עונת היורוליג של מכבי ת"א נגמרה כמו שהחלה, בקול ענות חלושה, אבל צריך להיות הוגנים ולהזכיר שבין לבין היו לה הרבה רגעים יפים. הצהובים יסיימו את העונה במיקום ריאלי ביחס לרמת הכישרון של הסגל, אבל יש תחושה מסוימת של החמצה כי בשלבים מסוימים הם הצליחו להתגבר על יריבות מוכשרות יותר בזכות משחק חכם. מנגד, כאמור, היו גם משחקים מאוד רעים מאוד נגד יריבות שעל הנייר נראו פחות טובות.
אם לוקחים בחשבון את המלחמה, הגלות בבלגרד, הקושי לשכנע שחקנים להגיע בסכומים הגיוניים, וגם כמות הפציעות, זו עונה שהייתה יכולה גם להסתיים הרבה יותר גרוע. הצהובים סבלו מאוד מהריחוק מיד-אליהו. הריצה המטורפת בחודשים האחרונים, שהביאה את הקבוצה מתחתית היורוליג לתמונת הפלייאין, נעשתה מול הקהל הביתי, שיכול לזקוף לזכותו חלק מההישג. זה שונה מאוד מהפועל, שמשחקיה היותר טובים היו דווקא בסופיה. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שהישראלים של מכבי יותר דומיננטיים, ואלה של הפועל בעיקר על הספסל.
לעודד קטש מגיע קרדיט על הדברים היפים, ביניהם משחק ההתקפה החכם, העובדה שהצליח למנוע התרסקות כשרבים כבר הספידו את מכבי, וההתקדמות של ג'ימי קלארק.
מנגד, הוא אחראי גם לפתיחת העונה הנוראית - וזו לא הפעם הראשונה שבה זה קורה לקבוצה בהנהגתו, למשחק ההגנה הגרוע בהרבה יותר מדי משחקים, לקריסה הכללית במשחקים מול באסקוניה ופריז, אולי גם לעובדה שלוני ווקר לא השתלב. אלה דברים שאסור שימשיכו לקרות לו אם הוא רוצה לקפוץ מדרגה כמאמן ומכבי רוצה לגדול כקבוצה.
מה הלאה? למכבי יש בסיס ממש לא רע. אותו סגל עם ג'ורדן לויד במקום לוני ווקר יכול היה אולי להיות בתמונת הפלייאין. המהלכים לקיץ: קודם כל חייבים להחתים שוב את איפה לונדברג, אחר כך להיפרד איכשהו מווקר, ואז לחזק בחוכמה. נקודת המפתח: להביא גבוה מאוד אתלטי עם יכולות הגנתיות מוכחות שיכול לשחק בעמדות 4-5 ויאזן את הרכות ההגנתית של רומן סורקין, השחקן הכי חשוב של הצהובים. ממאדי דיאקיטה מבסקוניה הוא דוגמה לאחר כזה.
ולפני הכל, יש הערב את דרבי היורוליג. מכבי לא יכולה לתקן לעצמה - אבל כמה שהיא יכולה לקלקל להפועל. אין ספק שצפוי לנו מפגש לוהט, שמכבי תגיע אליו הרבה יותר לוחמנית מאשר במשחקיה בשבוע שעבר.
