הרפתקאות בעסקי הנשל // דילן תומס } תרגום: חני גלעד } בבל } 132 עמ'
ם הנחש המבריק ביותר, לקראת השלת העור שלו, מאפיר והופך לעכור. העיניים שלו כאילו מתכסות בערפל, והוא הופך לעיוור, מתחבא מהכל ולא אוכל עד שהעור הישן מחליק ממנו כמו גרב משומשת. עד כאן שיעור ביולוגיה. ההתנשלות היא מטאפורה ידועה, לא רק לתהליך של היפטרות ממה שהפך להרגל ישן לצורך צמיחה והתחדשות, אלא גם הסתגלות למבט עצמי אחר, היכולת להיות אתה וגם לא אתה, להסתכל על עצמך באופן חדש.
המשורר והסופר הוולשי דילן תומס (1914-1953) אהב לבחון את עצמו באורות שונים, תחת עורות שונים. הוא יצר לעצמו חיים מלאי סתירות גלויות: אכזר ופראי ועדין ומלא קסם, פורע חוק ותמים, מפורסם ככוכב שירה גם בארצות-הברית, אבל חידתי. באחד משיריו תיאר תומס נחש מדבר כהתגלמותו של השטן, יצור שמסוגל לעצב מחדש את הזמן. כשתיאר כיצד הוא מגדיר את מלאכת האמנות הכתובה, הזכיר מין מהלך נחשי, כאשר חייבים, לדעתו, להיוותר "חורים ורווחים במהלכיו של השיר, כדי שדבר-מה שאינו בשיר יוכל להתגנב [...] לזחול פנימה" (בתרגום יהודה ויזן).
ככל שהתפרסם והוכר בין גדולי הכותבים של המאה ה-20, כך שימר את תדמית הנער הפרוע (לאשתו אמר "תמיד נהיה צעירים ומטומטמים ביחד"). הוא לא עמד בהתחייבויותיו, לא הגיע לפגישות, לא החזיר הלוואות, התמכר להרס עצמי עד שמת חולה, שיכור ומסומם. היצירה האהובה ביותר של תומס בפרוזה היא 'דיוקן האמן ככלב צעיר', קובץ התבגרות ובו עשרה סיפורים אוטוביוגרפיים בעלי אופי אגדי והומוריסטי, שראה אור בתחילת 1940.
הוא עקב אחר ילד וולשי פרוע בתקופת השפל הכלכלי שבין שתי המלחמות, שהפך לנער מורד שמגלה את המיניות שלו ואז לגבר צעיר ודקדנטי, שעובד בעיתון בסביבת מבוגרים שהוא אוהב ובז לה גם יחד. תומס אינו מייצר תיאטרון מחומרי החיים שלו, אלא נדמה שהוא חווה אותם כאילו הוצגו בפניו על במה. ההתבגרות הגברית בספר הזה היא תהליך של התנשלות בלא יתרונות. הידרדרות מעולם שבו הכל אפשרי למציאות בוגרת של ניכור, התמכרות ומגבלות חברתיות.
תומס אוהב פגמים, כי הם חומרי הדמיון וההתענגות הילדית, ולכן האנושיות החיה שהוא מתאר מטופשת ומבישה. כוח המשיכה שלה קשור לעובדה שהיא כתובה בברק שאין כמותו, בפרוזה של משורר גדול, שמסוגל לייצר מוזיקה מפסקת תיאור שולית לכאורה ודרמה מרגע של שתיקה. למשל, כאשר הגיבור הילד של 'דיוקן האמן ככלב צעיר' מתבקש להתוודות בפני חבריו בקפלה על הדבר הגרוע ביותר שעשה, הוא עונה "לא עשיתי שום דבר רע". בליבו, לפני שהוא עונה, הוא חושב על שורת המעשים הבאה: הוא גנב את שיעורי הבית של ילד אחר, שחטף בגללו מלקות, הוא גנב מהתיק של אמא שלו, הוא גנב ספרים מהספרייה וזרק אותם בפארק, הוא הכה כלב והכריח אותו ללקק לו את היד, הוא הציץ לנשים מתקלחות, הוא חתך את עורו עם אולר והעמיד פני חולה כדי שאמו תפחד, הוא התערטל וחשף את עצמו, הוא צחק כשראה ילד מכה למוות יונה באת חפירה, הוא שפך דיו על המיטה של השכנה.
ספרו הלא-גמור של תומס, שפורסם לאחר מותו ושראה אור זה-עתה בעברית מנגנת ומשתדלת לשמר טון הומוריסטי, גם הוא סיפור התבגרות, אבל גרוטסקי יותר, אינטרוספקטיבי פחות ובלי נוסטלגיה. הספר נפתח בבית משפחה זעיר-בורגנית בוויילס, בפתח חודש ינואר 1933. זה היה החודש ששינה את העולם, שבסופו מונה היטלר לקנצלר גרמניה. זהו סיפורו של גבר כבן 20 בשם סמואל בנט, והקשר המצלולי למחזאי סמואל בקט אינו מקרי, כמובן, תומס אהב לצטט מן המאסטרים של תקופתו, החל בג'יימס ג'ויס וכלה בצ'רציל.
סמואל מתעורר בבית הוריו אל היום שבו יעזוב את הכל ויתחיל מחדש. לפני ארוחת הבוקר הוא מבצע הרס שיטתי: הוא קורע רצועות של התצלומים של אמו, הוא מועך את ראשה של אחותו בתמונה ממוסגרת, מחרב את גיליונות מבחני ההיסטוריה לבדיקה של אביו המורה, מצייר שדיים בשולי הדפים וחושב "ההיסטוריה היא מסכת של שקרים", זורק עבודות קרושֶׁה של אחותו אל הארובה, מנפץ צלוחיות מסרוויס התה שעבר בירושה, חורך במנורה את השמשייה של אימו, בוכה ומתענג על טעם המלח של דמעותיו. 'שלום ולא להתראות', הוא לוחש ויודע שאחרי כל זה מי יקבל אותו בחזרה. סמואל מגיע ללונדון לא כדי להצליח, אלא כדי להיגרר בלי ליזום. עד מהרה נתקעת הזרת שלו בבקבוק משקה אלכוהולי ואיננה משתחררת. סמואל מפקיר את עצמו אל האקראי, אל המוזר ואל הבלתי צפוי.
הסיפור הפיקרסקי מפגיש אותו עם ארסנל דמויות, מעניינות בסתמיותן ובסמליותן, למשל: איש שדירתו מלאה רהיטים מהרצפה ועד לתקרה, ואין לו מקום לחיות ביניהם, אך בטוח שהמאורה שלו מתאימה לסמואל, האיש עם הבקבוק על האצבע, שהוא לא כמו כולם. בכל שלב סמואל אמור להשיל עור ולקרוע עוד שכבה מחייו הישנים לפני שיתוודע אל עצמו החדש. אישה מפתה אותו בחדר האמבטיה והוא מואשם שהכה מישהי עם הבקבוק שתקוע בכף ידו, וכאן הסיפור מסתיים, להערכתי בכוונה, כי תומס אינו מאמין בהשלמת ההתבגרות.
הקובץ 'הרפתקאות בסחר העורות' תורגם כ'הרפתקאות בעסקי הנשל', בלי לשמר את הקונוטציות המיניות, וחבל, כי סמואל מחפש אישה ומצפה לפגוש נשים. הוא מתחיל את מסעו מתוך חלום על נשים בלתי מושגות ועל נפילה. תנו את הספר הזה לצעירים וראו דרכם עד כמה הוא כואב, מגוחך ונוגע ללב גם יחד. •
תנו את הספר הזה לצעירים וראו דרכם עד כמה הוא כואב, מגוחך ונוגע ללב גם יחד
