יש כמה אמיתות שאנחנו חייבים לומר לעצמנו: המלחמה באיראן הסתיימה, או לפחות עצרה זמנית, לא כי אנחנו רצינו, ולא כי זה היה הדבר הכי נכון עבורנו, אלא כי בעל הבית העליון הוא דונלד טראמפ. אמת נוספת היא שהפסקת האש הזאת היא לא הסדר מדיני, היא כרסום צבאי שלא הגיע לכדי מיצוי, ואחריה יגיעו או קריסה פנימית באיראן, או סיבוב נוסף מולה. והאמת החשובה ביותר במזרח התיכון בעת הנוכחית היא שאין דבר כזה "רגל מדינית". כשהיריב שלך הוא מדינת טרור או ארגון איסלאמי שהערך העליון של קיומו הוא השמדת ישראל, אין עם מי לדבר ואין עם מי לעשות עסקים. לפעמים, כמו עכשיו, יש עצירה, אבל בקצה שלה יש רק אחת משתי אפשרויות: התמוטטות של האויב, או סבב לחימה נוסף.
דיברתי השבוע עם יאיר גולן בראיון רדיו. פעם אחר פעם הוא ניסה לשווק לי מציאות שאני לא רואה אותה אפילו מתחילה להיות מציאותית. הוא חזר על זה שחייבים רגל מדינית, גם בלבנון וגם באיראן. אז ביקשתי ממנו לשרטט איך תיראה הרגל הזאת בלבנון, והוא פרס תוכנית שקרא לה "תלת-שלבית". הרגל הראשונה והרגל השנייה על פי גולן הן לוודא שאין חיזבאללה בכלל מדרום לליטני, ולוודא שאין רקטות, טילים, כטב"מים וכו' מעבר לזהרני. מעולה. עד כאן ברור שלא קיים לגיון זרים שיעשה בשבילנו את שני השלבים הראשונים והמלחמתיים של התוכנית התלת-שלבית, נכון? נקסט.
1 צפייה בגלריה
צה"ל בפעילות בלבנון. אולי מיטוט המדינה יגרום לניטרליים שבין הלבנונים לקום על החלק הבעייתי באוכלוסייה
(דובר צהל)
הרגל השלישית שגולן מציע היא הקמת מנגנון בינלאומי כדי לאכוף את שני התנאים הקודמים. וואו, פורץ דרך. ומי ירכיב את המנגנון הזה? מי יפקח עליו? חיילים מאינדונזיה, איטליה וקמבודיה? היי, יש דבר כזה, קוראים לו יוניפי"ל, והוא כישלון מוחלט כבר 48 שנה. מלבד ג'ובים למשועממי כל העולם, וכסת"ח לפיגועי טרור וחטיפה נגד ישראלים, יוניפי"ל לא הביא כל בשורה אל היקום.
כששאלתי את גולן אם ניתן לחתום על הסכם עם ממשלת לבנון, הוא ענה "ממשלת לבנון רצתה להיכנס איתנו למשא ומתן. את ההסכמים עושים מול מדינות". וכאן באה לידי ביטוי היטב הקונספציה של השמאל: קונספציית שיתופי הפעולה הבינלאומיים, גם כשאין קמצוץ של פרטנר.
*
שר החוץ גדעון סער איבחן לאחרונה בצדק שלבנון היא מדינה וירטואלית. בינתיים רק אמר, ועוד לא עשה דבר בהקשר הזה, אבל יפה איבחן. יאיר גולן, מי אתה מצפה שיהיה הפרטנר שלנו בממשלת לבנון? אלה שלא מסוגלים אפילו לגרש את שגריר איראן, שבועיים אחרי שהכריזו עליו כאישיות בלתי רצויה? מדינת לבנון בתצורתה הנוכחית היא בבחינת חולה שאין לו תקנה. אין שום דרך אמיתית ובת קיימא לתקן את הכלי השבור הזה.
ואם בתיווך עסקינן, איזה מתווך בינלאומי ראוי להיות המגשר בינינו (זאת שאלה שהיא נכונה מאוד גם לתיווך בינינו לבין העזתים)? מי, הצרפתים נטולי עמוד השדרה? הקטארים הערמומיים? הספרדים האנטישמיים? אין מתווך אמיתי שגם רוצה להיות מעורב, גם זוכה לאמון של שני הצדדים וגם אפשר לסמוך עליו, זאת האמת המרה. אבל יותר מהכל, פשוט אין פרטנר לעשות מולו תיווך.
הדרך היחידה שלנו להזיז משהו בלבנון היא לנקוט כלים קיצוניים. כי זה או שאנחנו נעשה את העבודה, נגיע פיזית לכל מבנה בשטח לבנון שנדע שקיים בו נשק שהוא יותר מנשק קל - או שנגרום לחלק מהלבנונים לעשות זאת בעצמם
לכן הדרך היחידה שלנו להזיז משהו בלבנון היא לנקוט כלים קיצוניים. כי זה או שאנחנו נעשה את העבודה, נגיע פיזית לכל מבנה בשטח לבנון שנדע שקיים בו נשק שהוא יותר מנשק קל - או שנגרום לחלק מהלבנונים לעשות זאת בעצמם. וזה יוכל לקרות רק אחרי שיבער להם הישבן.
ניסינו בטוב, זה לא עובד. השבוע בשיחה עם מילואימניקים שיצאו להפוגה שמעתי שוב על משגרי קורנט שהיו מוכנים לירי מיידי אל עבר אביבים. למרות כל מה שאמרו לנו אחרי הפסקת האש עם חיזבאללה בסוף 2024, מתברר שעד לפני שבועות ספורים שוב היינו כפסע מפגיעה ישירה ביישובינו סמוכי הגדר, ואולי אפילו מפלישה נקודתית אליהם, וחטיפת אזרחים או חיילים ללבנון. אז די עם זה. די. זה נגמר. אין שום אופציה מדינית, והמשך המצב הנוכחי הוא בגדר סכנה ממשית לשלום אנשינו.
אנחנו צריכים להתחיל מיד בתהליך הדרגתי ומסלים של מיטוט התשתיות של המדינה. אולי זה יגרום לחלק הניטרלי שבין הלבנונים לקום על החלק הבעייתי באוכלוסייה. ואם לא, הפתרון יהיה פגיעה קשה עוד יותר באינטרסים של לבנון, שאחריה הם יצטרכו לבנות מחדש, כמו שצריך, את התשתית הרעועה של המדינה שלהם.
*
זה מאוד דומה ברצועת עזה, והאמת שגם באיראן. הרי מי שנלחם בנו ממרחק של 1,500 קילומטר בלי שום חיכוך או מחלוקת אמיתית בינינו הוא משטר אייתוללות דתי עם אידיאולוגיה קשיחה לחלוטין. הגענו השבוע לעצירה של הלחימה, לא כי המטרות מוצו, אלא כי זה האינטרס של דונלד טראמפ. ואנחנו חייבים להכיר בכך שכל עוד האיראנים לא משתנים מהותית, שינוי עומק לא באמת מציאותי, ואנחנו עוד נפגוש אותם בסבב נוסף.
האם הפתרון הוא רק כוח, כוח ועוד כוח? לצערנו לעת-עתה התשובה היא כן. לא כי זה כיף, אלא כי אין ברירה אחרת
האם הפתרון הוא רק כוח, כוח ועוד כוח? לצערנו לעת-עתה התשובה היא כן. לא כי זה כיף, אלא כי אין ברירה אחרת. כי אויב דתי שיש לו כוונה להשמיד אותנו, ותוך כדי כך אוחז באמצעי לפגוע בנו, וכשאין לו אמצעי הוא ימנע אוכל מהילדים שלו כדי לממן ולפתח אמצעי כזה - הוא אויב שאין איתו שום אופציה של משא ומתן או של הסדר. האופציה היחידה היא להכריע אותו, להכניע אותו, להכות בו עד שיגיע הרגע שבו יגיד: איני יכול עוד. ולמרות שיותר מדי אנשים אומרים לכם שאין, יש רגע כזה. פשוט עוד לא הגענו אליו. ובכל פעם עד עכשיו, כשעצרנו בלי להגיע אליו, גילגלנו את המחיר בריבית דריבית על הילדים שלנו.
ואולי-אולי יש אפשרות, עתידית מאוד, שאחרי שהם יעברו סדרת חינוך עמוקה, אחרי שישלמו בפעם הראשונה מחיר אמיתי, אולי אי פעם יהיה מול מי לחלום על פרטנר כלשהו לדבר איתו, בתנאים שלנו. לא בטוח, אולי.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.26
