אורות העיר במרחק מלמדים כי זה מקום ישוב, לא רק חורבה ואפלה. בין ערמות הבטון החשוף ומחטי האורן, בלב ההריסות, ניצב אדם. הוא נראה קטן כל כך. הפנסים מאירים עבורו את החשכה, מחזיקים תקווה. אולי ניתן להציל, לחלץ, להחיות. אולי ישנם חיים בלב זירת האסון.
בכל יום הגיעו חיילי פיקוד העורף אל תוך התופת וחילצו פצועים. לא היו מוכנים לוותר על איש. אבל זה לא הספיק. בבניין הקטן על הכרמל נמחקה משפחה שלמה. לנה, ולדימיר ובנם דימה למשפחת גרשוביץ', והכלה לוסיל, נהרגו מפגיעה ישירה. בנסיון נואש, באין מקלט זמין, ניסו הארבעה להתמגן בחדר המדרגות ושילמו בחייהם. לכל ישראלי שלישי אין מרחב מוגן תקין במרחק סביר. עבור מי שמוגבל בתנועה, עבור מבוגרים ‑ זה עלול להיות גזר דין מוות.
הייתה משפחה ואיננה עוד. חבריהם מספרים על משפחה מקסימה, עם לב רחב ואהבה מיוחדת לתרבות ואמנות. בתוך האפלה, לחפש אדם. לפעמים זו מטאפורה, ולעיתים זה הדבר עצמו.
