"תגידו, זה לא קשה?" אני שואלת את רחל ואליהו ספז, הוריו של אלקנה, שפעמיים בשבוע, בשני ורביעי, מתייצבים בתחנת הדלק שבקריית-ארבע ומחלקים בחינם אוכל חם לחיילים ואנשי כוחות הביטחון. הם מגשימים ב"גן אלקנה" את החלום שטיפח בנם, שאהב לבשל ואהב לאכול. הוא רצה ללמוד את התחום, לפתוח מסעדה – ויש מי שמספרים שגם רצה להקים פודטראק ולפנק חיילים באהבה.
מתוך הכאב, המשפחה והמעגל הקרוב הקימו את עמותת "יד אלקנה", שלדברי אנשיה "ממשיכה את דרכו ואת רוחו של אלקנה: נתינה, אהבת אדם ואהבת הארץ".
בתחילת הדרך הכוונה הייתה להפעיל פודטראק נייד שיעבור בין בסיסים, אך לשם כך יש צורך ברכב גדול והשקעה כספית משמעותית שכרגע אין – אז הם הלכו בינתיים על גן אלקנה, שהסועדים מגיעים אליו. המנות אישיות עם העדפות ספציפיות של החיילים הרבים המגיעים בקביעות, הרטבים והתוספות הם כולם מעשי ידיו של אליהו.
"וכולם באים", מספר לי האב. "פותחים שולחנות, שמים מוזיקה, אוכל פורמידבל. אנחנו שמחים לשמח את החיילים הגיבורים שלנו. כל העובדים שלנו הם מתנדבים, חברים של אלקנה וקרובי משפחה. חודשיים אחרי שנהרג הקמנו את עמותת 'יד אלקנה' ומאז כבר חילקנו יותר מ-25 אלף ארוחות. 25 אלף!"
ב-1992, אחרי מלחמת המפרץ הוא עזב את חנות המנעולים בפריז, מקצוע שלמד מאביו, ונחת בירושלים. "באתי לעודד את העם. לחברים בצרפת ששאלו אותי מה פתאום אני טס לישראל בעיצומה של מלחמה, אמרתי שאני לא רוצה לקרוא את ההיסטוריה, אני רוצה לחיות אותה עכשיו. כשחזרתי לפריז אמרתי לרחל, בת זוגי, 'בואי נעשה עלייה' והיא אמרה 'קודם חתונה'. שלושה חודשים אחרי החתונה בפריז הגענו לכרמיאל, אחר כך לירושלים והתמקמנו בקריית-ארבע. מקום קטן וחם. כל ששת ילדינו הם צברים מבטן ומלידה, ארבעה בנים ושתי בנות, ברוך השם. הבנים שירתו כלוחמים, הבנות בשירות לאומי. ראובן, שי, הלל, שיראל, אלקנה ותפארת. והשולחן תמיד מלא באוכל".
אלקנה, בוגר תלמוד תורה במערת המכפלה, לאחר מכן ישיבה תיכונית ולבסוף עמית ירושלים, היה בן 17 כשהתחיל לעבוד במסעדה במחנה יהודה. "הוא התקדם יפה, וכשקיבל הצעה לניהול סניף חדש היה עליו לבחור בין גיוס לצה"ל לבין תחילתה של קריירה מבטיחה", מספר האב. "אלקנה התלבט, בא להתייעץ ואמרתי לו, 'תראה, אני לא עשיתי צבא, לצערי הרב. הייתי בן 24, לא הכרתי את השפה. אבל האחים שלך, כולם עשו צבא. ראובן בכפיר, שי בגבעתי והלל בשריון. אם לא תעשה צבא, מה תספר לילדים שלך?"
אלקנה בחר. כשגילה, להפתעתו, שצה"ל נתן לו פטור, המום ומופתע החל להילחם על זכותו לעמוד לצד אחיו וחבריו ולהתגייס. הוא הריץ מכתבים וביקש ממי שהכירו אותו לכתוב המלצות. והוא הצליח – חטיבת גבעתי, גדוד שקד, לוחם.
"אני שמח שהחיילים נהנים ומבסוטים", מסכם אליהו. "אבל בתוך ה'סבבה' וה'תודות' האוזניים שלי מחפשות את הקול של אלקנה. בגינאה המשוונית, שם עבד כמאבטח אישי של הנשיא, הצרפתית שלו השתפרה. וכשאכל את הקוסקוס של אמא שלו ואת הקציצות של שבת הוא אמר לה, 'וואי, ממו, קס קסה בון'. בעברית זה: וואי, אמא, זה טעים נורא".
והמשפחה מסכמת: "כל מי שרוצה לקחת חלק, לתרום או לסייע – ברוך הבא להיות שותף בהמשך הדרך, כדי שנוכל להרחיב ולחזק את הפרויקט החשוב הזה ולהמשיך להפיץ אור, אהבה ונתינה".
רס"ל (מיל') אלקנה יהודה ספז, לוחם בחטיבה 261, נפל בגיל 25, 22.1.24.
אלקנה לא היסס, וב־7 באוקטובר לבש מדים וירד דרומה. במהלך פעילות מבצעית של הגדוד באזור מחנה הפליטים אל־מע'אזי שבלב הרצועה, הוא נהרג באסון קריסת המבנים.
