במשך חודשים ארוכים נדמה היה שבני-יהודה מודל 2025/26 תקועה במקום. פתיחת עונה מקרטעת בליגה הלאומית, חוסר יציבות ותחושת פספוס ריחפו מעל שכונת התקווה. אבל אז, כמעט בלי ששמנו לב, משהו השתנה. הקבוצה התעוררה, התחברה, סגרה 13 משחקי ליגה בלי הפסד ועכשיו היא נמצאת מרחק נגיעה מגמר גביע המדינה.
המשוכה הבאה היא הגבוהה ביותר שיש: מוליכת ליגת העל, הפועל באר-שבע. בני-יהודה תגיע הערב (19.30, בלומפילד) למעמד כאנדרדוג מובהק, אך כזה שמרגיש הרבה יותר מסוכן מכפי שהוא נראה על הנייר.
עבור תושבי השכונה, מדובר ביום חג של ממש. "גם אם אנחנו לא ביציעים, הלב שלנו שם על הדשא", אומר יוסי, אוהד ותיק. "בני-יהודה זה לא קהל, זה דם. נשב בבית, נתפוצץ מצעקות, ונרגיש כל כדור כאילו אנחנו שם". הכתום הוא לא רק צבע המדים, אלא הזהות של אנשים שצמחו מלמטה ותמיד האמינו שעם מספיק נשמה אפשר להגיע הכי גבוה. כבר חמש שנים שהקבוצה מחפשת את הדרך חזרה לליגת העל, נעה בין זיכרונות תהילה למציאות מורכבת בליגת המשנה. רגעי הגביע הם המקום שבו המועדון יכול לעצור הכל ולהזכיר לכולם מי הוא באמת.
גביע המדינה הוא המפעל שבו בני-יהודה הפכה למה שהיא. לאורך השנים הצליחו הכתומים להניף את הגביע ארבע פעמים ולהרגיש בבית במעמדי חצי גמר, גם מול יריבות עדיפות. השינוי הנוכחי רשום על שמו של המאמן אלי לוי, שהגיע באוקטובר 2025 כשהקבוצה הייתה במשבר עמוק במקום ה-12. תחת הדרכתו, הקבוצה שינתה פניה - מדיבורים על הישרדות היא עברה למאבק על הפלייאוף העליון ועכשיו גם על העפלה לליגת העל, כשהיא מביאה איתה סדר, דרישות גבוהות וביטחון עצמי.
המסע העונה לא נבנה על מזל, אלא על רגעי שיא כמו הניצחון 1:2 על בית"ר ירושלים בטדי ברבע הגמר. "הגענו כדי להופיע ולא כדי לתרץ", מבהיר לוי. "יש לנו סגל טוב ואנחנו בכושר מצוין. ההיסטוריה של המועדון חשובה מאוד, אבל זה כבר שייך לעבר. אנחנו נרצה קודם כל לעלות שלב ולהגיע לגמר, ואז, אם נוכל, גם להגדיל את ההיסטוריה של המועדון". קפטן הקבוצה, סתיו ישראלי, מוסיף: "היינו שמחים לראות את בלומפילד מלא באלפי כתומים, אבל המצב מחייב אותנו להילחם עבורם מהבית".
בשל הנחיות פיקוד העורף, היציעים יישארו שקטים ובני-יהודה תיאלץ לשחק בלי הדחיפה האדירה של הקהל שלה. למרות זאת, המטרה נותרת ברורה: חזרה לקדמת הבמה. עבור המועדון, חצי הגמר הוא הצהרה על DNA שלא נעלם. מול באר-שבע האיכותית המשוכה תהיה גבוהה, אך בגביע זה אף פעם לא רק עניין של פערים מקצועיים - זה עניין של רגע אחד שבו הכל מתחבר. ואם יש קבוצה שיודעת לתפוס את הרגע הזה בדיוק בזמן, זו בני-יהודה.
