"היא הייתה מפקדת מסוג מיוחד, מנהיגה ברוחה", אומרת בגעגוע זהבה, אמא של סגן אדר בן-סימון ז"ל שנפלה בקרב בזיקים. "היא הייתה אמורה להתגייס למודיעין ועברה המון מיונים, אבל החליטה ללכת ליום חשיפה של תפקידים ללוחמות. זה הגיע מהמקום שבו האמינה ביכולות שלה להשפיע על האחר, להוביל. כשאספתי אותה מתל השומר, ראיתי את האור בעיניים והבנתי שלא תמשיך למיונים ב-8200. היא זרקה את כל הקלסרים, ואמרה לי שהיא יודעת מה היא רוצה לעשות".
אדר התגייסה כלוחמת ביחידת החילוץ וההצלה, ואחרי קורס מ"כים המשיכה למסלול קצונה, כשביולי 2023 שובצה כמפקדת טירונים. "אדר מאוד נהנתה מהתפקיד שלה. היה לה אור בעיניים, תשוקה וגאווה. התחברה לחיילים שלה, לא עמדה בראש, תמיד הלכה איתם. ידעה להציב רף גבוה, ובאותה נשימה גם להכיל, להקשיב, לזהות מתי מישהו צריך מילה טובה, חיזוק, מבט. הכירה כל חייל ברמה האישית, דמות משמעותית בחיים שלהם", מספרת זהבה בגאווה.
האם מספרת על החלל שהותירה אדר: "אחרי הקרב והיום הארור ההוא, התחילו להגיע חיילים ולא ידעו את נפשם, כמה היה להם קשה לאבד אותה. עד היום דמותה מלווה אותם. אני חושבת הרבה על הדרך שהיא עשתה, והדרך שעוד יכלה להיות לפניה. אני בטוחה שטביעות האצבע שלה נמצאות בלבבות של כל כך הרבה חיילים. היא השפיעה על הדרך שבה הם מתקדמים, חלקם לא רצו קורס מ״כים או קצינים - ובזכותה הם התקדמו, היא נתנה להם המון כוח. זה הפסד ענק למדינה, לחברה שלנו. אסור לעולם לשכוח אותה".
המפגש המרגש עם המחלקה
מחליפתה של אדר בתפקיד, סרן ת׳, הכירה אותה כשהייתה חניכה בקורס מ"כים. "אדר לא הייתה מפקדת ישירה שלי, אבל הייתה לנו המון אינטראקציה. אי-אפשר להתעלם מהנוכחות שלה. החיוך והאור שהביאה איתה, תחושה של שלווה ונחת. העיניים תמיד היו נשואות אליה, מודל לחיקוי והערצה", מספרת ת׳.
ב-7 באוקטובר ת׳ הייתה בהכשרה בבה"ד 1. ימים ספורים לאחר מכן עודכנה על שיבוצה. "הכניסה הייתה מאתגרת, בגלל הדמות של אדר. היא הותירה בור עצום, לא ניסיתי למלא אותו, רק להיות שם".
מתוך ההתמודדות המורכבת, יזמה ת׳ פנייה לזהבה והציעה לקיים מפגש בין המשפחה השכולה לחיילים עליהם פיקדה. "המחלקה הייתה חייבת איזו סגירה, הבנתי שזה חשוב וחייב לקרות", היא משחזרת את השיחה ההיא: "התרגשתי, כי איך מספרים לאמא של אדר שאני מחליפה אותה. לא ידעתי אם תרצה לשמוע אותי, אם תנתק לי בפנים, אם תחבק, תהדוף או תעטוף. השיחה הייתה משמעותית. הצגתי את עצמי, והיו שתי דקות של שקט. הבנו שחייבים לעשות את הצימוד - מפגש של המשפחה עם המחלקה. אחרי שלושה שבועות הגענו כל המחלקה לבית של אדר, הדלקנו נרות, דיברנו, החיילים שיתפו. היה מפגש עוצמתי".
סרן ת': "אדר לא הייתה מפקדת ישירה שלי, אבל הייתה לנו המון אינטראקציה. אי-אפשר להתעלם מהנוכחות שלה. החיוך והאור, תחושה של שלווה ונחת. העיניים תמיד היו נשואות אליה, מודל לחיקוי והערצה"
זהבה שיתפה בחוויה מהזווית שלה: "ת' בת בית אצלנו. כשהיא הגיעה ודיברה איתי, הלב שלי נמתח לשני כיוונים - המחשבה על אדר, הדרך שעוד הייתה לפניה, ועל העתיד שנגדע. מצד שני, המפגש עם ת', קצינה שנכנסה לנעליים של אדר ולמחלקה שאהבה את אדר אהבת נפש. אבל ת׳ עשתה הכל ברגישות ובענווה ועם אמפתיה. לא מחקה את אדר, היא ממשיכה את אדר. נשארו איתה הזיכרון והרוח של אדר, ות׳ דאגה כל הזמן להגיד לי את זה ולחזק. ידעה בצורה מדהימה להביא את עצמה כמפקדת, נכנסה לאט-לאט לתפקיד הזה עם המשכיות של אדר. אדר לדעתי הייתה מאוד גאה בה".
המשכיות של ערכים
זהבה: "יש בזה כאב גדול, אבל המחלקה של אדר זכתה במפקדת שרואה אותם באמת, שמבינה את המשקל. שבחרה להיות איתנו בקשר, לחבק, לא לשכוח. היא חלק מאיתנו. אני חושבת שזו הייתה גם הדרך של אדר. יש פה המשכיות של ערכים, מנהיגות, אכפתיות, לב, דוגמה אישית. הלב שלי כאמא, שלנו כמשפחה, לומד להכיל את הרגשות ביחד. זה געגוע מאוד עמוק למה שלא יהיה, והוקרה על מה שממשיך להתקיים עם ת׳. זו הזדמנות באמת להגיד לה תודה רבה".
ועוד המשכיות. זהבה: "אדר הייתה מפקדת בגדוד תבור. בחודש שעבר נולד לי נכד, ובתי שחף קראה לו תבור. השם שנבחר מסמל עוצמה וכוח, וזו מי שהייתה אדר". ת׳: "אין אחד שאני פוגשת ולא יודע על תבור, הבן של שחף. לכל מקום שאני מגיעה אליו, אדר איתי".
