האנגה פולופ, סטודנטית לאמנות בת 22 מבודפשט, תצביע היום בפעם הראשונה בחייה, בבחירות החשובות ביותר בתולדות הונגריה מאז נפילת הקומוניזם. הבחירות שבהן פטר מדיאר ממפלגת "טיסה" קורא תיגר על שלטונו של ראש הממשלה ויקטור אורבן ממפלגת "פידה", הנמצא כבר 16 שנה בתפקיד.
בחצי השנה האחרונה היא רצה עם חבריה, מדוכן לדוכן, מגרפיטי על קיר למדבקה על פנס רחוב, במטרה להפיל את אורבן, לקבל מנהיג אחר במקומו, ולהחזיר את הגאווה לתשובה שלה כששואלים אותה "מאיפה את". היא בזה לדור ההורים שלה שלא הצליח לעשות את מה שכל הסקרים מראים שהדור שלה עומד לעשות. היא מביטה על הדוכנים והאנשים של אורבן שסביבה ואומרת: "הם כמו האנשים שמציעים לך את הארוחה האחרונה כשאתה נידון למוות".
גם בין תומכיו הנאמנים ביותר של מדיאר, קיימת התחושה שהונגריה תישאר אותה הונגריה, גם אם הוא ינצח. אחרי הכל, מדיאר היה בן טיפוחו של אורבן ושירת בתפקידים בכירים במפלגה (הוא גם היה נשוי לשרת המשפטים של אורבן), עד שפרש ב-2024 לאחר שאורבן העניק חנינה לבכיר שניסה לכסות פרשה של תקיפות מיניות בבית יתומים. הוא שמרן ולאומן, והוא יהיה תלוי באנרגיה מרוסיה ואין לו חדשות בגזרת ההגירה, שוויון מגדרי וזכויות להט"בים. הוא לא מבטיח הונגריה אחרת, אלא הונגריה דומה ונקייה יותר משחיתויות, שתתעסק יותר ביוקר המחיה ובמצב שירותי הבריאות, החינוך והרווחה.
"בין תקווה לייאוש"
"אין לנו אשליות. אנחנו כמו הילדים האבודים של פרויד, נעים בין תקווה לייאוש, בין לטעת את הרגליים על הקרקע או לארוז מזוודות", אומרת פולופ בעודה תולשת פוסטרים שבהם הדיוקנאות של זלנסקי לצד מדיאר מופיעים כמבוקשים. "היו לנו מאורעות דרסטיים אחרי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, ובמלחמה הקרה, הפלישה הרוסית, נפילת הקומוניזם, אבל שום דבר לא משתווה לרגע הזה. אם הוא נשאר אנחנו בורחים, והמדינה תלך איתנו".
אלו בחירות גורליות המחברות בין ארה"ב לרוסיה (שתומכות באורבן) ויכולות להשפיע גם על גורל האיחוד. ועדיין כולם מסכימים שהכל יישאר אותו דבר. לא מדובר רק בזהותו הפוליטית של מדיאר, אלא גם בכך שאורבן בנה בתוך המנגנון ההונגרי (ובעזרת כסף מהאיחוד) מדינה שתקציביה, הרשות השופטת, התקשורת והמוסדות שלה נשלטים בידי אנשיו, שכישרונם הוא נאמנותם. זו אחת הסיבות שככל שהאורבניזם פרח, המדינה שקעה לתוך מדמנה כלכלית-חברתית-משפטית.
למרות מספר המתנדבים הגדול של "טיסה", המנגנונים של "פידה" מראים נוכחות. זה קורה בעיקר בגלל שהמיליארדרים שנהנו מהסטת החוזים של אורבן, קונים את פיסות השטח הציבורי החשובים ביותר לפרסום, נגד יריבו. סטודנט אחר מביט על האנגה וחבריה בהשתוממות. אתה לא רוצה שינוי? שאלתי. "אם זה אותו דבר, אני מעדיף את הרעל שאני כבר מכיר", הוא בשעמום.
מרסי, שעובדת בצוות שמייעץ למדיאר שבה לבודפשט אחר שחייתה במערב. “תמיד אמרתי שאני מבודפשט, אף פעם לא מהונגריה. זה היה מבייש עבורי. הבנתי שאני חייבת לשנות - להגיד ‘הונגריה’ ושאנשים יחשבו על התרבות ההונגרית ועל האינטילגנציה, ולא להתבייש במי שאנחנו”.
אבל אין כמעט הבדל בין המועמדים?
“הבחירות היום הן רק צעד ראשון. אנחנו גם כמעט בטוחים שאם ננצח הוא לא ילך. אז אני חושבת שזה אחד הדברים שכן מבדילים ביניהם וגורמים לנו ללכת עם מדיאר. בהרגשה שלנו, אם הוא יפסיד, הוא ילך, וזה הבדל גדול ביניהם”.
מדובר בסיפור שייקספירי: כשאורבן החל את דרכו הפוליטית הוא היה אנטי-קומוניסט שדרש את סילוק הצבא הסובייטי מהמדינה וזכה לתמיכה מג'ורג' סורוס, המיליארדר היהודי-הונגרי, שהפך בהמשך לסמל התיעוב של אורבן ואנשיו. אורבן, שנחשב ב-2010 לתקווה ההונגרית של רפורמות לקראת דמוקרטיה ליברלית, הפך ללאומן בדלן שהפך את הונגריה לדמוקרטיה לא ליברלית, וכעת מדיאר, שטיפח לצד אורבן את ערכי הנצרות, המשפחה והגאווה הלאומית, עומד לנצח אותו.
"הרצון לנקום"
"אורבן רק בן 62, מאוד צעיר מבחינה פוליטית", מסביר יועץ פוליטי מבודפשט, "האנשים האלו, כמו טראמפ ונתניהו, צוברים באופוזיציה כוח והרבה תוכניות זדוניות לממש את הרצון לנקום. אני לא בטוח כמה הפסד של אורבן יהיה טוב לעתיד של הונגריה. יש לו את כל המנגנונים שיעבדו כדי שהוא יחזור".
מדיאר התייחס בקמפיין לאורבן כאל "ראש מאפיה המנהיג מדינת מאפיה", ואילו הבוחרים הצעירים, מתייחסים אליו כאל "ויקטטור".
בבודפשט יש כמיהה להיות חלק מאירופה, לצד חשש מהאיחוד וערכיו. יש פחד מרוסיה וגם אי-רצון בולט לעזור לאוקראינה. רעש עמום של שינוי מתקרב. לא מדובר רק במאבק בין תומכי אורבן ומתנגדיו, אלא במימוש מלחמת הציוויליזציות: הימין הנוצרי-מערבי שמנסה לשמור על כוחו מול האיום האמיתי - או המדומה - של הגלובליזציה. המאבק בהונגריה ייתן את הטון לקראת קרבות דומים שמחכים לאירופה בשנה הקרובה.
"אם אורבן ינצח, האדמה פה תרעד”, מסכם היועץ הפוליטי, “אנשים היו מוכנים לבלוע הרבה ב-16 השנים האחרונות, הם לא מוכנים שתמות להם התקווה".
