בדרך כלל, אזכור המילה "כוכבית" בהקשר של ליגת העל, מתייחס לאלופות שהכתרנו במספר הזדמנויות. פעם זאת האליפות של הפועל ת"א בחסות ההברקה הגאונית של עונת הקיזוז, פעם אחרת אלו השרוכים של כדורגלנים מבית-שאן שגזלו תואר מאותה הפועל בעיצומה של הגבהה בית"רית מהאגף, וגם האלופה המכהנת הניפה אחרי משחק אחד יותר ששיחקה בהשוואה ליריבה שלה על הצלחת. אבל החדשות הטובות הן שכחלק מהפקת הלקחים המתחייבת בכל מערכת ניהולית גדולה, גם בליגת העל שלנו הבינו שיש מספיק כוכביות כדי לחלק גם לשאר שוכנות הטבלה.
כי אחרי שכבר נסגרנו על זהות הקבוצות בפלייאוף העליון והתחתון, ונשקלל בראש את סיכויי ההישרדות של קבוצות התחתית, נצטרך להתעלם מדי הרבה כוכביות. ככה זה כשפרשת החוזים הכפולים של עירוני טבריה מסתיימת בהסכם טיעון שמפחית ממאזנה שמונה נקודות, ובעצם מצמצם את המתח בתחתית לשתי קבוצות במקום חמש לפחות. אני כבר לא מדבר על העובדה שהדיון בעניינה גרם אפילו למשפטו של אהוד אולמרט בפרשת הולילנד להרגיש כמו הליך מזורז, ולפער הדרמטי בין ההצהרות של התובע לעונש המרוכך.
אבל זה לא שחסרות לנו כוכביות גם במעלה הטבלה. אוהדי הפועל ת"א ישמחו לספר לכם (ולא יפסיקו גם אם תתחננו שיפסיקו כבר) לאן הם היו יכולים להגיע השנה אלמלא הכוכבית ההיא שאצלם מתבטאת בהפחתת שתי נקודות. אירועי הדרבי שלא היה סידרו גם למכבי ת"א ניצחון טכני, אבל כאן – לפחות באתר של המינהלת – אין תוספת גרפית של כוכבית, או אפילו הערת שוליים. טוב, כי זה הרי לא שוק פה, אי-אפשר סתם לחלק סימני פיסוק ללא אבחנה. אחרת עוד היינו צריכים לשבור את הראש האם הפסד ללא קהל חוץ לא שווה איזה סולמית קטנה, או שמא נצרף גרשיים ללוח המשחקים בכל פעם שהוא מראה כאילו קריית-שמונה מארחת בביתה. זכות שנלקחה ממנה כבר לפני שנתיים וחצי, וכנראה מתרחקת ממנה בכל פעם שעוד רקטה נוחתת סמוך לעיגול האמצע.
לא, כי ביום שבו חוצים את הטבלה לחלק עליון ותחתון, צריך לזכור שמדיניות הענישה המטורללת בכדורגל שלנו – בדגש על הענשת קבוצות על חטאי "אוהדים", ומניעת כניסת קהל למשחקים מסוימים – מובילה למצב שבו כדי לקרוא את הטבלה צריך להצטייד במחשבון ומשפטן. תמיד אמרו לי שהיא לעולם לא משקרת. נראה לי שאצלנו ספציפית היא דווקא מבלפת לא מעט.
