כשכולם מסביב מדברים על גאווה ישראלית במסגרת יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל, אי אפשר שלא להזכיר את סאן מזרחי, הדוגמנית הישראלית המצליחה ביותר בעולם. היא כבשה מסלולי ענק כמו שאנל, בוטגה ונטה, פנדי, ז'קמוס, דיור, הרמס ועוד רבים ונוספים, כיכבה על שערי מגזינים נחשקים כמו הארפרס בזאר איטליה, ווג יוון, סיסטם ביוטי, נומרו פראנס וכמובן הפקות אופנה רבות וקמפיינים נחשבים. עכשיו היא מגלה שבזמן שהכול מבחוץ נראה מושלם, משהו מבפנים נשחק. כבר בתחילת הריאיון, הפנים של ישראל בעולם זורקת פצצה לחלל האוויר: "מיציתי".
סאן מזרחי, הברזיה
מתברר שמזרחי, שממשיכה לקבל הצעות שדוגמניות אחרות יכולות רק לחלום עליהן (רק השבוע היא דחתה שער למגזין ווג), מדברת בגלוי על תחושת המצוי. "זה כבר לא מעניין אותי כמו פעם, זה לא מפתח אותי. אני רואה דוגמניות צעירות עם אמביציה מטורפת, ואני מבינה שכבר אין לי את הפאשן הזה. היום יש דברים אחרים שמעניינים אותי. החלטתי שאני לוקחת צעד אחורה מהדבר הזה. אני מורידה את הרגל מהגז".
ולא מדובר רק באיזו התלבטות פנימית. מזרחי עדכנה את הסוכנים המייצגים אותה בחו"ל ואת סוכנות הדוגמנות שלה בישראל Inch MODELS שהיא מעוניינת לקחת צעד אחורה. "הסברתי להם שזה נהיה לי אינטנסיבי, שאני רוצה יותר את הבית, שאני רוצה ליצור ואני רוצה ללמוד, אז אני לוקחת צעד אחורה. אני לא יודעת עדיין מה ישתנה ואיך זה ייראה, אבל אני מניחה שהחיים החדשים יקבלו צורה בקרוב. בסופו של דבר אני רוצה לגדל משפחה עם בעלי לעתיד, ואני רוצה לעשות את זה פה בארץ. אני לא שואפת להיות רחוקה ממנו ומהילדים וגם לא מהמשפחה".
"היו אומרים לי, 'מה את מתלוננת, את טסה בכל העולם, את מתפרנסת מדהים, את מופיעה בתצוגות הכי גדולות ועל השערים הכי גדולים', אבל אף אחד מהם לא עשה את זה בפועל וחווה את הבדידות שאני חוויתי"
לא מדובר בהחלטה קלה. מזרחי היא הדוגמנית הישראלית העסוקה והבולטת בזירה הבינלאומית, עם תיק עבודות שכולל את שאנל, סטלה מקרטני, בוטגה ונטה וכריסטיאן דיור, וגם זארה וויקטוריה׳ס סיקרט. מדובר במעמד, כסף וכבוד שרק מעטות זוכות להגיע אליו, אבל בשנתיים האחרונות, שכללו גם גירושים מתוקשרים, היא ניסתה לברר מי היא מאחורי המסכה של הדוגמנית והגיעה ללא מעט מסקנות. "היה פער בחיבור שלי לעצמי. הרבה סימני קריאה שהיו לי בנוגע למי אני התחלפו בסימני שאלה, כולל הנישואים שהייתי בהם. הייתי צריכה לאפשר לעצמי יותר חופש, וזה הוביל בין היתר לגירושים ועכשיו להחלטה לקחת צעד אחורה מעולם הדוגמנות. זה לקח זמן להגיע להחלטה הזאת. אני כבר שנה וחצי או שנתיים מעלה את התחושות שלי בין חברים ועם המטפלת שלי. זה כבר ריק לי, זה כבר לא מעניין לי יותר, זה כבר לא מפתח אותי, זה מעייף וזה מתיש. יש לי כל כך הרבה דברים אחרים שהרבה יותר מעניינים אותי להתעסק בהם ושהיו תמיד מתחת לרדאר. אני רוצה לייצר לעצמי משמעות בחיי היום-יום ואני מרגישה שזה השלב שבו הדברים צריכים להבשיל החוצה".
7 צפייה בגלריה
''זה כבר ריק לי, זה כבר לא מעניין לי יותר''. בתצוגה של סטלה מקרטני
(צילום: Aurore Marechal/Getty Images)
כשאת מסתכלת על הקריירה שלך, את אומרת "עשיתי מה שעשיתי, הצלחתי בטירוף אפשר להמשיך הלאה"?
"כן, אבל זה אפילו לא מהמקום הזה, כי גם כשעשיתי את הדברים הכי גדולים לא באמת הבנתי מה עשיתי. אולי זה מגן עליי במידה מסוימת מלחץ ואחריות מטורפים, כי באמת המון פעמים אני גם לא לוקחת את הקרדיט הראוי, אז זה לא ממקום של 'עשיתי'. יש לי עוד הרבה הצעות עכשיו, כמו האופציה לשער בווג, אבל זה לא מעניין אותי יותר. ווג זה משהו שבנות היו חולמות לעשות, הורגות בשבילו, ואני מוצאת כמה זה מקל עליי לסרב לדבר הזה. אני מתבשלת עם זה בשנתיים האחרונות. בעבר להגיד 'לא' היה מלווה בהמון תחושות אשמה, כי אני עושה את מה שרוב האנשים בעולם חולמים לעשות, ומי אני שאני אסרב לדבר המדהים הזה? לא משנה למי הייתי אומרת מה שאני מרגישה, לאנשים היה קשה להבין מה אני אומרת. היו אומרים לי, 'מה את מתלוננת, את טסה בכל העולם, את מתפרנסת מדהים, את מופיעה בתצוגות הכי גדולות ועל השערים הכי גדולים', אבל אף אחד מהם לא עשה את זה בפועל וחווה את הבדידות שאני חוויתי, או את חוסר הסיפוק כמו לחכות שיום הצילום יסתיים. מה שהחזיק אותי בשנתיים האחרונות במקצוע הזה היה בעיקר תחושת האשמה שאני מסרבת לדבר כל כך נחשק, שיש לי הזדמנות בידיים שאני זורקת אותה לפח, אבל הבנתי שאם זה לא מפרה אותי, זה מרוקן. עם השנים המרחק מהבית והמשפחה נהיה קשה יותר".
"יצאתי פעם אחת למסיבה והיו בה המון סלבס מהעולם, למשל ויקטוריה בקהאם או ליאונרדו דיקפריו. עשו בינינו היכרות והרגשתי קצת חייזרית שם. אנשים היו תחת השפעות כאלה ואחרות. זה לא בשבילי"
זה לא רק המרחק, אלא גם הפער הערכי. למרות שהייתה חלק מעולם הזוהר, היא מספרת שלא באמת לקחה חלק בחגיגה. "הייתי מוזמנת הרבה למסיבות ואירועים, אבל הייתי מאוד מקצועית אז לא הייתי יוצאת המון, וזה לא כזה עניין אותי", היא אומרת וטוענת שמעולם לא הייתה חלק מתרבות הסמים שסביב העולם הזה. "אני לא חלק מהדבר הזה כי אני לא נוגעת, זה לא מסקרן אותי לגעת בדברים האלה. יצאתי פעם אחת למסיבה והיו בה המון סלבס מהעולם, למשל ויקטוריה בקהאם או ליאונרדו דיקפריו, זו הייתה מסיבה מצומצמת, עשו בינינו היכרות והרגשתי קצת חייזרית שם, אבל כן, אנשים היו תחת השפעות כאלה ואחרות. זה לא בשבילי".
מתי התקבלה ההחלטה לעשות שינוי?
"בפאשן וויק האחרון לקחתי החלטה מודעת. אני לא חורצת גורלות של שום דבר, אבל בגדול זה היה הפאשן וויק האחרון שלי. יכול להיות שעוד חמש שנים יקראו לי לצעוד בשאנל וזה נורא יעניין אותי. לא יודעת, לא רואה את זה קורה, אבל כרגע אני לוקחת צעד אחורה. אני אעשה רק קמפיינים שמרגישים לי נעים ועם תכנון מספיק זמן מראש, בתנאים מסוימים ובעבור סכומים מסוימים ועבודות שאני מרגישה שאני לכל הפחות לא אסבול מלטוס אליהן. אני עושה את זה, אבל אני עושה את זה איך שנוח לי, מתי שנוח לי, איפה שנוח לי ועם מי שנוח לי. אני כבר לא עבד של התעשייה הזאת".
למה הרגשת שאת לא מסוגלת יותר?
"בשנה האחרונה אני מרגישה את המרחק מהבית ומהמשפחה הרבה יותר חזק. זה כבר שש שנים, אז יכול להיות שבארבע השנים הראשונות זה היה לי ממש בסדר, לחקור ולהתפתח ולעשות. תמיד היה לי עולם פנימי מאוד נרחב, אז הלבד שלי לא הפחיד אותי. אבל לאחרונה זה נהיה לי קשה להיות רחוקה מהבית ומהמיטה שלי ומהאנשים שלי. מה שהיה קשה בעיקר זה חוסר השליטה המוחלט על הלו"ז שלי, חוסר השליטה המוחלט על החיים שלי, כי הלו"ז שלי היה בידיים של הסוכנים ולא יכולתי לקבוע שום דבר שהוא לא מהרגע להרגע. היום אני מסתכלת אחורה ואני אומרת 'איך חייתי ככה?'
"בתחילת הקריירה משכנעים אותך שזה חשוב, וזה חשוב והדבר הזה חשוב. אף אחד לא אומר לך, 'יפה שלי, זה חשוב גם שתהיי רגע עם בן הזוג שלך בבית ותציירי על הקנבס'. את בלופ, את עבד של הדבר הזה. רק עכשיו אני יודעת לבוא ולהגיד בביטחון 'זה לא מתאים לי יותר'. זה גם היה מאתגר מול הסוכנים, כי זה שינוי דינמיקה מוחלט, זה לקחת בחזרה את החופש".
"כשמורידים את המותג 'סאן מזרחי' יש בת אדם שהיא לא בדיוק הדוגמנית. אני לומדת וכותבת ומציירת וקוראת ומדברת. אני מרגישה שבמקומות מסוימים אני מצטמצמת כדי להיכנס לתפקיד הזה של הדוגמנית"
לקחת חזרה שליטה בחיים?
"כן. בעולם דוגמנות את ממש כלי, וזה יכול להיות אחלה כלי לבטא את עצמך כמו שחקנים שמגלמים איזו דמות, אבל במידה מסוימת אני מרגישה היום שאני לא רוצה להיות רק הכלי שמגלם את הדבר ונותן חיים, אני רוצה להיות זאת שיוצרת את הדמות, אני רוצה להחליט בעצמי איזו זהות אני רוצה להיות היום, ואיזו זהות אני מחיה במקומות אחרים. זה התחיל בדעיכה לאט-לאט, הצבתי עוד גבול ועוד גבול ועוד גבול. כשמורידים את המותג 'סאן מזרחי' יש בת אדם שהיא לא בדיוק הדוגמנית. אני לומדת וכותבת ומציירת וקוראת ומדברת. אני מרגישה שבמקומות מסוימים אני מצטמצמת כדי להיכנס לתפקיד הזה של הדוגמנית, אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה יותר בעוד מקומות לתת ולהאיר. הבעיה היא ההישאבות לתוך הלופ הזה של מעמד תהילה, כסף, ואני בוחרת להגיד שיש לי יותר להעניק, יש לי יותר ערך לתרום. זה מדהים מה שעשיתי, זה לא כדי לזלזל בזה, זה התאים, זה היה בעל ערך גם עבור המדינה, אם ניקח את זה ברמה הגבוהה יותר, וזו החלטה שלא קל לעשות, אבל זה כלוב של זהב".
"זה כמו פרידה", היא אומרת. "זו איזושהי זהות שעטיתי על עצמי, ובארץ ובעולם מכירים אותי ככה, כסאן הדוגמנית, אבל אז אני אומרת לעצמי, רגע, אני לא רק זה. מי אני, אם אני לא דוגמנית? הרי יום יבוא ואני לא אהיה יותר כל הדבר הזה, לא יהיה את המעמד, לא תהיה התהילה, ואני אהיה פשוט עוד בן אדם שמסתובב בעולם? לא רציתי לחכות והייתי חייבת לפגוש עכשיו את השאלה הזאת".
כעסו עלייך?
"הסוכנים שלי מדהימים והבינו אותי. בסוף הם כולם בני אדם, גם אם זה לקח רגע אחד יותר אז הסברתי את עצמי באופן אישי ואמרתי שזה חשוב לי, למרות שלא כזה משנה מה הם היו אומרים כי באתי מאוד נחרצת ברגע שיצאתי עם הבשורה הזאת. ברגע שהחלטתי שאני לא מרצה אף אחד הכסף כבר לא רלוונטי. צריך לדעת להגיד 'לא' לפעמים, אחרת את נהיית עבד של הכסף או של המעמד הזה או של התהילה הזאת שלא תורמים לי בכלום, אני לא צריכה עוד שום דבר מאלה".
ומה תעשי?
"אני פתוחה לפרויקטים חדשים. אני כרגע פרזנטורית של קאטליה, מותג משקפי שמש מבית אופטיקנה, ושל מותג האופנה והלייף סטייל סיסטרז. יכול להיות שיעניין אותי להנחות, יכול להיות שיעניין אותי לרקוד, לשחק. יש לי עוד המון דברים שאני סקרנית לגביהם".
"אנשים אומרים לי שאני גאווה, שאני כבוד"
למרות ההצהרות, היא עדיין משאירה לעצמה דלת פתוחה לעולם הדוגמנות ולא ממהרת לסגור אותה. "יכול להיות שאמשיך לדגמן קצת, אני לא יודעת, אבל בכל מקרה אני ממננת את העבודה, אני עושה מה שנוח לי ונעים לי ומה שאני אתרגש לעבוד בו. פחות משועבדת לזה". ובכל מקרה עדיין נשארו עוד קמפיינים שצולמו וטרם פורסמו, אז בחודשים הקרובים עוד נראה אותה מככבת. "אמור לצאת קמפיין מעניין במאי, שאני לא אספר, וצילמתי עכשיו קמפיין מעניין שייצא בטח עוד כמה חודשים, ויש לי עוד אופציה לקמפיין מעניין נוסף".
"אני מרגישה מאוד ישראלית. זה חלק מהזהות שלי, אז גם כשאני מציגה את עצמי וגם כשאני צועדת על מסלול, זה חלק ממי שאני, זו הזהות שלי כישראלית, ואני תמיד מסתובבת עם התחושה הזאת בגאווה"
איך מתייחסים אלייך בישראל?
"אנשים רואים אותי ואומרים לי שאני גאווה, שאני כבוד, שאני מדהימה".
ואיך מתייחסים אליך בחו"ל כששומעים שאת מישראל?
"לא חוויתי אנטישמיות באופן ישיר. שאלו אותי שאלות כאלה ואחרות מסקרנות כדי להבין, אבל אף פעם לא חוויתי איזו אלימות, גם לא מילולית או תחושה של אפליה".
היו מותגים שפחדו לקחת אותך?
"יכול להיות, זה לא משהו שחוויתי".
איך את כדוגמנית ישראלית שונה מהאחרות?
"אני מרגישה ממש חברותית ופתוחה לעומת אחרות. אני חושבת שיש לי איזו חוצפה חמודה כזאת, ואני לא מהחוצפניות ביותר, אבל יש בי איזו פתיחות. וכמובן זה בדבר הבסיסי של השפה. אני קוראת ספרים בעברית אני כותבת בעברית, אני מדברת בעברית, אני מתנהלת כמו ישראלית".
מרגישה גאווה ישראלית על המסלול?
"כן, למרות שאני מרגישה שמייחסים לי המון אחריות שאני מפחדת לקחת לפעמים, אבל כמובן שאני מרגישה גאווה. אני פשוט מרגישה מאוד ישראלית. זה חלק מהזהות שלי, אז גם כשאני מציגה את עצמי וגם כשאני צועדת על מסלול, זה חלק ממי שאני, זו הזהות שלי כישראלית, ואני תמיד מסתובבת עם התחושה הזאת בגאווה".
"אני לא פועלת לפי לוח זמנים מקובל"
אל הריאיון סאן נכנסה עם שיער אסוף. החלטה פרקטית מבחינתה, היא מסבירה, אבל גם כזו שמסמלת את השינוי העמוק שהיא עוברת. במשך שנים התלתלים הפזורים היו חלק מהדימוי שלה. עכשיו היא כבר פחות מתעניינת בדימוי ויותר בשאלה מי היא בלי התואר "דוגמנית".
"אוהבים אותי גם עם שיער אסוף", היא מחייכת. "בשאנל למשל אהבו לראות את הפנים שלי. אמרו לי, 'השיער הוא לא האישיו. אנשים אוהבים את הפנים שלך. זה מה שחזק אצלך'. בהתחלה זה היה לי ברור, אבל לא לכולם. כשהגעתי למילאנו בפעם הראשונה רצו שאסתפר, ואני פחדתי. בסוף אמרו לי, 'השיער לא משנה, הפנים שלך זה העניין'. זה נשאר איתי".
7 צפייה בגלריה
''אמרו לי, 'השיער הוא לא האישיו. אנשים אוהבים את הפנים שלך'''. על המסלול של ויקטוריה'ס סיקרט
(צילום: WWD/GettyImages)
השיחה על שיער מתגלגלת מהר מאוד לשיחה על זהות והשינוי אחרי שש שנים של קריירה אינטנסיבית. הרבה מזה קשור גם לכך שהתארסה לאחרונה לבן זוגה, שחק בציר. בערב השנה החדשה, במהלך טיול בפורטוגל, בציר כרע ברך. לא במסיבה נוצצת, לא מול מצלמות, אלא ברגע אינטימי לגמרי, שאומנם סוקר בכל מדורי הרכילות בישראל - בכל זאת מדובר בסאן מזרחי, מה גם שרק שנה קודם דיווחו כולם על הפרידה מבעלה - אבל עדיין מאוד אישי ואינטימי. "זה היה מאוד אנחנו", היא מספרת. "רק אני והוא, בטבע. מאוד מרגש. ידעתי שזה מגיע, אבל עדיין הופתעתי. אני מאוד אינטואיטיבית, אני לא פועלת לפי לוח זמנים מקובל. דברים פשוט קורים כשזה מרגיש נכון".
לדבריה, הוא ביקש את ידה מכל בני המשפחה. "הוא הלך להיפגש עם כל אחד בנפרד. זה היה מאוד מוערך, מאוד גברי. כולם התרגשו. היה לו חשוב לעשות את זה כמו שצריך".
"האירוע יהיה אינטימי. מאוד שלנו. אני לא רואה שום תועלת בזה שמדורי הרכילות יבואו ויסקרו את החתונה. יחסי ציבור לא נותנים לי ערך. אני רוצה לשמור משהו לעצמנו"
ההיכרות ביניהם הייתה כמעט מקרית. "הוא גדל עם חברה טובה שלי מחיפה. הם היו בקשר בילדות, ואז הוא עבר למרכז והקשר התפוגג. אחרי שנים הם נפגשו שוב, ובמפגש חברים כזה אני הייתי שם. הוא סיפר לי אחר כך שהיה לו איזה ויז'ן שהוא כבר ראה אותי. הוא לא ידע אם חלם את זה או שזה קרה. בסוף התברר שהוא באמת ראה אותי כמה שנים קודם".
איך הקשר נרקם?
"זה לא קורה הרבה שגברים באים וניגשים בצורה ישירה. הוא גם הגיע למפגש שלא היה לו כזה נוח בו, רק כדי לראות אותי. מבחינתי זה מאוד מרשים. אני לא עושה משחקים. כשזה מרגיש נכון, אני נותנת לזה מקום". החתונה, אם תהיתם, תהיה רחוקה מאור הזרקורים. "זה יהיה אינטימי. מאוד שלנו. אני לא רואה שום תועלת בזה שמדורי הרכילות יבואו ויסקרו את החתונה. יחסי ציבור לא נותנים לי ערך. אני רוצה לשמור משהו לעצמנו".
הקשר החדש הגיע זמן לא רב אחרי פרידה משמעותית. מזרחי מתארת את התקופה הזו כרגע מכונן. "כשיוצאים ממסגרת, פתאום נפתח חופש. היה בי הרבה אמון והרבה ביטחון. תחושה של לבחור מה שאני מרגישה בלי לפחד מההשלכות. זה שיחרר אותי". אך לדבריה, השינוי הזה גם הביא ביקורת. "התחלתי להעלות תכנים אחרים, להיות אחרת. לאנשים קשה לראות שינוי. הם רוצים שתישארי בתבנית שהם מכירים. כשבחרתי לא לעשות את זה, היו תגובות. אבל זה חלק מהחופש להיות נאמנה למה שאני מרגישה". היא גם מביטה אחורה על הנישואים הראשונים שלה בפרספקטיבה מפוכחת. "אני בטוחה שהתחתנתי צעירה. אבל אני לא מצטערת. כל בחירה תורמת לנו משהו. זה היה צריך לקרות כמו שזה קרה".
כעת, הרחק מהפלאשים של מילאנו ופריז, מזרחי מתמקדת בלימודי התואר באמנות ובפסיכולוגיה ובכתיבת ספר על החוויה שלה בעולם. "זה ספר פילוסופי, ואני כל פעם תוהה איך להגדיר אותו כי זה עוד לא קיבל צורה לגמרי, אבל בגדול זה לא עליי כסאן. אלה תובנות שלי על החוויה הקיומית של להיות בן אדם בעולם. אני מרגישה שזו תהיה פלטפורמה להרבה אנשים להזדהות עם מה שכתוב שם".
נשמע מאוד רוחני.
"תמיד הייתי מאוד-מאוד רוחנית, גם כשהייתי ילדה. אני מתרגלת מדיטציות כל יום, כי אני באמת בן אדם רגיש מאוד והכול יכול לחדור אם אני לא שומרת, וזה גם איזה כלי שלי לתקשר עם עצמי. לפעמים אלה מדיטציות ארוכות של שעה שבהן חווים דברים קצת אחרים. יש לי גם קלפים שאני פותחת ומתייעצת איתם. זה קצת כמו תפילה לאלוהים ואני מבקשת דברים. אני מאמינה גם באסטרולוגיה וגם עשיתי קורס בנומרולוגיה ואני חוקרת את כל הדברים האלה. אני מטופלת בשיטה הוליסטית אני לא מאמינה במקום אחד שנותן לך את כל התשובות".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.26
