סרן נועם רביד, רס"ן יניב קולא, סמ"ר אורי בר אור ואל"מ אחסאן דקסה תועדו בשיא חודשי הלחימה ברצועת עזה, לעיתים גם רגעים לפני נפילתם. בפרויקט מיוחד לציון יום הזיכרון, בני משפחתם סיפרו ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" על מי שהיו - ועל התמונות האחרונות של יקיריהם.
"הוא היה במקום הנכון, ומאוד שלם עם עצמו"
סרן נועם רביד ז"ל משערי תקווה. קצין ביחידת יהל"ם של הנדסה קרבית. בן 23 בנופלו
לאחרונה פורסם כי מחצית מ"צוות רביד" - שישה לוחמים - החליטו להמשיך במסלול קצונה בעקבות מפקדם סרן נועם רביד, לאחר מותו. שלושה מהם כבר קיבלו דרגות ושלושת האחרים יקבלו אותן בקרוב. נועם נפל ב-3 במאי 2025, בעת פעילות מבצעית בדרום רצועת עזה. איתו נהרג סמ"ר יהלי שרור מפלגת סמו"ר (סליקים ומנהרות).
האב ארז סיפר כי "נועם סיים קורס קצינים, עבר שני תפקידים בתור מפק"ץ (מפקד צוות) טירונות ואימון מתקדם בגדודים, מפק"ץ בהכשרת הלוחמים במסלול ביחידה. הוא היה אדם שמאוד משתף, וידענו על התפקיד שלו ועל הסכנות.
"השיחה האחרונה שלנו התקיימה ביום שישי, לאחר יום העצמאות שהוקדם בשנה זו (נועם נפל בה' באייר). נועם, שהיה אחרי שבוע אינטנסיבי, נשמע עייף. הוא התקשר להגיד שהוא יוצא ביום ראשון, וביקש שנקבע לו כל מיני דברים. הייתה שיחה טובה ואפילו צילמנו לו את הסטייק שמחכה לו במקפיא מהמנגל של יום העצמאות. היינו לגמרי בהלך רוח של 'עוד יומיים הוא יוצא מעזה', אבל למחרת הוא נהרג.
"כוח גולני זיהה מחבלים שברחו לתוך מנהרה, והקפיצו את נועם ואת הצוות שלו. הם הגיעו למקום ועשו את כל הפרוצדורות, כולל לשלוח כלב ורחפן, אבל כשהתקרבו, הפעילו עליהם מטען מתוך הקיר. חמאס הוציא סרטון והראו איך הכוח של נועם הולך לתוך המבנה".
האם שלומית הוסיפה: "שני הבנים הגדולים שלנו צפו בסרטון, אנחנו עדיין לא. אחר כך קיבלנו גם את התמונות של המתעדים. היום אנחנו שנה מהיום שבו נועם נהרג. כל דקה זו התמודדות מטורפת. ראינו לא מעט תמונות שצולמו גם על ידי חיילים מהצוות, תמונות מהשבוע האחרון. בכל פעם זה מטלטל מחדש. מצד אחד אנחנו שמחים שיש תמונות של נועם מהשטח, מתוך העשייה שלו. ובכל זאת, כשחושבים על זה, מדובר ביום האחרון, בשעות האחרונות שלו".
ארז: "נועם היה קצין סופר-מקצועי, עשה את הדברים נכון. רואים שהם מאוד שלמים וחדורי מטרה. נועם היה מלא שמחת חיים, ניצל כל רגע באהבה גדולה לכל, כולל רגעים שבהם שרים או מתבדחים. הוא היה אדם של חברים, של אנשים. הוא אהב את החיים. בכל שנייה וסיטואציה הוא ימצא את הגם וגם. אנחנו יודעים שהוא עשה משהו שאהב לעשות, שהיה במקום הנכון להיות בו, והיה מאוד שלם עם עצמו.
"תמיד נשמח לקבל כל תמונה של נועם וסרטון, גם בשבילנו וגם עבור הדורות הבאים. בשבוע שבו נועם נהרג, אחיו ואשתו היו אמורים לשתף את כל האחים שהם בהיריון. פלג נועם כבר בן חצי שנה, וככל שיכיר יותר את הדוד שלו, כך נשמח".
"התמונות שלו מבטאות את גודל הפספוס"
רס"ן יניב קולא ז"ל ממודיעין. נשוי לנטע. בן 26 בנופלו
רס"ן יניב קולא התגייס ב-2018 ליחידת דובדבן, ואחרי קורס קצינים עבר לשרת בחטיבת הנח"ל. נפל ב-19 באוקטובר 2025. בתקרית שבה נהרג, נפל גם אחד מחייליו, איתי יעבץ ז"ל.
האב אורן אמר: "יניב התגייס לדובדבן, עבר את כל המסלול הקשוח, ואחרי קורס קצינים עבר לחטיבת הנח"ל. ב-7 באוקטובר, כשהוא בכלל בלימודים, יניב חבר לגדוד שלו, 932, ונכנס איתם לעזה לחמישה חודשים. באוגוסט הוא קיבל פיקוד על פלוגת החוד של 932 ועשה איתם שלושה חודשים. הפלוגה הייתה במצב לא קל אחרי שאיבדו את המ"פ והסמ"פ, ובכל זאת, הוא הצליח להרים אותם. יניב היה בבית בערב סוכות הראשון. הוא חזר לצבא, והיה אמור לצאת שוב אחרי החג".
האם דגנית תיארה כי "בכל שישי יש לנו במשפחה 'טקס' של פתיחת פייס-טיים, והוא ניסה לעלות לשיחה והיה מאוד מקוטע. ביום ראשון הוא נפל".
אורן הוסיף: "יניב נפגע מירי צלף. הפלוגה שלו איבטחה כוח הנדסי שמטרתו לחשוף מנהרה באזור מרחב רפיח. זו הייתה פעילות שנמשכה מספר ימים.
"תוך כדי השבעה וגם אחר כך חלק מהפקודים שלו שלחו לנו תמונות שהם קיבלו מהמתעדים, וככה הבנו שהיה צלם שתיעד את הפעילות שלהם. בדרך כלל יניב היה זה שמצלם, אז אנחנו די רודפים אחרי תמונות שלו. הצילומים עוזרים לנו לחוות את מה שהוא חווה, להרגיש את המקומות שבהם הוא היה. רואים את העמידה שלו - עמידה בטוחה, חזקה. רואים שהוא בטוח במה שהוא עושה, כמה הוא יסודי, יורד לפרטי פרטים. וזה על קצה המזלג.
"הבן שלנו היה המון מעבר למה שרואים. אפשר לדבר עליו אינסוף - על היותו מוזיקאי, ספורטאי, איש משפחה, חבר, אוזן קשבת, אחד שסוחף אחריו אנשים, מאחד בין כולם. והתמונות הללו מבטאות את הפספוס".
דגנית שיתפה: "המקרר שלנו מלא בתמונות של יניב, אבל אף אחת מהן לא צבאית. התמונות הצבאיות מכאיבות מדי כרגע, אז אנחנו אומרים 'נניח בצד ונסתכל אחר כך'. כן התרגשנו מהן, אבל אלו לא התמונות שאנחנו מסתכלים בהן. הוא היה הרבה יותר מרק תמונה אחת, או רק פונקציה צבאית".
המתעד, רס"ר ע', סיפר גם הוא כי "כששאלנו עם איזה מ"פ הכי טוב להיות, אמרו לנו: 'קולא, מ"פ מבצעית'. התפקיד שלנו כמתעדים קצת מסובך, ולחבור למ"פ זה לא תמיד קל, אבל הוא קיבל אותנו בזרועות פתוחות. אחרי שהבנתי שהוא נהרג, הייתה לי תחושה של פספוס. תפסתי את הרגעים שלו כמפקד, מ"פ, לוחם ואדם, ואני בטוח שהיו לו עוד אלף ואחד צדדים שלא תפסתי".
"התמונה מעבירה מסר של חוסר אנוכיות: עכשיו תורי להילחם"
סמ"ר אורי בר אור ז"ל ממדרשת בן–גוריון. לוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. בן 21 בנופל
ב-28 במאי 2024 ביצעה פלוגתו של סמ"ר אורי בר אור פשיטה ברפיח. במהלך הפעילות התפוצץ מטען חבלה רב-עוצמה, וגרם למותם של אורי ושני חיילים נוספים: סמ"ר אמיר גלילוב וסמ"ר עידו אפל. ארבעה לוחמים נוספים נפצעו באורח קשה.
4 צפייה בגלריה
סמ"ר אורי בר אור. "הוא הגן על המדינה, כמו שרואים בתמונות"
(צילום: דובר צה"ל, יחידת המתעדים)
קובי, אבא של אורי, תיאר: "אורי נהרג בכניסה הראשונה לרפיח, במתחם של בית ספר, מסגד ומרפאה. הם כתשו את בית הספר והתקדמו למרפאה ואז הגיע D9 ו'גילח' כל מה שסביב המרפאה, ופתח פתח בקיר. למרבה הצער, התפוצץ עליהם מטען רב-עוצמה, ואורי נהרג עם עוד שניים מחבריו. זה היה אירוע משמעותי בלחימה, ואפילו הופץ סרטון של טייסים מצדיעים לארונות בסורוקה.
"אורי התקשר הביתה ביום ראשון, יומיים לפני שנהרג, נשמע מאוד שלֵו, ואמר שזה מקום רגוע ואין כלום. זה היה נכון. הוא לא שיקר לי. יצאנו מהשיחה רגועים. הוא העביר אנרגיה מאוד נינוחה, שלמה, ובגלל זה היינו בשוק כשהגיעה הדפיקה בדלת".
נועה, אמא של אורי, אמרה: "אני חושבת שלא הצלחנו לצאת מזה עד היום. אורי אמר 'אני מפחד למות', וקובי ענה לו: 'אתה לא תמות', בשיא הביטחון.
"התמונות האלו הן אורי בפעולה, כלוחם למען המדינה. אורי היה גם אמן וגם חייל, הסטטוס של אורי בוואטסאפ היה 'למה או או אם אפשר גם וגם’. מבחינתי, אורי זה הבן שלי, האמן. אבל ביום הזיכרון אני אומרת שהוא היה חייל והגן על המדינה. בתקופה הזו בשנה אני יכולה להתחבר ללוחם שבו. כמו שרואים אותו בתמונות האלו".
קובי הוסיף: "זו תמונה של מלחמה, שמראה על שרידות ומתקפה, אבל היא מעבירה גם את המסר של הגנה וחוסר אנוכיות, עכשיו תורי לפעול, להילחם. ראיתי עוד תמונות, שבהן הוא מצמיד מטעני חבלה אל עמודי בתים. יש בתמונות האלו לחימה, הגנה על הבית, רצון לחיים טובים יותר במדינה שלנו. אורי בחר להגיע לשם, והיה חייל מעולה".
המתעד, סמ"ר א', שיתף: "התמונה צולמה בקרב האחרון של אותו יום. אני עולה בגרם מדרגות, מסתכל למעלה, רואה את אורי מחפה, וזו התמונה שצילמתי. זה היה רגע בחיים שבו רק הוא ואני שם. הוא מזהה אותי ואני אותו - התברר שאנחנו מכירים מהבית. אורי למד שנה מעליי, בתיכון קטן. באותה סיטואציה הרגשתי שאורי שומר עליי. שאני יודע שהוא ייתן את הירי אם יגיע מחבל שיאיים על חיי. אני שמח שבעזרת הצילומים אני יכול לספר לעולם מי הוא אורי בר אור. מתוך אחוות הלוחמים והרעות, עבורי זו זכות לחלוק לו כבוד אחרון".
"הוא ידע להסתכל לאנשים ישר לתוך הלב"
אל״מ אחסאן דקסה ז"ל מדליית אל–כרמל, נשוי להודה ואב לשלושה. בן 41 בנופלו
אל"מ אחסאן דקסה, שהתגייס בשנת 2001 לחיל השריון, זכה לצל"ש אלוף ממפקד פיקוד הצפון על פועלו במלחמת לבנון השנייה. ביוני 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, מונה למפקד חטיבה 401. רק לאחר מותו הותר לפרסום כי הוא זה שהביא לחשיפת פתח המנהרה ברפיח שבה נמצאו ששת החטופים, שנרצחו זמן קצר קודם לכן. ב-20 באוקטובר 2024 נפל דקסה בג'באליה, לאחר שמטען חבלה הופעל סמוך לנקודת תצפית, שאליה הגיע יחד עם קצינים בכירים נוספים. בנופלו הפך לקצין הבכיר ביותר שנהרג מתחילת הפעולה הקרקעית ברצועה, לצד אל"מ יצחק בן בשט.
אחיו איהאב אמר: "מאז שאחסאן נהרג, מגיעות אליי לא מעט תמונות שמנציחות רגעים שלו, וזה מציף בהמון געגוע. ההצפה הזאת גורמת לי להסתכל שוב ושוב על התמונות, ולהבין כמה אחסאן נוכח בחיינו, בחייו וגם אחרי מותו. יש משהו אחד משותף ברבות מהתמונות – רואים שהוא מסתכל לבן שיחו בעיניים, מקשיב לו באמת, מתבונן לתוך הפנימיות שלו, וזה מה שייחד את אחי, שהוא ידע להסתכל לאנשים לתוך הלב. אחסאן היה חלק ממשהו גדול. כל חייו ניסה להעביר לאחרים מסר של שותפות, הקשבה, הכלה, שוויון, אנושיות, ואני חושב שבלא מעט תמונות רואים את זה. לשמחתי יש לו הרבה תמונות, הרבה מהן ספונטניות, כי הוא לא אהב להצטלם.
"דיברנו בפעם האחרונה כחמישה ימים לפני המקרה. אנחנו חמישה אחים, שלושה בנים ושתי בנות. הוא מספר שתיים ואני השלישי. כולנו מאוד מגובשים בינינו, אבל לבנים יש קבוצה נפרדת. אנחנו החברים הכי טובים ושום סיפור לא היה מתפספס בינינו. באותם ימים הייתי באנדורה, ואחסאן שאל אותי בקבוצה לאן נעלמתי, ולמה אני לא שולח תמונות. עניתי לו את האמת: 'אתה עכשיו בעזה, ופחות מתאים לשלוח לך תמונות שבהן אני נהנה בעוד שאתה בלחימה'. אז הוא ענה: 'מיד תשלח לי, אני חייב לדעת מה קורה שם, מחוץ לישראל'. זה מראה כמה הוא היה עסוק, אבל נוכח בחיינו. אני קיבלתי את הבשורה בחו"ל, ושלחתי את אחי הקטן לבדוק שוב. אלו היו שעות לא פשוטות.
"אצלי בבית כל התמונות נמצאות כל הזמן במקום גלוי ונגיש. אצל ההורים הסלון נראה כמו מוזיאון מרוב תמונות. אחסאן בנה לעצמו בקתה מעץ, וגם בה יש תמונות ומזכרות: הסרבל הראשון שלו כשריונר, הנשק שהיה איתו, וגם הצילומים של המתעדים. אני לא הופתעתי מהתמונות, כי אני מכיר את היחידה, וגם כמה זה חשוב להיות עם המח"ט. ריגש אותי מאוד לדעת שיש עוד תיעודים ורגעים שאנשים הצליחו לשמר ממנו ולהנגיש לאחרים".
המתעד, סמ"ר ש', סיפר: "כשאתה בשטח אתה מחפש את המקום הכי רלוונטי וחם, אז כל פעם ששמעתי שאחסאן, מפקד החטיבה, צריך להגיע, התקרבתי לאזור שלו. בתמונה המרכזית שצילמתי וזכתה לפרסום רב, רואים את מג"ד 932 ואחסאן הולכים יחד בציר הכי מאוים באזור, כהפגנת עליונות או שליטה באזור. זה היה באוגוסט 2024, חודשיים לפני שאחסאן נהרג.
"אצל אחסאן הייתה תחושה שלא יקרה לו כלום. ולכן זה מאוד הפתיע אותי שהוא נהרג. לפני שלושה חודשים חנכו אנדרטה לזכרו במשולש הגבולות בדרום רמת הגולן, בגבול בין ירדן, סוריה וישראל. ביקשתי לצלם את האירוע כדי לסגור מעגל".
