1 המילים האלה נכתבות ביממה הראשונה של הפסקת האש. מדהים איך אלפי מילים כבר נכתבות ונאמרות בידענות. כל כך מוקדם לסכם. בעצם אין מה לסכם, אנחנו באמצע. ברור שאחרי האסון הכבד והמחדל הנורא של 7 באוקטובר החלה יציאה מכל הקונספציות האפשריות – הביטחוניות, הדיפלומטיות, גם היהודיות. אנחנו באמצע מהלך שיש בו כמובן עליות וירידות וגם הפסקות, והוא גדול יותר מכולנו. מהלך שחייב להוביל למציאות חדשה, וכבר מתחיל להוביל אליה.
אז בזמן שחגגנו חג שמציין 3,338 שנים ליציאת מצרים, טראמפ הכריז על הפסקת אש של שבועיים. אלה הפרופורציות להשוואה. המשך יבוא.
2 ואפרופו שינוי קונספציות: רבים נתקלו בפסח הזה במחסור במצות. "אין מצות בסופר", "למישהו יש מצות מיותרות?", "בכל הסניפים של רשתות השיווק שבדקתי, לא מצאתי מצות". אלה הודעות שרצו בהרבה קבוצות. היו שכונות שבהן נפתחו קבוצuת ווטסאפ ייעודיות למי שמוסר או מחפש מצות. על פי כל הסקרים, עם ישראל ובעיקר הדור הצעיר חוזר לזהות שלו, כך שגם את פסח כנראה חגגו יותר מתמיד.
אשת התיאטרון והכתיבה רחלי מושקוביץ שמעה על המחסור הזה, וכתבה עליו מילים מרגשות: "שמחתי לשמוע על חיפושי המצות האלה. אנחנו לא מוותרים על המסורת, ובבתים רבים רוצים להרגיש את החיבור. נזכרתי בחטופים שלא רצו לאכול חמץ בפסח. הגבורה הרוחנית הזו ודאי יוצרת אפקט רוחני בעולם, שמותיר רושם ומשפיע במעגלים רחבים. חשבתי על אגם ברגר שהבהירה למחבלים שהיא לא תיגע בפיתות במשך שבוע. איך ציירה יחד עם החברות הגדה של פסח מתוך הזיכרון. חשבתי איך לפני שנה ניצב בשולחן הסדר כיסא ריק, בציפייה לחטופים. והנה זה הסדר הראשון שבו הם יצאו מאפלה לאורה. ויחד איתם קיבלנו כולנו עוד קומה בסיפור החירות הלאומי שלנו. האם עצרנו מספיק כדי להודות, כדי להתבונן? אנחנו במסע של בירור עמוק כעם. מי אנחנו, למה אנחנו כאן, ולאן אנחנו שייכים. אז בסופר חסרות מצות, אבל לא חסרה זהות ושייכות. וזו החירות הכי מתוקה".
3 ואת מה שרחלי כתבה, ראיתי בעיניים בחול המועד פסח. הלכנו לעיר העתיקה, כמו רבים, רק כדי לראות את הרחבה הריקה של הכותל ולהתפלל מרחוק. ביציאה, בכיכר שבמרכז הרובע היהודי, ראיתי שמרימים על הכתפיים מישהו וחוגגים לו יום הולדת. זו נראתה כמו בר-מצווה אמריקאית רועשת, וניסיתי לעקוף את מעגל הרוקדים, אבל שם, גבוה, מונף על הכתפיים, זיהיתי את בר קופרשטיין. נזכרתי שאת ימי ההולדת 22 ו-23 אמא שלו ג'ולי חגגה כאן בלעדיו, בתפילות, כשהוא עמוק במנהרה בעזה. והנה את יום הולדת 24 היא חוגגת כאן איתו. היו שם חברים ובני משפחה, וכמובן האבא טל שהפך לסמל של התמודדות, והגיע ברכב מיוחד עם כיסא הגלגלים שלו.
ילדי הרובע היהודי הנרגשים הביאו באופן ספונטני כיבוד מהבית לאירוע. רבים ממי שעברו שם עצרו לחבק, להצטלם, לגעת, לברך. אפילו הצטרפו לתמונה הקבוצתית, כאילו הם קשורים. כי הם קשורים. כולם הרגישו שהם נקלעו, על הדרך, למשהו גדול. ג'ולי סיכמה: "זה לא ייאמן איפה בר היה בחג החירות הקודם, ואיך הוא חוגג את חג החירות הנוכחי, שהוא גם יום הולדתו העברי. שנזכה לראות ככה בעיניים את כל התקוות שלנו מתגשמות".
4 עונת החתונות הסתיימה בחג הפסח, עם תחילת ספירת העומר. וביום שני בערב – יום הזיכרון הממלכתי לשואה ולגבורה. הנה תמונה שמחברת בין כל התאריכים: במרכז התמונה – דב לנדאו, בן 97, רוקד בחתונה של הנין שלו. זה משפט מספיק עוצמתי, אבל אורה אנג'ל, אחותה של הכלה, שלחה לי עוד כמה פרטים מדהימים.
זה הנין השמיני שסבא דב זוכה לרקוד בחתונתו. הוא בתפקוד מלא, בריא ופעיל, ומתחת לחופה הוא גם בירך את הזוג. במהלך הריקודים, כמנהגו, הוא חשף את הזרוע שלו, שעליה מקועקע מספר מהמחנות. דב הוא ניצול שואה. הוא נולד בפולין, שרד את אושוויץ ועוד חמישה מחנות, וגם צעד בשתי צעדות מוות. הוא שוחרר לבסוף ממחנה בוכנוולד.
בגיל 17 עלה לארץ, בודד. הוא היחיד ממשפחתו ששרד את השואה. הוא לא התייאש. ביום קום המדינה, בקרבות בגוש עציון, הוא נפל בשבי הירדני, כלוחם ה"הגנה". כן, הנה עוד שבוי לשעבר, שמלא באמונה.
הוא הקים משפחה ובמשך שנים ליווה מסעות לפולין. ההרצאות שלו מסתיימות בצוואה של אביו, רגע לפני שנפרדו. "תישאר יהודי", אמר לו האבא. אבל בעצם, את ההרצאות הוא מסיים לא בדיבור, אלא בשירה. הקהל נוהג לקום, ואז לשיר ואפילו לרקוד איתו.
לא מפתיע שגם בחתונה התעקש דב לרקוד עם כל הצעירים, מראה לנין שלו, החתן, את המספר מאושוויץ, מראה שהצוואה של אבא התקיימה.
5 כמה תזכורות:
• אחרי החגים – חוזרים אל פרשת השבוע, אל הדופק השבועי. פרשת שמיני היא הפרשה השלישית בספר ויקרא.
• הפרשה עוסקת בחנוכת המשכן, המרכז הרוחני של העם במדבר. אבל במהלך האירוע החגיגי מתרחשת טרגדיה: שני הבנים של אהרן הכהן מתים במהלך עבודתם במשכן.
• אהרן הכהן, המנהיג הרוחני של העם, הוא בעצם אב שכול, פעמיים. התורה מתארת את תגובתו בשתי מילים עוצמתיות – "ויידום אהרן". יש רגעים שבהם השתיקה מדברת.
• אחרי האירועים הסוערים האלה הפרשה ממשיכה לנושא אחר, לרשימת מצוות: בחלק השני של הפרשה יש עיסוק מפורט בכללי הכשרות. הוראות מפורטות על מה אוכלים ומה לא אוכלים: האיסור לאכול שרצים, אילו עופות אוכלים ולא אוכלים, מה הם סימני הכשרות בדגים ועוד. כללי המטבח היהודי החלו שם, והשפיעו על הצלחת של רבים.
• השבת הקרובה היא "שבת מברכים" - מברכים בה את חודש אייר שיחל בשבוע הבא. ובשבת הקרובה, הראשונה אחרי פסח, יש גם מנהג לאפות ולאכול חלת מפתח, כסמל לפתיחת שפע וברכה בתקופה הזו.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלום, חַיִּים שֶׁל טובָה. חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה... חַיִּים שֶׁיִּמָלְאוּ מִשְׁאֲלות לִבֵּנוּ לְטובָה" (מתוך הברכה בשבת בבוקר, לקראת החודש החדש, חודש אייר)
