אולי זה יקרה פעם, בעתיד שמהבהב. סיגל חליפה, שיש המכירים אותה כיו"ר פורום משפחות שכולות בקריית-אונו, תעמוד מול דלת הכניסה, שעדיין לא נפתחה, ותיקח נשימה עמוקה כדי להתעשת ומיד. "הערב את חייבת לחייך ולחבק ולשמוח", היא תפקוד על עצמה, "כנגד כל הסיכויים הצלחת להגשים ולממש את החלום של גאיה, בתך".
אבל ההיגיון לא מחליק לה בגרון. בדמיונה היא כבר תפרה שמלה לערב הגדול שבו תוביל את גאיה לחופתה. זאת הייתה תמונת האושר שלה. בשום תסריט היא לא ראתה את עצמה בחברת פחזניות עם טעם של וואו ולוק של יצירת אמנות שחבל לרמוס את יופיין בנגיסה.
"טעם של וואו" זה במרכאות, היא מציינת באוזני התחקירן של תוכנית בוקר כלשהי, שלא הספיק לקרוא את החומר.
"ולמה כל כך חשוב לנו לשים דגש על הפרט הזה?" הוא תוהה.
"מפני שזה ציטוט מהמחמאות שגאיה קיבלה", עונה אמה. "גאיה סיימה בהצטיינות מגמת אדריכלות בזכות הפרפקציוניזם והפדנטיות שאותם היא העתיקה לעולם האפייה. היא הקפידה על הנראות של המאפים. היא חלמה על קונדיטוריה מפני שהעולם שלה היה עוגת שמרים-שוקולד. זה מה שהיא הכי אהבה להכין, זה מה שהמשפחה והחברים הזמינו אצלה, היה תור והייתה רשימה. ולכל מקום שאליו הלכה גאיה היא נהגה להביא את השמרים-שוקולד הקלועה שלה, במארז מתנה".
"כישרון האפייה שלה, זה ממך?" שואל התחקירן.
"מה פתאום!" סיגל מוחה בתוקף, "גאיה היא כמו הגיבורים של 'מאסטר שף' שמספרים שהם נכנסו למטבח מחוסר ברירה. כבר בגיל 12 היא התחילה לאפות ואין לי מושג ממי היא למדה. אולי מסבתא שלה, אולי מקרין גורן, התשוקה לאפייה ממש זרמה לה בדם".
"תשוקה?" הוא מפקפק.
"כן, תשוקה. כל שנה, יומיים לפני שבועות, גאיה הייתה מפנה את כולנו מהמטבח כדי שלא נפריע לה בשרשרת עוגות הגבינה. היא התגאתה בבצק שתפח והייתה מאושרת כשליקקנו את האצבעות. בכלל, כמעט כל שלב בקורות חייה של גאיה קשור באוכל. היא ילדת הסנדוויץ' במשפחה, בין עידו לנגה, אז אבי ואני אמרנו לה שהיא המילוי הטעים. ואיפה היא שירתה כחובשת קרבית? בדובדבן. כשחזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה, היא עבדה במסעדה ונרשמה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו".
"רגע, רגע", התחקירן מרים ידיו כנכנע. "אז היא חלמה להיות אדריכלית או קונדיטורית או אשת עסקים? זה מבלבל".
"אין לדעת", סיגל נסדקת. "כאשת עסקים, אולי היא תהפוך את הקונדיטוריה לרשת".
"ומתי גאיה חוזרת?"
סיגל קורסת. שעות ספורות לאחר מכן תשלח לתחקירן מייל קצר: "חמישה חודשים לפני הנובה, גאיה ביקשה מאבא שלה אישור לעשות קעקוע והוא אמר לה, 'את לא צריכה לבקש רשות, את מספיק גדולה'. היא בחרה לקעקע על הירך גרמופון עם לב פועם. ביום שבו קמנו מהשבעה נסענו, ארבעתנו, לסטודיו במודיעין של KC, שעשתה לה את הקעקוע. כל אחד מאיתנו קיעקע אותו במקום אחר. זה לא מקרי שהלב של גאיה הפסיק לפעום בפסטיבל מוזיקה".
התחקירן בדמעות. כשהעורך לוחץ עליו להשיג את המתכון הסודי לעוגה המפורסמת, הוא מזמין את סיגל לעוד זום קצרצר. "גאיה שמרה אותו כמתכון סודי", מספרת אמה, "אבל יש לי אותו, כתוב בכתב ידה. הוא היה מונח בקופסה של המתכונים שבחדר העבודה. לא הייתי צריכה לחפש אותו. ידעתי שהוא שם".
זה מצמרר גם בסצנה דמיונית שאולי לעולם לא תתרחש.
עוגת השמרים של גאיה חליפה
מצרכים:
4 כוסות קמח
1 כף גדושה שמרים יבשים
1/2 כוס סוכר
150 גרם חמאה רכה
3 ביצים
160 מ"ל חלב פושר
קורט מלח
למילוי:
חבילת שוקולד נוטלה
הכנה:
– לשים יחד את כל החומרים לבצק ומוסיפים בהדרגה את החמאה
– מניחים את הבצק בקערה משומנת לפחות לשלוש שעות
– מחלקים את הבצק לשני חלקים, מרדדים ומורחים במילוי. חוצים כל רולדה לשניים באמצע וקולעים צמה
– מניחים להתפחה בתבנית משומנת או בשתי תבניות אינגליש קייק
– מורחים בביצה טרופה ומכניסים ל-40 דקות לתנור שחומם מראש לחום של 175 מעלות
גאיה חליפה, נרצחה בגיל 23, 7.10.23.
גאיה בילתה בפסטיבל נובה עם חברתה הטובה רומי גונן. במתקפת המחבלים הן ברחו והתחבאו, ובן שמעוני חזר במיוחד למקום כדי לחלץ אותן. רומי נחטפה, גאיה, בן ואופיר צרפתי שהיה ברכב נרצחו ביריות.
