נראה שאין חולק שמעורבות כמו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בעבודת המשטרה היא אירוע חסר תקדים שלא זכור משרי ביטחון פנים קודמים. אלא שהשאלה היא האם אותה התערבות היא לגיטימית וחוקית. ככל שאינה, אז באיזו עוצמה ומה יש וניתן לעשות מבחינה משפטית בנוגע למצב.
בשנות ה-90 קבע בג"ץ כי על ראש הממשלה דאז יצחק רבין לפטר את מי שהיה שר הפנים אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי בשל כתב אישום שהוגש נגדם. פסק הדין נשען על עילת הסבירות, וקבע שיש להתערב בשיקול דעתו של רה"מ, שבאותה עת סבר שאין לפטר אותם, כיוון שבלתי סביר ששר יכהן תחת כתב אישום. בשנת 2001 החליט המחוקק להתגבר על פסק דין דרעי-פנחסי וחוקק בחוק יסוד הממשלה באופן מפורש כי שר יעבור מכהונתו רק אחרי הרשעה בפסק דין חלוט ובעבירה שיש עמה קלון.
עם זאת, בג"ץ קבע מאוחר יותר, כי למרות חוק היסוד הברור, הלכת דרעי-פנחסי אינה בטלה. בפסק דין מאוחר יותר בעניינו של השר דאז צח הנגבי ב-1997 נכתבה הערת מרחיקת לכת עוד הרבה יותר: "אין לשלול את האפשרות שהתנהגות של שר או סגן שר במקרה מסוים, אף אם אינה מגיעה כדי עבירה פלילית, תהיה חמורה במידה קיצונית כל כך, עד שיהיה זה בלתי סביר באופן קיצוני לאפשר לו להמשיך בכהונה" - אך הערה זו לא נקבעה ולא יושמה מעולם.
הלכת דרעי-פנחסי והערת האגב בפסק דין הנגבי זכו לביקורת רבה, גם בקרב משפטנים בכירים. פרופ' יואב דותן מהאוניברסיטה העברית, מגדולי המשפטנים בישראל העוסקים במשפט חוקתי ומנהלי, ביקר את ההלכה וכתב כי "הלכת דרעי מהווה סוג של גידול פרא במשפט הציבורי שלנו".
בבג"ץ בן גביר, העותרים והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה מבקשים להפוך את ההערה לתקדים קבוע ומחייב. לטענתם, התנהלותו של בן גביר והתערבותו בעבודת המשטרה לא מאפשרת לרה"מ להותירו בתפקיד. בהרב-מיארה טוענת ל"השתלטות" על המשטרה, והפיכתו של בן גביר למעין "מפכ"ל-על".
מלבד הסוגיה העקרונית של פיטורי שר שלא הוגש נגדו כתב אישום, הרי שכשאלה מקדימה יהיה על השופטים לדון במידת ההתערבות של בן גביר בעבודת המשטרה ובעוצמתה. ב"בג"ץ פקודת המשטרה", שבו נפסל על חודו של קול הסעיף שהתכוון להקנות לשר סמכות לקבוע מדיניות בתחום החקירות, הגדיר בית המשפט את מידת ההתערבות האמורה של שר בעבודת המשטרה: התוויית מדיניות כללית ופיקוח עליה. בה בעת נקבע כי אסור לשר להתערב בעבודה האופרטיבית של המשטרה כחלק מהעיקרון המשטרי החשוב בשמירת עצמאותו של הארגון. לטענת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, בן גביר הפר זאת ובמסמך פירטה עשרות מקרים בהם נרשמו חריגות כאלה לטענתה.
במקרה של בן גביר המצב המשפטי מורכב יותר, שכן עם מינויו לתפקיד השר לביטחון לאומי הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי בשל צבר הרשעות פליליות של האדם שאמור להיות אחראי על הארגון האמון על השמירה על החוק. בג"ץ דחה את העתירה, אך השופט יצחק עמית הותיר צ'ק פיקדון אותו מבקשת היועמ"שית לפרוע כעת.
בעוד המבחן של דרעי-פנחסי האם הוגש כתב אישום הוא עניין מדיד, עובדתי ופשוט, הרי שהמבחן התקדימי שמבקשת היועמ"שית והעותרים לחולל - צבר הפרות מנהליות וחוקיות הפוגעות באמון הציבור - הוא כבר מופשט הרבה יותר, נתון לפרשנות, בלתי ניתן לכימות או להגדרה ברורה, ולכן עלול להביא להתערבות יתר של בג"ץ. גם ראש הממשלה הגיב לעתירות וכתב "בית המשפט מתבקש לכבד את ריבונות הממשלה ולהימנע מהתערבות פוליטית" וכי מדובר ב"ניסיון בלתי חוקתי להדיח שר ללא שום סמכות".
