קצינה לוחמת בתותחנים: "קמים וישר רצים לכלים הכבדים"
סגן א' (21), מפקדת פלוגת תותחנים בגדוד 405 בסוללת אלון
5:00 | הקפצת כוננות עם שחר. "אפשר ללכת לשירותים או לצחצח שיניים, אבל רובנו רצים ישר לכלים הכבדים, כדי לטפל בהם לפני הכל. זה עניין של שעה עד שעה וחצי שצריך לעשות בכל יום. יש לי שני חיילים שמתפללים בסוללה וברור שמתפללים מיד אחרי הכוננות עם שחר".
6:30 עד 7:00 | תדריך יומי בעמדת שמירה. "מדברים על מה שקורה במוצב, מסבירים על מה שקורה בגזרה, מנתחים אירועים שקרו ולמי אנחנו מסייעים, כי אנחנו בתותחנים, מה ההקצאות לכל חטיבה כי סייענו לכמה. בודקים כוננות, מדברים על עמדות השמירה, מה חשוב שיקרה היום".
7:00 | שירותים, צחצוח שיניים, השלמת שעות שינה למי ששמרו בלילה. "מי שרוצה לאכול אוכל בשלב הזה, יש מאגר של פרודוקטים. מכאן מתחילים את היום".
חיי הסוללה: "הסוללה שלנו הייתה שלושה חודשים בתוך עזה, עשר לוחמות ובערך 40 לוחמים שכל הזמן יחד – אוכלים, ישנים, מתאמנים יחד אבל מתקלחים בנפרד", א' צוחקת ומספרת שהשינה היא במיטות קומותיים בתוך מכולות. "צפוף מאוד במכולות וצריך כל הזמן להקפיד על סדר וניקיון, זה מגבש מאוד ומקרב בין הצוות. אנחנו שש בנות במכולה, המיטות מסודרות בח' והציוד באמצע. בכל מכולה ארונית או שתיים וזהו. מסתדרים עם מה שיש".
מקלחות?
"הן קרובות אלינו והבנים היו צריכים ללכת 50 מטר, כמובן לפי הזמנים הנפרדים לבנות ולבנים ובהתאם למצב הכוננות. לכל צוות יש חצי שעה מקלחת. שירותים יש כימיים, אין צנרת, ידיים ופנים שוטפים או במאגר או עם בקבוקים, יש לנו מלא משטחים של בקבוקי מים. בגלל שזה שטח קרבי, וכל רגע יכול לקרות אירוע שמצריך תגובה, לא יורדים ממדי ב' ואין את הרגע הזה של להחליף לפיג'מה".
הצבא צועד על קיבתו: "פעמיים בשבוע, בשני וחמישי, מגיעים פרודוקטים: ירקות, גבינות, חטיפים, טונה, שזה מאוד חשוב. זה הבסיס לארוחת בוקר וגם לארוחת ערב. ארוחת צהריים מגיעה לגדוד בערך באחת, רכב שנכנס בשיירה או עם סנדוויצ'ים או חמגשיות, ואז בערב אין ארוחה חמה, אלא כל אחד מכין לו מה שהוא רוצה, הכי חזק זה לקחת גזייה וסיר ולהכין פסטה עם קבנוס כי זה נשמר יותר ואין לנו מכולת קירור".
תקשורת עם ההורים: "בהתחלה יותר, אחרי זה מתרגלים ולא מדברים יותר מדי, אבל הקצינה מתקשרת איתם ומודיעה שהכל בסדר".
רקדנית בלהקת בת-שבע: "חייבת להיות מתוקתקת"
גילי יניב אמודאי (22), רקדנית בלהקת בת-שבע, בזוגיות, גרה בתל-אביב
6:30 | שיער ואיפור. "אני בזוגיות עם ניית'ן צ'יפס, רקדן מבריטניה שרוקד בלהקה. אנחנו כמעט תמיד ישנים יחד, או שאני אצלו ביפו או שהוא אצלי ברמת החייל. כשאני מתעוררת הדבר הראשון שאני עושה זה ללכת לשירותים ולצחצח שיניים, שוטפת פנים, מורחת קרם הגנה ונכנסת מיד להתארגנות. עושה שיער – אני תמיד עושה שיער ותמיד מתאפרת, לא משנה אם זה יום של חזרה או הופעה. חייבת להיות מתוקתקת. תמיד יהיה לי משהו בעיניים, לרוב אייליינר".
7:00 | להעיר את בן הזוג. "אני הולכת להעיר את בן הזוג לעבודה. העבודה היא הלהקה. ומתלבשת. אוהבת ללבוש את השכבות שאני רוקדת איתן. אין לי כוח להתלבש יפה בבוקר. בדרך כלל זה יהיה מכנסי שוק, חולצה גדולה וגופייה צמודה מעליה, כמו מחוך".
7:30 | מטבח. "יש לי כוס רב-פעמית ענקית ואני מכינה לי כוס מאצ'ה קר של מיקס אנד מאצ'ה, הכי טובה בישראל בעיניי".
איך את אוהבת את המאצ'ה שלך?
"אני שמה כפית מאוד גדושה, הרבה מאצ'ה, אובר-אובר מאצ'ה, מערבבת אותה עם מים רותחים והרבה, מוסיפה מלא-מלא קרח וחלב סויה. לוקחת את זה איתי ואז לטיול עם פיבי הכלבה שלי. יש לנו פארק גדול ליד הבית, ויש בו גם גינת כלבים. אני משחררת אותה שם קצת ואנחנו עושות טיול של בוקר".
8:00 או קצת יותר | ארוחת בוקר. "כשאני חוזרת, אני מתחילה להכין ארוחת בוקר, שזו תמיד אותה ארוחת בוקר לשנינו – שתי פרוסות לחם מלא עם אגוזים שקלויות בטוסטר, אחת מלוחה עם טחינה וביצים, והשנייה מתוקה עם קוטג' חמישה אחוזים ודבש. החבר שלי מכין לעצמו לשתות מוקה – קפה עם שוקולד מריר וחלב שיבולת. הוא יודע מה טעים".
8:15 | מארגנים לאנץ' בוקס. "בדרך כלל סלט גדול עם אורז, תמיד הרבה חלבון, כלומר טופו".
ואז יוצאים מהבית?
"רגע. צריך להשאיר את המטבח מסודר ואני מקפידה על זה. מכניסים את הכלים למדיח ישר. לפני שיוצאים אנחנו תמיד שותים כוס גדולה של מים עם קריאטין, שזה תוסף תזונה לספורטאים ששנינו לוקחים כי אנחנו צמחונים".
8:30 | נסיעה לאימון. "נוסעים באוטובוס או ברכבת הקלה למרכז סוזן דלאל ומגיעים לאימון".
שיגעון המוזיקה: "בימים של אימונים, הבקרים שלנו מאוד לחוצים. אנחנו מגיעים לסטודיו עוד חצי ישנים. אני מתגעגעת ואוהבת יותר בקרים של ימים של הופעות, שאז יש זמן לשבת ברוגע, לדבר, לאכול לאט, לשמוע פודקאסט או מוזיקה יחד. אגב, תמיד יש מוזיקה בבית בבוקר. ואגב, בבוקר תמיד יש רדיו בבית, תמיד אקו 99, ולפעמים גם טלוויזיה, וגם תמיד אנחנו חולקים אוזניות ושומעים מוזיקה בדרך בתחבורה ציבורית".
ומה קורה ביום של הופעה?
יום של הופעה מתחיל בשעה יותר מאוחרת. אנחנו מנסים לישון כמה שיותר, את השיער אני לא עושה בבוקר, אלא בצהריים, ותמיד נגיע לפני ונשב גם חברים רקדנים מהלהקה בקפה אליפלט לשתות את המוקה והמאצ'ה שמכינים לנו שם".
רפתנית בקיבוץ צאלים: "קפה ראשון בשלוש ורבע בבוקר"
הגר קון (50), רפתנית מאז גיל 17, מנהלת רפת צאלים, נשואה ואמא לשלושה
3:00 | התארגנות ליציאה מהבית. "אני מתעוררת ממש בקלות לקראת יציאה לרפת. אליאל בעלי הוא המאביס וגם עובד ברפת בשש השנים האחרונות בהנחייתי, אז אנחנו קמים ביחד, מתארגנים – פיפי, צחצוח שיניים — ויוצאים על האופניים לרפת". הילדים הגדולים שניהם בצבא, הקטן בכיתה י'. "וזה כיף עבורי השעות האלה, בעיקר בקיץ, כי אני לא סובלת חום ובעשר בבוקר בצאלים כבר חם. וככה אני גם זוכה כל יום בשלאף שטונדה, למשך שעתיים וחצי, מאחת וחצי עד ארבע וחצי אחר הצהריים".
ומתי הולכת לישון בלילה?
"זה נורא משתנה. אם יש לי ספר טוב אני יכולה אפילו לא ללכת לישון עד החליבה, ואם יש לי ספר שהוא לא משהו, אירדם בסביבות עשר. היום הלכתי לישון בחצות וקמתי בשלוש, ואני מדברת איתך וערנית להפליא. אלה החיים שלי והתרגלתי. ולמשל בשבתות משלוש אני מתעוררת כל איזה שעה ואומרת, 'רגע, עוד אין שמש, נחזור לישון'. עד שהאור עולה ואני קמה".
3:15 | סיבוב על הטרקטורון. "אני עושה סיבוב לראות שהכל בסדר, בודקת כמה שאריות אוכל נשארו מאתמול כדי לחשב כמה להוסיף, ובעלי מאחוריי עם שופל מנקה את האוכל שנשאר, ומוסיף אוכל טרי כל יום. בינתיים אני על המחשב, בודקת האם היו המלטות והאם יש פרות שצריך להזיז בין הקבוצות. בזמן שאני יושבת על המחשב אני ואליאל שותים קפה יחד. זה הקפה הראשון. אחריו יהיה עוד אחד".
4:00 | חליבה. "זו עבודה די שגרתית, אבל כיוון שאני עושה את זה כבר המון שנים, אני מזהה לפי מצב העטין מה מצב הפרות. אחרי החליבה יש ניקיונות, טיפול בעגלים שרק הומלטו, ואני עושה עוד סיבוב עם הטרקטורון ותוך כדי זה נותנת זריקות למי שצריך או עושה הגמעות וטיפולים שונים".
7:00-8:00 | עוברת למחשב. "מסיימים את עבודת הבוקר ברפת, וממשיכים עבודה על המחשב והנתונים. רפת צאלים היא כבר שנה תשיעית במקום הראשון בתנובת חלב לפרה בארץ, הישג מכובד מאוד של הצוות שלנו שהוא אכפתי מאוד. אחוז גבוה ממנו אלו נשים מהקיבוץ. אנחנו אוהבים את הפרות שלנו והן מחזירות לנו".
12:00 | ארוחת בוקר. "לפעמים הולכת לאכול ארוחת בוקר, אחרי שעד עכשיו אכלתי בעיקר קפה. לפעמים נשארת לראות מה קורה בחליבת הצהריים, רואה שהיא מתחילה בסדר ואז הולכת".
את אוכלת בחדר אוכל?
"אכלתי עד לפני חודשיים, אבל עברתי הביתה כי העלו את המחירים".
בכיתה עם דרור אור ז"ל: "הקיבוץ שלנו, צאלים, שייך למועצה אזורית אשכול. דרור אור זיכרונו לברכה הוא בן כיתה שלי, ושני הילדים שלו לומדים עם הילדים שלי בכיתות. כולנו כאן יחד. ב-7 באוקטובר אני הלכתי לחליבת צהריים, כי חייבים להמשיך לחלוב. זה היה מפחיד, אני מודה, ובדיעבד הבנו שכל הדרך לקיבוץ הייתה מרוצפת מחבלים. גם כשצאלים פונתה למצפה רמון, אנחנו הרפתנים נשארנו, והיינו רחוקים מהמשפחות שלנו".
חקלאות על הגבולות: "למה חמאס עשה מה שעשה? גם כדי לפגוע בחקלאות על הגבולות, ולגרום לנו להתפנות. אף פעם לא היה דבר כזה שפרות לא נחלבו שלושה-ארבעה ימים והיינו בטוחים שהרפת נחרבת, אבל הפרות שלנו קמו כמו עוף החול וחזרנו להיות מהרפתות הראשונות בליגה. אז עכשיו בא סמוטריץ' ואומר: 'לא מעניין אותנו, בואו נייבא חלב', לכאורה כדי לטפל ביוקר המחיה? ואני אומרת, זו ציונות דתית? כי הרפורמה הזו תגרום לסגירה של אחוז מאוד גבוה של הרפתות, לא רק קטנות ובעיקר על הגבולות. היא תצליח איפה שחמאס נכשל".
חלב דמוי חלב: "כל מי שנמנע מחלב פרה מסיבותיו, זה בסדר, רק אל תכפה עליי. אני אוהבת את הטעם של החלב הרגיל, וגם את המחיר הנוח, כי המחיר של החלב החדש או של תחליפי החלב — ואל תקראו לזה חלב בבקשה – הוא מאוד יקר ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו. ולכן חלב פרות ימשיך להיות, רק חשוב לחלוב בצורה הומנית כמה שיותר, לכבד את מקור הפרנסה שלנו, שזה בעל החיים".
מאמנת כושר ומשפיענית: "מתבלבלת בלי שגרת בוקר"
אירה דולפין (46), נשואה ואמא לשניים (אביב בן 15 ואור בת 12), גרה בתל-אביב
6:30 | התעוררות. "קודם כל תפילת הודיה ופסוקי בוקר, ברכות וחיזוק האמונה".
7:00 | אוכל לילדים. "בימים שבהם יש לימודים, מתארגנת ומתחילה להכין לילדים את מה שצריך למסגרות, כולל מסגרות ספורט. זה כולל ארוחות בוקר, צהריים ואחר הצהריים, כריכים, ירקות ופירות. עניין של חצי שעה. לעצמי אני מכינה דייסת שיבולת שועל עם זרעי צ'יה, אגוזים ושקדים, יוגורט פרו, חצי בננה".
8:00 | יציאה לעבודה. "אני יוצאת לאמן בסטודיו שלי פינקטאון שנמצא במידטאון בתל-אביב. מעבירה שיעורים בקבוצות ושיעורים אישיים עד השעה 11:00. אלה שעות מאוד אנרגטיות שבהן אני צריכה להיות מודל למתאמנות ולהלהיב אותן, אחרת שום משקולת לא תזוז. לא משנה מה עברתי בבוקר, צריך לבוא עם חיוך ואנרגיות טובות".
11:00 עד 12:00 | שעת האימון שלי. "עושה כוח, פונקציונלי, התנגדות, אירובי, יוגה. אחרי זה מנשנשת משהו ואז מתחילה עבודה באינסטגרם, פגישות, תכנון של ריטריטים, כנסים והרצאות".
אישה של נשים: "אני אישה של נשים, מאוד חשוב לי לאמן נשים, לחזק אותן, ליצור לנו קהילה, קשרים. יש קסם שקורה כשיש נשים שנמצאות יחד. אישה היא כל יכולה, היא אמזונה, אין לנו גבולות ואין לנו תקרות זכוכית, אנחנו פייטריות. אני מעריצה נשים".
להרגיש חיה, להיות בהודיה: "אני מאמנת 99 אחוז נשים ומבינה את גוף האישה בכל גיל. נשים באמצע החיים זו תורה שלמה, וכל אחת עוברת את השלב הזה באופן אחר וצריכה להקפיד על דגשים אחרים, גם גופנית וגם מנטלית, ולהזין את עצמנו בהתאם לצורך שלנו. להבין שמה שחשוב בחיים משתנה עם הגיל ולהתחיל להרגיש יותר חיה, דווקא עכשיו כי יש לנו יותר זמן לעצמנו. וכן, יש הבדל בין לחיות לבין להרגיש חיה, שזה זה להיות בסיפוק, בעשייה, בהודיה, לשמור איזון ולהפחית סטרס. וכאן עוזרת מאוד השגרה. שגרת הבוקר ושגרת היום שלי חשובות לי, כשלוקחים לי את השגרה אני כמו מחשב שמתקלקל. כשאין לי שגרה אני מתבלבלת וכשיש לי שגרה אני פורחת וקל לי לנהל את החיים. אני בן אדם מאוד משימתי".
זה החינוך הסובייטי, לא?
"כן, כנראה. ניצוצות ממנו".
מנהלת מלון בצפון: "חמש דקות רכיבה על אופניים לעבודה"
דנית ביתן (51), מנכ"לית מלון פסטורל בכפר בלום ומתגוררת בקיבוץ, נשואה ואם לשלוש בנות בגילי 20-25
7:00 | אימון גופני. "פעמיים בשבוע מתחילה את הבוקר באימון גופני בסטודיו של לי קמפינסקי בקיבוץ עמיר הסמוך. דרך מצוינת להעיר את הגוף ואת הראש".
8:00 | התארגנות ויציאה מהבית. "מקלחת של בוקר, רגע קצר של התארגנות, עולה על האופניים, חמש דקות של רכיבה בשבילי הקיבוץ מביאות אותי למשרד במלון כפר בלום, והדבר הראשון הוא כוס קפה שחור עם הל ועוגייה של בוקר".
8:30 | תחילת עבודה. "בדרך כלל אני עוברת בקומת המשרדים, עדכון עניינים שבשוטף עם הסמנכ"לית ומנהלת משאבי אנוש. משם למנהלות התוכן והנהלת החשבונות, וממשיכה למחלקת ההזמנות, הקבלה, עובדת הניקיון בלובי ומחלקת מזון ומשקאות. הסיבוב מסתיים בספא ובמחלקת המשק. עכשיו אין אורחים, אין ספא, והזמן שלי מוקדש לקשר עם העובדים, לבדוק מה כל אחד צריך, לשימור הקשר עם הלקוחות ולתכנון קדימה".
10:00 | ארוחת בוקר עם העובדים. "בשעה הזו אני בארוחת בוקר משותפת בחדר האוכל עם העובדים, עכשיו זה עם העובדים שכן נמצאים במלון גם בזמן הזה. וכמובן מדובר בהרבה פחות אנשים. מכאן יוצאים בדרך כלל ליום של פגישות, עדכונים לגבי סטטוס של תפוסת מלון, סטטוס של התנהלות שוטפת, ויש ישיבות אסטרטגיה והחלטות שצריך לקחת בניהול שוטף או עתידי בראייה כוללת".
האתגר - מלון בין קורונה למלחמות: "התחלנו עם הקורונה, אחרי זה מלחמה שבה המלון היה סגור שנה וחצי, אחר כך עם כלביא ועכשיו שאגת הארי. צריך לזכור שהתיירות היא התחום הראשון להיפגע והתחום האחרון להתאושש. לצערי אני מנוסה בלסגור ולפתוח את המלון, והעובדים מנוסים ביציאות לחל"ת. בכל הפעמים הללו, האתגר המרכזי הוא לתמוך בעובדים, ולשמור על קשר רציף ומשמעותי גם איתם וגם עם האורחים, שמגיעים אלינו בזכות המיקום היפה והתוכן התרבותי שאנחנו מציעים. לצד אלה, יש כמובן את התחזוקה השוטפת של מלון, שאנחנו נדרשים אליה גם כשהוא סגור וגם במלחמה. כמו תמיד, אני בוחרת להביט קדימה באופטימיות: לנצל את הזמן לבניית תוכניות תרבות לקיץ והחגים, לצד שיפוץ חדרים, קידום פרויקט אדריכלות נוף והשקעה בתחזוקה מעמיקה".
הכוח שנותן לי הטבע: "המשרד שלי מוקף טבע. שני חלונות גדולים פונים לנוף. האחד אל החרמון והשני אל רכס הרי נפתלי. אנחנו נמצאים במקום הכי יפה בארץ והתחושה היא שהנוף ממש נכנס פנימה לאט, ובעיקר בבוקר, שבגליל העליון מתעורר לאט. עכשיו באביב, עגורים, חסידות ושקנאים חולפים מעל, לפעמים בלהקות גדולות, כמו ריקוד בשמיים. לכל עונה יש את המאפיינים שלה וזה מזכיר לנו שהטבע חזק מהכל והחיים ממשיכים".
