדוק: השושלת' | צילום: Netflix
מתוך הסדרה 'משפחת מרדוק: השושלת' | צילום: Netflix
לסר קית' היו שלוש בנות ובן אחד, רופרט, והוא הוריש לבנו לא רק אימפריה, אלא גם תפיסת עולם. האפשרות שאחת מבנותיו תנהל את העסק לא נשקלה כלל. יחס מזלזל זה לנשים עבר בירושה: רופרט היה משוכנע כי נשים אינן מסוגלות לעשייה של ממש, נמנע מלהזמינן לישיבות, וטען כי הן "מדברות יותר מדי".
לימודיו של רופרט באוקספורד לא הותירו חותם אקדמי מרשים. זמנו הוקדש בעיקר לחיי חברה, ושמועות שהגיעו לאוסטרליה סיפרו כי הוא מתקרב לחוגי שמאל ואף מחזיק פסלון של לנין בחדרו. אולם עם מות אביו והעברת השליטה לידיו, נפרד גם מן השמאל ואימץ במהירות תפיסת עולם פרגמטית וצינית יותר.
כבר מראשית דרכו כבעלים, הפגין רופרט שאיפות חסרות גבולות. אוסטרליה הייתה קטנה עליו. יעדו הראשון היה בריטניה, ושם פעל בתוקפנות: זיהה חולשות אצל יריבים עסקיים, רכש עיתונים בקצב מסחרר, והשליט בהם את רוחו. השליטה לא הייתה רק כלכלית אלא גם אידאולוגית, באמצעות מינוי עורכים נאמנים והכוונת הקו המערכתי.
כך היה גם בפרשת 'נערות עמוד 3' של ה'סאן'. היוזמה לא הייתה שלו, אך כאשר הבחין בהצלחתה, ובעובדה שנוסעי הרכבת התחתית פותחים את יומם עם התמונות הללו, העניק לה מעמד קבוע. זו הייתה שיטתו: לזהות הזדמנויות מהר יותר ממתחריו, ולנצלן ללא היסוס.
בריטניה הייתה רק תחנה. הכסף הגדול נמצא בארה"ב, וגם לשם הגיע. מגבלות החוק האמריקאי על בעלות זרה לא עצרו אותו. בעזרת עורכי דין מתוחכמים, דירקטורים נאמנים ועיתונאים ממושמעים, מצא דרכים לעקוף את המגבלות. הפטריוט האוסטרלי הפך לאמריקאי, ונשבע אמונים לדגל ולחוקה.
המהפכה הטכנולוגית שינתה במהירות את שוק התקשורת, ומרדוק מיהר להסתגל. הוא הרחיב את עסקיו, רכש הוצאות ספרים בעלות מוניטין, ולא היסס להתערב גם בתכנים. ביוגרפיות שלא תאמו את השקפת עולמו פשוט לא זכו להתפרסם. אך עיקר מאמציו הופנו אל תחום הטלוויזיה — זירת מאבק קשה במיוחד מול רשתות ותיקות וחזקות כמו NBC , CBS ו-ABC.
כאן הקים את FOX, רשת בעלת אופי ימני ושמרני מובהק. כפי שפעל בבריטניה, כך גם בארה"ב: השפעה ישירה על דעת הקהל באמצעות תוכן. שדרים קיצוניים, ובראשם דמויות כמו טאקר קרלסון, קיבלו חופש פעולה נרחב, ולעיתים התנערו מכל רסן עיתונאי. הגבולות בין חדשות, פרשנות ותעמולה היטשטשו.
הפרשות הפליליות והאתיות שליוו את פעילותו — כולל האזנות סתר ופגיעות בפרטיות — לא מנעו ממנו להמשיך בשיטות דומות גם בארה"ב. עיתוניו לא היססו לפגוע במשפחות שכולות או בנפגעי פשיעה למען כותרת. עבור חלקים גדולים בציבור האמריקאי, FOX הפכה למקור המידע העיקרי, ולעיתים היחיד, על המציאות.
שיתוף הפעולה עם הזירה הפוליטית הגיע לשיאו עם עלייתו של דונלד טראמפ. מרדוק, שמרן אדוק, נתפס כמי שמעדיף השפעה פוליטית על פני שיקולים עסקיים. אך שרמן מציג תמונה מורכבת יותר: למרות תמיכתו, מרדוק לא העריך במיוחד את תבונתו של טראמפ, ואף כינה אותו "אידיוט מושלם" בשיחות פרטיות.
במהלך אירועי 6 בינואר 2021 הורה לאנשיו ב-FOX להפריך את טענות טראמפ על זיוף הבחירות, אך נסוג לאחר שהופעלו עליו לחצים כבדים. גם בתקופת הקורונה בחר להקשיב לרופאים, הסתגר בביתו, ולא אימץ את המלצותיו המופרכות של הנשיא.
דרכו של מרדוק אל פסגת האימפריה הייתה רצופה נפגעים: שותפים שנבגדו, יריבים שנרמסו, ובני משפחה שספגו השפלות. דווקא אלו העניקו לשרמן מקורות מידע יוצאי דופן. הרצון לנקמה פתח פיות וחשף פרטים שמרדוק ומשפחתו ביקשו להסתיר.
חייו האישיים של מרדוק משקפים את דפוסי התנהלותו: ארבעה נישואים, גירושים שנמסרו בדוא"ל, ויחסים כוחניים גם בתוך המשפחה. אך בניגוד לדור הקודם, שבו הירושה הועברה לבן ללא עוררין, ילדיו — בנים ובנות — נאבקו על השליטה. סוגיית הירושה העסיקה אותו במשך שנים רבות, ובסופו של דבר העדיף את בנו לכלן, בין היתר בשל עמדותיו השמרניות יותר.
המאבק הגיע לשיאו בספטמבר 2025: לכלן ירש את החברה, בעוד אחיו ואחיותיו הסתפקו בפיצוי כספי. רגע השיא של הספר הוא בתיאור ההסדר המשפחתי, מפגש טעון שבו האב בן ה-94 ניצב מול ילדיו ושומע מהם האשמות קשות על דרכו ועל יחסו אליהם.
שרמן מודע לפיתוי לראות בסיפור זה גרסה מודרנית של 'המלך ליר'. אך ייתכן שהדימוי המדויק יותר הוא דווקא המלך מידאס: אדם שהפך כל דבר לזהב, אך גם החריב, בסופו של דבר, את כל מה שנגע בו. •
Gabriel Sherman, Bonfire of the Murdochs: How the Epic Fight to Control the Last Great Media Dynasty Broke a Family and the World, Simon and Schuster, 256 pp