ליאת ואסף פרידמן היו בטוחים שעגלת הקפה שהקימו לזכר בנם ("החברים של עמית", זו הכתובת בווייז) תיעלם מהנוף אחרי חודשיים-שלושה.
"היינו ריאליים", היא מודה, "זה המון עבודה, אבל למרות הקשיים והתחזיות הקודרות התעקשתי על עגלת קפה. למה? מפני שעמיתי היה ילד של חבר'ה. בימי שישי, כשחזר מהצבא, הוא אכל משהו, החליף לאזרחי והתחיל לרוץ מבית קפה אחד לשני כדי לפגוש חברים מכל המעגלים החברתיים שלו. חובה".
מכוס הקפה שבכף ידה מרצדות אליי אותיות. ליאת מסובבת את החד-פעמית כדי להראות לי את כל המשפט.
"הדפסנו על הכוסות ועל המפיות כל מיני משפטי מפתח שעמיתי נהג לומר", היא מספרת. "כאן כתוב 'הצבא החזיר אותי עייף ויקבל אותי עייף'. זאת הייתה התשובה הקבועה שלו בכל פעם שהצעתי לו לנוח. הוא טרף את החיים כאילו ידע שזמנו קצר. ועל הכוס הזאת כתוב 'מעצבן אותי אנשים שמפסידים חוויות בגלל שלא היה להם כוח לקום'. זה ציטוט מדויק. עמיתי היה צופיפניק בדם, מדריך קורס, וזה היה המוטו שלו לחניכים שלא באו לפעולה".
מלצר צעיר מגיש לי פחית זירו. "יש גם קפה מעולה", הוא אומר בנימוס, "אבל עמית היה חולה זירו ברמות. קחי שלוק, תיכנסי לראש שלו". על המפית כתוב "אני מרגיש את הרוח של בן-גוריון בתוכי" והמלצר מקדים תשובה לשאלה. "אין לי מושג מתי ולמה הוא אמר את זה".
"אז למה אתה לא שואל?" נוזפת בו ליאת. "עמיתי התגייס חודשיים לפני 7 באוקטובר ובפעם השלישית שנכנס לעזה הוא היה באטרף להציל את החטופים". והיא שולפת הוכחה. מפית עם "זה הזמן, זה תורי לתת למדינה". ויש גם מפית עם "זה היום הכי טוב בחיים שלי", מפני ש"פרידמן תמיד ראה את החצי המלא של הכוס". כך מעידים חבריו שקראו לו "פרידמן", וגם הכתירו אותו בתואר "מלך החיים הטובים".
"לשמחתי, כולנו ידענו לחיות את החיים", מספרת ליאת. "יצאנו לטיולים משפחתיים, טסנו להופעות של קולדפליי וברונו מארס. עמית אמר 'אני רוצה לעשות מספיק כסף כדי לחיות טוב ולהגשים את כל החלומות'. הוא תיכנן לטוס ללונדון אחרי השחרור ולעבוד בביטחון של אל על. הוא גדל על הנוסטלגיה שלנו, בעלי ואני עבדנו בביטחון אל על כשהיינו סטודנטים, ואח של חבר, שעובד בלונדון, סיפר לו שהוא מטייל בכל אירופה ורואה מלא כדורגל. חוויות!"
עגלת הקפה לזכר עמית הפכה, בהתנדבות מלאה, למיזם קהילתי בנווה סביון שבאור יהודה. כל שישי, מעשר בבוקר, וכל השכונה מגיעה. אמהות של החברים של עמית וחבורה של מתנדבים, יחד עם רועי ויובל, אחיו של עמית, מתפעלים את האירוע. לאורח מבחוץ הם שמחים להסביר מה עומד מאחורי כל כוס ומפית. התפריט מציע עוגות באפייה ביתית, סנדוויצ'ונים ושוקו וכדורי שוקולד. וזירו, כמובן.
סמ"ר עמית פרידמן, לוחם חטיבת הנח"ל, נפל בגיל 19, 27.8.24.
עמית יצא עם הכוח לפשיטה מבצעית בשכונת תל סולטן ברפיח במהלך מלחמת חרבות ברזל. הוא זיהה חוליית מחבלים, הזהיר את חבריו, פתח באש וחתר למגע. בקרב שהתפתח לחם בגבורה עד שנהרג.
