קבלו תסריט: 3 ביולי, אצטדיון ארלינגטון שבטקסס. שלב הנוקאאוט של המונדיאל, מעשה שטן, מפגיש בין איראן לארה"ב, אחרי שכל אחת מהן סיימה שנייה בבתים המוקדמים. הנשיא טראמפ רוטט מהתרגשות. יותר מכל חלוץ על הדשא. מחר יום ההולדת ה-250 של אמריקה, ואין מושלם מהעיתוי הזה, כשהיריבה למרגלותיו, כדי להכריז על עליונותה של האומה. על הדשא וכמובן מחוצה לו.
האמת, שזה גם עיתוי לא רע למי שרוצה למחות. להתעמת. או סתם לקלקל מונדיאל. ומפה לשם, ברחובות דאלאס יש יותר מאבטחים מצופים. ויותר מהומה מכדורגל. בהנחה שהאיראנים בכלל עולים לדשא.
נשמע מופרך? גם בלי נבחרת ישראל, שהייתה הופכת כל בית שהייתה מוגרלת אליו לאירוע דיפלומטי, המונדיאל הקרוב עם ארה"ב כמארחת, ובהשתתפות חצי מזרח תיכון, איראן, עיראק וקטאר וכו', נראה כמו שלב הנוקאאוט של העולות מהבתים של "שאגת הארי".
תוסיפו לבלנדר נשיא אמריקאי מגלומן, שלא אוהב לגנוב הצגות, אלא להיות ה-הצגה. ולא רואה ממטר. לא את ציוויליזציית הכדורגל, ולא את הערכים שמפגש כמו מונדיאל נועד לייצר. תערבבו פנימה את המתיחויות המוכרות (אפילו בין המארחות ארה"ב ומקסיקו), ואת העובדה שהגדלת המונדיאל ל-48 נבחרות השליכה למעגל המשחקים מדינות מהפריפריה המסוכסכת של העולם - וקיבלתם אירוע שבו כולנו הולכים להתגעגע לבישט, הגלבייה הקטארית שבה הלבישו את מסי בסוף מונדיאל 2022.
במונדיאל הנוכחי סדר היום הפוליטי הוא אחר. אם בטורנירים האחרונים, בעיקר ברוסיה ובקטאר, הפוליטיקה של הזהות והערכים - שוויון מגדרי, זכויות אדם ועובדים - הייתה על ראש שמחת העולם כמעין רקע למשחקים, במונדיאל הנוכחי הליברליזם החברתי נדחק לטובת העניין הגיאופוליטי. מלחמה אזורית, מאבקים על שליטה, נתיבי שייט ואנרגיה עולמית, קורבנות חדשים, סדר עולמי רעוע. המונדיאל הוא הזדמנות לא רק לטראמפ לכרוז מהבמה הגדולה בתבל. אלא גם לשחקנים ולאוהדים, ובשלל דרכים. סרטים על הזרוע, שלטים, אמירות לפני משחקים.
אנחנו מכירים את זה מאצלנו. פיפ"א יכולה לאסור על שרבוב תכנים פוליטיים, אבל הרגשות הלאומיים חזקים מהכל. והמשחק הוא לפעמים דרך לזעוק, למחות, להפגין ריבונות. להשיג ניצחונות קטנים שהחיים לא מאפשרים. תארו לעצמכם את השער הראשון בטורניר של נבחרת איראן, בהנחה שתגיע למשחקים. אצטדיון שלם יתעטף לרגע בשתיקה, ועיני כולם יופנו למבקיע. לראות איך הוא חוגג. אם הוא בוחר להתריס ונגד מי.
המלחמה היא המשכה של הפוליטיקה, אמר איש הצבא הפרוסי קרל פון קלאוזביץ. אז על אותו בסיס, גם הכדורגל יכול להיות כזה. לפעמים, בתקופה כמו זו, לא משאירים לו ברירות.
