יום לאחרי ההכרזה על הפסקת האש התחדשו הלימודים באזורים נרחבים ברחבי הארץ, שר החינוך יואב קיש הגיע לביקור חגיגי בבית הספר העברי הראשון, "חביב" בראשון-לציון, ובפיו היו בשורות: "הוריתי להקציב 750 מיליון שקל להרחבת 'בית הספר של החופש הגדול'. אני מקדם החלטת ממשלה לפיה התוכנית תוארך בשלושה שבועות ותורחב גם לתלמידי כיתות ד' עד ט', בעוד שבעבר נהנו ממנו רק הילדים הקטנים יותר. זה דבר הכרחי לנוכח המלחמה".
לכאורה, ההחלטה הכי הגיונית שיש. על העובדה שהורים רבים החמיצו בשנים האחרונות אין סוף ימי עבודה וחייבים לחזור לפעילות רציפה ולנסות לשקם את עסקיהם או את מעמדם כשכירים – אין ויכוח. הכפלת אורך התוכנית, משלושה לשישה שבועות, תקל עליהם מאוד. אולם גם הילדים צברו פערים לימודיים עצומים, לצד פגיעה במצבם הנפשי והחברתי, ומדובר רק בצעד ראשון מיני רבים בדרך להחזרתם למסלול תקין. לפי המתווה שהוצג, עבור תלמידי חטיבות הביניים התוכנית תהווה ממש "מכינה", עם דגש רב על הצד האקדמי.
אלא שלא כל שרי ממשלת ישראל, וזה הוכח לא בפעם הראשונה, חושבים שיש לדאוג לטובת כלל הציבור. שעה קלה אחרי הכרזתו של קיש נמסר ממשרד האוצר: "התוכנית שפורסמה לא תואמה איתנו, לא קיים לה מקור תקציבי פנוי, ונראה שנשלפה מהשרוול. ככל שמשרד החינוך מעוניין, ניתן לבחון יחד אילו תקציבים קיימים יש לו ולהפנותם לצרכים אחרים". מיליארדים למגזרים ספציפיים יש. מיליונים עבור האנשים העובדים שמשלמי מיסים ועבור ילדיהם? חלילה.
אל קיש התלווה בביקור ראש העיר רז קינסטליך. מדובר במוסד סימבולי לא רק בהקשר ההיסטורי: במהלך המלחמה מול איראן נפלה בבית הספר פצצת מצרר, שלמרבה המזל לא גרמה לנפגעים. השניים פגשו את תלמידי כיתה ג' 1, וכשהדיון נפתח לשאלות, תהה אחד הילדים: "אתה יכול להחזיר את פורים?". שר החינוך וראש העיר הגיבו בצחוק גדול, וקיש אמר לתלמידים: "את התאריך אי אפשר להחזיר, אבל המנהלת החליטה לעשות לכם יום כיף". המנהלת, ורד אבינל, מיהרה להבטיח: "מחר נפעיל את הדוכנים שהכנו לפורים ואתם תחגגו".
עמית גרוס, תלמידת כיתה ו', אמרה: "זה כיף לחזור לבית הספר. התגעגעתי לחברים, להפסקות וגם ללימודים". קינסטליך הוסיף: "אני מרגיש היום כמו בפתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר. זאת התרגשות גדולה לשמוע את רעש הילדים בחצר בית הספר". ליאל אבן זוהר, סגנית ראש העירייה ומי שמחזיקה בתיק החינוך של ראשון-לציון, אמרה: "אין כמו להחליף את צליל האזעקה בצליל הצלצול של ההפסקה".
בבית הספר בלפור במרכז תל-אביב פגשנו את המנהלת הילה שמעוני חן. "זה בוקר מלא בהתרגשות, אחרי חודש שלא נפגשנו עם התלמידים", אמרה בהתרגשות, "גם הצוות שמח לחזור לשגרה. זה כמו יום חג". תקופת המלחמה, הסבירה, הייתה מאתגרת, אך לא טמנה בתוכה דברים לא צפויים. "הכנו תוכניות מגירה לכל תרחיש", סיפרה שמעוני חן, "אבל יש תלמידים שיותר חוששים, צריך להחזיק צוות, יש מורות שהבעלים שלהן או הילדים שלהן לוחמים, ואז הן מגיעות עם האתגרים שלהן. השעתיים הראשונות היום היו מיועדות לשיח, לאוורור, לגיבוש, לשמוע את התלמידים. יש פה קהילה טובה של הורים, זה היתרון הגדול של בית הספר".
