למרות מצב החירום והירי המאסיבי בצפון, בבית לוחמי הגטאות המשיכו את מסורת ההנצחה וקיימו את עצרת הנעילה המרכזית ליום הזיכרון לשואה זו השנה ה-77, אלא שהפעם היא נערכה במתכונת מקוונת ומוקלטת.
העצרת, בהנחיית השחקן ליאור אשכנזי, עמדה הפעם בסימן "כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור". היא התקיימה בהשתתפות יו״ר קק״ל, אייל אוסטרינסקי; רייצ'ל גולדברג-פולין וראש המועצה האזורית מטה אשר, משה דוידוביץ.
בעצרת נשמעו סיפורי חייהם של שישה שורדי ושורדות שואה. הפעם היו אלו מרגיט בורנשטיין, אירנה ודיסלבסקי, הזוג מרק וליזקה הרמן, לאה גלילי, גדעון לב וד"ר שרה מלצר.
לב, כוכב טיקטוק עם מעל 300 אלף עוקבים, סיפר על הנס שהיה לו בשואה בעת שהיה בטרזין: "הגענו מפראג וכאשר נגמרה מסילת הברזל הורידו אותנו מהקרונות והתחלנו ללכת. הייתי רק בן שש ואני זוכר שאמא הלכה לפני. היה קר וקשה מאוד בדרך. כשהגענו לטרזין ראיתי את אבא שלי, מייד צעקתי לעברו אבל מסתבר שהיה אסור לו לענות. מאוחר יותר התברר לי כי 35 אלף יהודים מתו שם, 15 אלף נערים וילדים עברו דרך טרזין ומאה ומשהו שרדו - ואני אחד מהם".
ניצולת השואה מרגיט בורנשטיין הייתה אצל מלאך המוות, יוזף מנגלה: "עצרו אותנו בבית כנסת ונשלחנו לאושוויץ. לקחו אותנו למנגלה ואני זוכרת איך הכל היה ריח של עצמות. האסירים אולצו לחפור בורות, לזרוק את הגופות ולהדליק אותן באש. התפקיד שלי אבא שלי היה לאסוף את הגופות״.
יגאל כהן, מנכ״ל בית לוחמי הגטאות, התייחס לשינוי השנה עקב המלחמה: "נאלצנו לסגור את המוזיאון לקהל ולפעול אחרת כדי לשמר את אותה מסורת שעיצבה את זיכרון".
יו"ר קק"ל דיבר על תפקיד הארגון בהנצחת השואה: "פעילות קק"ל בנטיעת העצים, בגאולת האדמה ובבניין הארץ, היא אחת התשובות הטובות ביותר למכונת ההשמדה הנאצית. בכל עץ שאנו נוטעים ובכל יישוב שאנו מפתחים, אנו מוכיחים את ניצחון הרוח ואת קיומנו כעם גאה בביתו הלאומי".
