לאחר שהמלחמה באיראן סירבה לספק את הסחורה שהובטחה על ידי השלטון ומערכת הביטחון (ההפרדה ביניהם בהקשר הזה היא מלאכותית ופוליטית), העיניים באולפנים נשואות בתקווה להמשך המלחמה בלבנון, בחסות המתקפה החריגה שלשום במדינה. וזאת למרות שחלף שבוע בלבד מאז ש"גורם בכיר" בצבא הודה, שהיעד של "פירוק חיזבאללה מנשקו" מצריך כיבוש של כל לבנון וגם אלוף פיקוד הצפון התוודה ש"הופתענו מחיזבאללה" (אחרי שהתרברב שהארגון "נפל למלכודת אסטרטגית"). לאור האמירות הללו, ניתן היה לצפות לדיון מעט יותר מורכב ובוגר בשאלה איך ממשיכים מכאן מבלי לאבד את הצפון.
אולם בזמן שההנהגה נדרשת שוב ושוב "להגיד את האמת לציבור", גם בטלוויזיה ממשיכים להאביס אותו בפופוליזם וחד-ממדיות. קל ואף מתבקש ללעוג לנאומים של דמות הקומיקס המכונה "שר הביטחון", אבל אין הרבה הבדל בין ההצהרות הפומפוזיות שלו לבין הסיסמאות הארנולד-שוורצנגריות שנורות על המסך בצרורות – וממש לא רק בערוץ 14. למעשה, לפעמים התחושה שמעניקים כמה כתבים ופרשנים היא שההגעה לאידיליה טמונה בכפתור שמשום מה טרם נלחץ. די בסרקזם הדקיק של מנחם הורוביץ ("לי אמרו לפני 48 שנים שישראל מסוגלת למוטט ארגוני טרור") כדי להבין מה זה שווה.
לא פלא, אם כן, שביקור פתע של גברת מציאות עורר מהומה. זה קרה כשקרן בצלאל, כתבת דסק החוץ האינטליגנטית והעניינית של חדשות 12, נתבקשה להסביר ב"מהדורת היום" מדוע מדינות רבות "מתייצבות לצד חיזבאללה", כפי שתואר קודם לכן. בהחלט הלם ותדהמה: מבצע "חושך נצחי" (קשה להפסיק להתפעל מהשם), שהרג יותר מ-300 אנשים, פצע למעלה מאלף וחולל הרס בממדים עזתיים, לא התקבל בעולם כמו שהתקבל בישראל, כלומר בתור כדור הרגעה בדבש. בצלאל, בחוצפתה, העזה לומר שהמדינות "לא מתייצבות לצד חיזבאללה" אלא "לצד לבנון" ואף העירה שמי שאישר את התקיפה "צריך היה לחשוב שהיא נעשית באור היום וצריך לחשוב על הנזק האגבי".
למרות נקודות זכות על ההיצמדות לז'רגון מכובס, אלו עדיין הרהורי כפירה מובהקים שלא יכולים לעבור בשקט ולהיענות באופן מנומס. ואכן, בשלב מסוים התפרץ עליה הפאנליסט שלום בן חנן, שהיה בכיר בשב"כ ובהחלט נשמע כאילו תיכף ישליך אותה לאיזה מרתף. אבל בצלאל כנראה לא קיבלה את התזכיר ואמרה לו ש"אפשר להמשיך לשבת ולצעוק" והוא כמובן אימץ מיד ובחום את ההצעה, נופף באצבעו ואמר לה (כתבת דסק חוץ, כן?) את המשפט הבא: "אפשר גם להסביר את העמדה שלנו לפני שאת מסבירה עמדות אחרות". ובכן, ייתכן שבן חנן מפצה את עצמו על כך שלא קיבל ראשות השב"כ עם חלטורה בתור הקומיסר של בצלאל, אבל הסיפור הוא שאין ספק מי מבין שניהם מכתיב את הטון.
