המשימה לנמק מדוע צרפת עתידה לזכות במונדיאל הונחתה שעה קלה לפני שריקת הפתיחה של רבע גמר ליגת האלופות, בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן. כמובן שהמחשבה נדדה לכיוונו של סמל הנבחרת, קיליאן אמבאפה, שהוביל אותה לשני גמרים רצופים בטורניר החשוב מכולם ובאופן כללי מסוגל להיות קטלני יותר מהווירוסים שמחסלים את האנושות בסרטי מדע בדיוני מפחידים.
אבל אז המשחק התחיל ובינתיים התברר שהסיפור הוא בכלל צרפתי מהצד השני: מייקל אוליסה, שחקן עם מוח של ניקולה יוקיץ' ואלגנטיות של חליפת מעצבים. על הופעות כמו שלו נהוג לכתוב שהוא "רקד" או "ריחף" על המגרש, אבל גם "קרע להגנה של ריאל את הצורה" יספיק.
ועכשיו קחו את אוליסה בכושרו הנוכחי יחד עם חזרתו המיוחלת של אמבאפה (שכמובן כבש לזכות ריאל) ולצידם את עוסמאן דמבלה, ריאן שרקי (בעונה מעולה), הוגו אקיטיקה (שיזכה לשחק בקבוצה שטרם התאבדה), מרקוס תוראם ועוד, וקיבלתם לכל הפחות פוטנציאל התקפה מפלצתי לא פחות מזה של ספרד, ארגנטינה וגרמניה. הצרפתים אמנם ייאלצו לשלם דמי רצינות כבר בשלב הבתים מול נורווגיה, מהנבחרות שפחות מדברים עליהן אך לא צריך להתפלא אם יגיעו עד הסוף, אבל השילוב בין כישרון לניסיון אמור להוות אקס פקטור לכל אורך הטורניר, שהוא הממושך והמורכב ביותר בתולדות המפעל.
אמת, צרפת ידעה הגנות וגם קישור דפנסיבי מרשימים יותר מאשר בדור הנוכחי, אבל הוא לא נופל מהמבחר שעמד לרשות המאמן דידייה דשאן ב-2018, שבעצמו היה נחות מזה של 1998. המסקנה המתבקשת היא שיהיה חם מאוד בקיץ, ולכן אין מנוס מפעם שלישית - גלידה.
