נעם, הייטקיסטית שעובדת מסביב לשעון, לא תמיד מוצאת זמן פנוי לטלוויזיה. שידורי הספורט הם לא בהכרח בראש סדר העדיפויות שלה, אבל כשיש משחק NBA בשעה סבירה, משהו גורם לה לעצור. ולשבת. ולצפות. זה לא כמו פעם, כשהייתה מביטה מהצד באחיה עמית, כדורסלן בדם שחי ונשם את המגרש וחלם לטוס אחרי הצבא להריע מקרוב ללוס-אנג'לס לייקרס. היום, כשיש משחק כזה, היא פשוט מצטרפת לספה בסלון אל יאיר, אחיה הצעיר.
הכדורסל תמיד היה השפה המשותפת של עמית ויאיר. יממרומי שני המטרים שלו, יאיר ממשיך לעקוב אחרי הליגה באדיקות. נעם והוא יודעים שעמית הרחיק לכת בחלומו הפרטי: הוא לא רצה רק לצפות מהכיסא, אלא לשחק בליגה של הגדולים ביותר. כשהם צופים בשידור, הם רואים אותו שם – עולה לפרקט, נלחם על כל כדור.
עמית היה פצצת אנרגיה בגיל שש, כשאמא גלית הציבה סל בחצר האחורית של ביתם בראש-העין. היא חיפשה תעסוקה לבנה האמצעי, וכשנכנס לשגרת אימונים הוא סחף אחריו גם את יאיר. אבא גיא אפילו הפתיע את שני בניו בטיסה ספונטנית למילאנו, לגמר היורוליג שבו ניצחה מכבי ת"א. עמית, 1.85 מ', היה הקפטן של עירוני ראש-העין, ובנוער של מכבי פ"ת שיחק כרכז. קראו לו "מכונה", ועמית – כביטוי מדויק למי שהיה ולמה שבאמת הרגיש – קיעקע על שריר זרועו הימנית ארבע מילים, "נו פיין – נו גיין", שהפכו למוטו של חייו. הוא האמין בכל ליבו שהכאב מחשל ושללא כאב אין הצלחה.
"הכינוי 'מכונה' לא העליב אותו", מספרת נעם, "מפני שעמית הוכיח שהוא כמו מכונה עם לב. פעם, בזמן משחק מעולה, כשהמאמן סימן לעמית לעלות, עמית אמר לו, 'אנחנו גם ככה מנצחים, תן לילדים האחרים לשחק'. כזה הוא היה".
למרות שהגיע למיונים לנבחרת ישראל, עמית בחר לוותר על מעמד של ספורטאי פעיל לטובת שירות קרבי משמעותי. "הכדורסל יחכה לי", הסביר תמיד. הוא צדק – הכדור לא עזב אותו מעולם. אפילו במושב שתולה שבגליל המערבי, שם פיטרל עם הצוות, הוא תועד מקפץ על קצות האצבעות עם כדור ביד. השאיפה שלו הייתה לחזור למשחק המקצועני מיד עם השחרור. "לאמא", מספרת נעם, "הוא הבטיח שאחרי שיגשים את חלום הכדורסל, הוא יחזור ארצה ויגור בצפון, בבית קטן עם דשא ירוק, כלב ונדנדה".
לפעמים, תוך כדי צפייה משותפת, יאיר מבחין שנעם בכלל לא מרוכזת במסך. "למה את מסתכלת למעלה?" הוא שואל.
נעם מחייכת אליו. "בגלל עמית, שכחת? בסטטוס שלו באינסטגרם, הוא כתב: 'לא תמצא קשת בענן אם תביט למטה', אז אני מחפשת – גם את הקשת, וגם אותו".
סמל עמית הוד זיו, לוחם בגדוד 71, נפל בגיל 19, 22.12.23.
עמית הצטיין כנהג טנק, ויומיים לפני נפילתו אושר לו לצאת לקורס מפקדי טנקים. בזמן פעילות מבצעית בצפון, חיזבאללה שיגר מטח כבד של טילים וכטב"מים לאזור, ועמית נהרג מפגיעה ישירה בזמן שרץ לטנק.
