המו"מ באיסלאמבאד החל ברגל ימין מנקודת ראות אמריקאית: נציגים איראנים רמי דרג של המשטר בטהרן התיישבו אמש באיסלאמבאד לשיחות ישירות עם נציגים רמי דרג של ממשל ארה"ב למרות שאיימו לא לעשות כן כל עוד ארה"ב אינה עומדת לטענתם בתנאי הסף של הסכם הפסקת האש. כצעד נוסף של התרסה ואיום האיראנים גם המשיכו לחסום את מצר הורמוז בניגוד לתנאי הסכם הפסקת האש שעליהם הכריז הנשיא טראמפ. עם זאת, נראה שלשני הצדדים יש אינטרס חזק בשימור הפסקת האש השברירית במלחמה באיראן ויש אינטרס חזק אף יותר במיצוי המו"מ, והאינטרס הזה הוא שהכריע בינתיים את הכף ואיפשר את קיום הסבב הראשון של השיחות הישירות.
שני הצדדים עשו מהלכים קטנים שענו חלקית על דרישות הצד הנגדי: האיראנים דרשו אמנם הפסקת אש מוחלטת בלבנון, אבל וושינגטון ביקשה מישראל רק למתן את התקפותיה בלבנון וישראל נענתה. חיל האוויר לא תקף עד מוצ"ש בצפון ביירות ובדאחייה כפי שאיים דובר צה"ל בערבית. האיראנים הסתפקו בהיענות החלקית הזו של ישראל לדרישת טראמפ, מה גם שחיזבאללה המשיך לשגר ללא הבחנה לגליל וזה החליש את הטענות האיראניות. גם האיראנים התגמשו בעניין חופש השיט במצר הורמוז, שהיה אחד התנאים המרכזיים להפסקת האש ואחד משני הנושאים העיקריים בשיחות אתמול באיסלאמבאד. אתמול אחר הצהריים עברו שתי משחתות טילים מכוח המשימה של נושאת המטוסים לינקולן הלוך ושוב ללא פגע במצר הורמוז. האיראנים לא עשו דבר כדי לחסום את דרכן למרות שיש להם עדיין יכולת לעשות זאת במגוון של אמצעים.
אין ספק שהפסגה היא אירוע היסטורי שלא היה כמותו מאז הפגישה לפני 49 שנים (פחות משנתיים לפני הפיכת ח’ומייני) בין הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר לבין השאה של איראן מוחמד רזא פהלווי. סגן נשיא ארה"ב פגש את האיש שלפי ההערכות הוא השני במדרג הפוליטי באיראן. אבל סביר להניח שבפגישה הראשונה הזו לא נדונו – לפחות לא בפרטים ולא לעומק - נושאי הליבה כמו הגרעין, הטילים והסיוע לשלוחים הטרוריסטים. נראה שהנושאים העיקריים שהיו על סדר היום היו פתיחת מצר הורמוז ואיך ממשיכים את המו"מ מכאן והלאה.
האמריקאים דורשים שמצר הורמוז יהיה פתוח לשיט חופשי בלי הגבלות ועמלות מעבר – בדיוק כמו שהיה לפני המלחמה. האיראנים מצידם דורשים הסדר שיהפוך אותם למעשה לבעלי המצר שיניב להם לא רק מנוף אסטרטגי אלא גם הכנסות כספיות אדירות. הם דורשים הסדר שיחייב כלי שיט לקבל רשות מעבר ממשמרות המהפכה ושהמכליות ישלמו דמי מעבר על פי שווי מטענן. האמריקאים וכל בעלי בריתם מסרבים כמובן להסדר כזה, אבל בהחלט מוכנים לשמוע מה האיראנים רוצים בתמורה להסכמתם לחזור להסדרי השיט המקוריים. בטהרן רוצים למשל את הפשרת 6 מיליארדי הדולרים שמוקפאים בבנקים בקטאר. הכספים האלה במקורם נועדו על ידי הממשל בוושינגטון לקנות תרופות, מזון וצרכים הומניטריים לעם באיראן, אולם הנשיא ביידן הקפיא אותם מחדש אחרי 7 באוקטובר.
שאלה נוספת היא אבטחת השיט החופשי, תחילה על ידי פינוי המוקשים הימיים שאיראן טוענת שזרעה בנתיבי השיט במצר ובנוסף באבטחת הספינות מפני הטרדה והתקפות של גורמים איראניים או אחרים. בלי מילוי דרישות אלה, לא יסכימו חברות הביטוח הבינ"ל לבטח את מכליות הענק ששווי מטענן הוא מאות מיליוני דולרים. בעניין זה מעבר שתי המשחתות האמריקאיות אתמול במצר הורמוז הלוך ושוב מהווה הוכחה ששני נתיבי השיט המרכזיים אינם כה מסוכנים וזרועי מוקשים ללא הבחנה כפי שהאיראנים טוענים וכי ניקוי המצר ממוקשים לא יהיה מלאכה כה מסובכת וכה ארוכה כפי שחששו.
אם יושגו הסכמות לפחות עקרוניות בעניין הורמוז אפשר להעריך שהמו"מ ימשך. אם לא - האמריקאים יפוצצו את השיחות. אם השיחות יימשכו יש צורך להחליט על איך ומתי ובאיזה דרג. כך למשל יצטרכו להכריע גם מתי יכונסו פגישות עבודה של מומחים אחרי שיושגו הסכמות עקרוניות בדרג הפוליטי, תהליך המצריך זמן ושיחייב בוודאי הארכה של הפסקת האש.
מנקודת ראות ישראלית, בכל מה שנוגע למלחמה עם איראן, עדיין מוקדם להעריך לחיוב או לשלילה אילו תוצאות הניב המו"מ. אבל סביר להניח שבעוד כמה ימים טראמפ ידרוש - ואנחנו נצטרך להסכים - הפסקת אש מוחלטת בלבנון. גם חיזבאללה כנראה מעריך שזה מה שיקרה ולכן כדרכו ינסה להגביר בימים הקרובים את השיגורים לעבר הצפון ולעבר לוחמינו בדרום לבנון. אבל צה"ל ימשיך לתקוף באש ויתמרן על מנת לנקות את השטח שבו כבר שוהים כוחות של חמש אוגדות באזור שמדרום לליטאני, כשגולת הכותרת היא המצור על העיירה בינת ג'בל שבה מתבצרים עדיין עשרות אנשי חיזבאללה.
בכל מקרה, שני הצדדים מתאמצים ויתאמצו מאוד להוכיח שלא נכנעו לדרישות הצד האחר. זה מוליך למצב ה"לימבו" בכל מה שקשור לעובדות שגורם לאזרחי כל המדינות המעורבות להיות שרויים בחוסר ודאות. לא רק האיראנים משמיעים וכותבים הצהרות והדלפות שאין בינן לבין המציאות שום קשר ואיומים שאין כוונה לממשם; גם הנשיא טראמפ וגם ראש הממשלה נתניהו מנפקים לנו הכרזות בלשון הווה וכאילו מתארות מצב שכבר קיים בשטח, בעוד בפועל הן מבטאות את משאלות ליבם ותו לא. עצה קטנה ממני: כשאתם שומעים את קליבאף או את עראקצ'י, ולהבדיל את טראמפ או נתניהו, אל תפתחו ציפיות. כך גם לא תתאכזבו.
