דווקא הפגיעה האדירה באיראן מציגה את הפרדוקס האסטרטגי במלוא עוצמתו: ניצחון צבאי הוא לא בהכרח ניצחון אסטרטגי. ממשל טראמפ, ובעיקר טראמפ עצמו, נכשלו בדיוק באותו מקום שבו נכשלה ישראל מול חמאס. זה היה ברור, מרגע שחמאס יצא לטבח 7 באוקטובר, שהקמפיין האנטי-ישראלי, מההפגנות בקמפוסים של הרווארד וקולומביה עד ה"ניו-יורק טיימס" וה"לה מונד" – יפעל בשירות חמאס. וזה עבד. חמאס חטף תבוסה צבאית. ישראל חטפה תבוסה מדינית. חמאס עדיין על הרגליים. ישראל נמצאת בשפל המדיני החמור בתולדותיה.
עכשיו זו איראן. היא חטפה תבוסה צבאית. כל מה שאמר נתניהו: פגענו, הרסנו, השמדנו – נכון. אבל היא לא רק על הרגליים. משום שהמבחן הוא לא כמה מכוחה נפגע אלא מה כוח הפגיעה שנותר בידיה. וגם עם כל הכבוד לדברי נתניהו ופיט הגסת' – מדובר בכוח אדיר, שנותר בידי משטר לא פחות רדיקלי ומסוכן. מצר הורמוז, שהיה פתוח לפני המלחמה, בהתאם לדין הבינלאומי, נתון עכשיו לשליטתה המוחלטת של איראן. היא מסוגלת לחנוק את שוק האנרגיה. ואם רק תרצה, היא יכולה לגרום לחסימת באב אל-מנדב.
1 צפייה בגלריה
מכלית צרפתית עוברת במצר הורמוז, החודש. העולם החופשי נשלט ברובו על ידי מנהיגים רופסים ופייסנים
אז איראן נפגעה. אין ספק. אבל כוח ההרס שלה, ולא רק הבליסטי, עדיין מסוגל להשבית את כל המזרח התיכון.
והדבר הלא-פחות חמור הוא בגידת המערב. כדי להיאבק בציר הרשע יש צורך בהתגייסות אדירה ובתמיכה רחבה. בשתי מלחמות העולם הייתה התנגדות אדירה בתוך ארה"ב עצמה להצטרפות למלחמה. במהלך קמפיין הבחירות שלו לנשיאות בשנת 1916, הבהיר וודרו וילסון: "כל חובתנו בימים הללו מסתכמת ברעיון AMERICA FIRST". לפני מלחמת העולם השנייה מחנה AMERICA FIRST הלך והתחזק, וקיבל אופי אנטישמי ברור. ולמרות זאת, פעמיים התייצבה ארה"ב, במלוא כוחה, כדי להציל את אירופה מציר הרשע.
חידוש הלחימה שואף לאפס
הגלגל התהפך. במלחמה הנוכחית זו הייתה אירופה שאמרה לארה"ב: EUROPE FIRST. וזה מדהים, משום שכבר יותר מדי שנים סוחבת ארה"ב את נאט"ו על כתפיה. היא מתקצבת את הברית ב-980 מיליארד דולר בשנה, לעומת כ-94 מיליארד על ידי גרמניה ו-90 על ידי בריטניה. אבל העובדה שארה"ב הצילה את אירופה ומממנת את הביטחון שלה לא סייעה ברגע של משבר. חלק ממדינות אירופה חסמו את המרחב האווירי שלהן למטוסי הצבא האמריקאי. זה היה סיוע לציר הרשע. ארה"ב נותרה לבדה. רק ישראל לצידה. עוד לפני הסכם הפסקת האש איראן כבר החלה לתגמל את צרפת, שזכתה למעבר במצר הורמוז. אם זה לא סיוע לציר הרשע אז לא ברור מהו סיוע. המערב, מתברר, בוגד במערב.
זה לא שישראל גררה את ארה"ב למלחמה. זה היה אינטרס אמריקאי ומערבי לעצור את ההתעצמות המפחידה של איראן, שכללה גם התקדמות לייצור נשק גרעיני וגם פיתוח מואץ של טילים לטווחים אדירים, שמאיימים גם על אירופה. מדובר במשטר המסוכן ביותר לשלום העולם מאז הפלת המשטר הנאצי. שוב היה צורך בקואליציה עולמית. אלא שאין קואליציה. העולם החופשי, בחלקו הגדול, נשלט על ידי מנהיגים רופסים ופייסנים. ועם כל הכבוד לטראמפ – גם ארה"ב האדירה לא יכולה להכריע לבדה את המערכה.
כך שלמרות הפגיעה חסרת התקדים, איראן הפסידה בקרב, לא במערכה. היא יודעת שהסיכוי שטראמפ יורה על חידוש המלחמה – שואף לאפס. משום שהיא עדיין יכולה להזיק. ומשום שהמערב עצמו יסרב להמשך המלחמה. כך שאיראן יכולה להרשות לעצמה להשתולל. והיא משתוללת. באקורד הסיום, לאחר שהפסקת האש כבר נכנסה לתוקפה, תקפה איראן את צינור הנפט West-East, 1200 ק"מ אורכו, שעובר לרוחבה של סעודיה בין המפרץ הפרסי לים האדום. הצינור, שדרכו עוברות 7 מיליון חביות ביום, הוקם כדי לעקוף את התלות במצר הורמוז. מדובר בתקיפה אסטרטגית, שגם פוגעת ביצוא הנפט הסעודי וגם מעלה את ערכו של מצר הורמוז. ירגיזו את איראן? היא תמשיך לחנוק את שוק האנרגיה העולמי. זו לא תבוסה.
וישראל? המלחמה רק דירדרה את מעמדה של ישראל בארה"ב, שממילא היה בשפל. "הפכנו את ישראל למעצמה אזורית, ויש אומרים שבכמה תחומים - מעצמה עולמית", אמר נתניהו בנאום הראווה לפני שבועיים. הלוואי. נתניהו, כמה עצוב, חי בפלנטה אחרת.
קול של דור
לא רק אירופה בגדה בארה"ב. זה קרה גם בארה"ב גופא. קטאר השקיעה יותר מכל מדינה אחרת בעולם בקמפוסים בארה"ב. התוצאות, שנסקרו שוב ושוב בטור הזה, הן מחרידות. דור שלם של סטודנטים גדל על ברכי שנאה לארה"ב ולישראל. זה עזר ועוזר לאחים המוסלמים בכלל ולחמאס בפרט. קטאר, מן הסתם, הייתה מרוצה מקמפיין השנאה האדיר שהתפרץ במלוא עוזו ב-7 באוקטובר. הרי חמאס היה בן טיפוחיה. ההשקעה השתלמה.
אלא שתעשיית השנאה הגיעה לשלב הבומרנג. שנאת ארה"ב וישראל גרמה לבני טיפוחיה של קטאר בקמפוסים לצאת נגד, כצפוי, ארה"ב וישראל. לא נגד איראן, שהפציצה גם את קטאר. יש אינספור אנשי אקדמיה ומוסדות אקדמיים שזכו למימון עתק מקטאר. אחד מהם הוא פרופ' חואן קול, שגם לימד בקטאר עצמה, וגם שייך לאוניברסיטת מישיגן, שזכתה למימון נדיב משתי מדינות. קטאר וסין. מה פתאום סין, מדינה עם תוצר לנפש של 14.7 אלף דולר, צריכה לממן קמפוסים במדינה שבה התוצר לנפש הוא 92.3 אלף דולר? סכומי הסיוע המדויקים הוסתרו. בשנה שעברה הוגשה תביעה בדרישה לחשוף את סכומי המימון.
כך או כך, קול עצמו, שכיהן בתפקיד הנחשק של נשיא MESA (איגוד המרצים ללימודי המזרח התיכון), היה תמיד אנטי-ישראלי ופרו-איראני. אלא שזה הגיע לשיאים חדשים. "מדינת האפרטהייד ישראל, בראשות בנימין נתניהו, שהואשם כפושע מלחמה", כתב קול לפני שבוע, "מבצעת רצח עם באיראן, בסגנון שהיה נגד עזה".
עד כמה עיוור הוא הפרופסור? ובכן, כאשר אחמדינג'אד כיהן כנשיא איראן, הוא הכריז ש"יש למחוק את ישראל מעל פני המפה". קול התייצב מיד כדי לטעון שהתרגום שגוי. לא עברו ימים רבים, ודברי אחמדינג'אד הועלו על שלטי חוצות באיראן, לא רק בשפה הפרסית, אלא עם כיתוב באנגלית. ומה נאמר שם?Israel should be wiped of the face of the world. פרופ' קול יצא עלוב ומגוחך. האם זה השפיע עליו או על מישהו מאותם "מומחים ללימודי המזרח התיכון", שהפכו לתועמלנים נגד ארה"ב וישראל? הצחקנו אותם. עובדות אף פעם לא בילבלו אותם.
בגידת המערב העניקה רוח גבית לציר הרשע. זהו עוד רגע של שפל לעולם החופשי. האם קטאר תמשיך את הסיוע לקמפיין השנאה, שבסופו של דבר חיזק את איראן? האם ישראל תבין שהיא ניצבת מול בעיה אסטרטגית של שפל מדיני חסר תקדים? הפסקת האש מותירה אותנו ללא הכרעה. בשלב הזה – אנחנו בעיקר עם סימני שאלה.
