כשהתותחים רועמים לא תמיד המוזות שותקות, אבל מה שבטוח עובר טלטלה תחת איום קיומי מיידי הוא הליבידו שלנו, שחוטף טיל בליסטי ישיר, ועובר ממצב של התענגות למצב של הישרדות.
"בתחילת המלחמה כולם אמרו לי: 'את בטח מוכרת מלא ועושה מלא כסף, אלא שזה בדיוק ההיפך. בזמן משבר וסטרס המיניות היא הדבר הראשון שנפגע", מעידה קארן אטיאס, בעלת המותג FIZZZ שאותו היא מגדירה "סקסואל וולנס", כשבפועל זו חנות אינטרנטית לממכר אביזרי עונג מיני מהדור החדש והידידותי.
המגמה שעליה מצביעה אטיאס כבר מוכרת לה. "אנחנו באתר למודי ניסיון של שלוש שנים לאחור, ויכולים לשרטט על פי גרף המכירות שלנו את מצב הליבידו הלאומי בזמן מלחמה ואיום קיומי", היא מספרת. מה שהיא מזהה בגרף המכירות של האתר שלה, מתיישב עם ממצאים מחקריים מהעולם על סקס במצבי סטרס קיצוניים, למשל מלחמה, שמעידים על ירידה מובהקת בחשק ובתפקוד המיני, במיוחד בקרב נשים.
כך, למשל, ב-Journal of Clinical Medicine פורסם לפני כשנתיים מחקר שבחן את ההשפעה של מלחמת אוקראינה על מיניות, ומצא ירידה משמעותית בתשוקה, בתדירות יחסי המין ובסיפוק המיני בקרב הנשים במדינה.
"גם אצלנו באתר אנחנו רואים שבמלחמה הנוכחית, ממש כמו בשליש הראשון של הקורונה, יש ירידה כללית במכירות, אבל עלייה יחסית בהתעניינות של גברים, גם במוצרים אישיים וגם במוצרים זוגיים. כלומר, כאשר כבר יש רכישות במהלך המלחמה פה ושם, הן של גברים, שמנסים בכל דרך לעורר את המיניות שספגה פגיעות קשות בעקבות הסטרס והריצות למרחבים המוגנים. הגברים הם אלה שכותבים לי: 'מה עושים, איך מחזירים את זה, מה אני יכול לקנות לאשתי כדי לעורר בחזרה את מה שהיה לפני? מה הכי חזק והכי יעיל ואפקטיבי?'"
כשאני עונה לה שהכי יעיל ואפקטיבי מבחינת הגברים שמחפשים את החשק שהלך לאיבוד, זה לתת לנו לישון עם דלת סגורה כמה שעות טובות, ובזמן הזה לתקתק את הילדים, לשטוף את כל הבית ולהעמיד כמה סירים, ואז אולי גם הליבידו שלנו יתעורר, קארן צוחקת, ומסכימה שכדי שהמיניות שלנו תתעורר, אנחנו זקוקות קודם כל לתחושת רווחה וביטחון — דבר שלא היה לנו ממנו בכלל מאז פרצה המלחמה הנוכחית עם איראן, וסביר מאוד להניח שגם בסבבים קודמים.
הורמון האהבה נחנק
לעומת זאת, יש גם מי שיעידו שדווקא בזמן סכנה קיומית החשק בכלל מתעצם ומתגבר, ולא רק אצל גברים, אלא גם אצל נשים. לימור בנדל היא המקימה והמנהלת של קבוצת "מתעוררות מחדש", שעוסקת במיניות נשית, וחברות בה בפייסבוק כ-60 אלף נשים. בנדל, שמפעילה גם היא חנות אינטרנטית לממכר אביזרי עונג, מעידה על מצב מורכב שבו החרדה הקיומית ופחד המוות מובילים במצבים רבים דווקא להתגברות הדחף, ולצורך גבוה יותר במיניות ובתחושת חיות.
"וזה צורך שאני רואה גם אצל נשים וגם אצל גברים, כאשר הבעיה שמתעוררת היא דווקא הפער שמופיע, כאשר אחד הצדדים רוצה יותר והשני רוצה פחות. יש נשים שאומרות או כותבות לי: 'דווקא עכשיו במלחמה, אנחנו רוצות יותר, זה הרי החלום שלו, שאני ארצה יותר, אז איך זה שהוא פתאום דוחה אותי ולא רוצה'? אבל זה מצב שאפשר להבין אותו, כי גם אצל גברים יש מצבים הישרדותיים שמאיימים על הפרנסה והביטחון, וגם אצלם עודף הקורטיזול חונק את הורמוני האהבה והשייכות", מסבירה בנדל.
על התפקיד של מיניות במצבי דחק מפרטת אביגיל רות לב, מנחה ומטפלת במיניות דרך חוויות גופניות. "כשאנחנו במצב הישרדות ואיום, הגוף שולח את הדם למקומות החיוניים, בעיקר הלב והגפיים, כדי שאפשר יהיה לברוח בעת סכנה, ולא שולח דם לאברי המין. כלומר, בזמני מתח וסטרס המיניות נדחקת הצידה, כי היא נחשבת מותרות. אבל לעומת זאת, יש מי שאצלם זה דווקא הפוך, ובזמן סטרס הולכים דווקא למיניות, כי היא דרך לפרוק מתח מהגוף והיא גם מובילה לתחושת חיות".
בהקשר זה היא מזכירה את אפקט הבייבי בום הידוע אחרי מלחמות. "ולכן, חשוב להבין שמיניות היא לא מותרות, היא משאב שיכול מאוד לעזור לנו להתמודד עם מצבי לחץ וגם לפרוק מתח". גם לב, בדומה למרואיינות הנוספות בכתבה, מציינת שלא מדובר בהכרח בחדירה ובאורגזמה, אלא קודם כל בחזרה לקשר עם הגוף, כדי לעבור ממערכת של הישרדות למערכת של רווחה. זה מה שהיא גם מלמדת נשים בריטריטים שהיא מקיימת: איך לעורר את הגוף, להזיז אותו, לנשום ולהתרווח כדי לסגל פרקטיקות פיזיות שיעוררו את המיניות.
"דווקא בזמנים של סטרס וחוסר יציבות, כדאי ללמוד מיניות בריאה, לחזור לגוף, להרגיש את הגוף ולקבל כלים, כדי שמיניות תהיה משאב. הרי מה זו מיניות? זה ויסות שעוזר לנו לעבור בגוף ממצב של מתח ואיום למצב של עונג ורווחה", אומרת לב.
בנדל ואטיאס מסכימות שבדרך אל העונג והרווחה כדאי לעבור במסלול המסקרן של אביזרי הסקס, אבל שלפני הכל, החשוב מכל הוא איך מחזירים את תחושת הביטחון שנפגעה, ומווסתים את הפרשת הקורטיזול לטובת הפרשה מחודשת של הורמוני אהבה, שייכות וביטחון.
"בין אם נרצה או לא, כדי לעורר מיניות אנחנו צריכים להיות במקום של רווחה וביטחון. אפשר לראות את זה לא רק בזמן מלחמה, אלא גם כשבוחנים את המיניות של נשים בגילאי 30 ו-40 – השנים של גידול הילדים. תמיד עולה השאלה איך זה שאנחנו חוות משבר מיניות בתקופה הזו, והתשובה היא אותם הורמונים הישרדותיים שמופרשים גם בזמן גידול הילדים ומנצחים את הורמוני האהבה", ממרקרת אטיאס את הברור מאליו. וכמובן, עוד יותר ברור שעכשיו בזמן המלחמה זה קורה פי כמה וכמה, כאשר אנחנו במצב הישרדותי ופחות זמינים למיניות.
בנדל: "אני גרה בפתח תקווה, אנחנו העיר הכי מופצצת במלחמה הזו. במשך ימים כל הקירות רעדו כאן, ולא רק אני מחזיקה את החרדה הזו, גם בן הזוג שלי מחזיק אותה, וגם אצל גברים וגם אצל נשים זה משפיע. ההתרעות האלה, האזעקות, זה מקפיץ בכל פעם מחדש את רמות הקורטיזול וחונק את הליבידו. אצלנו בקבוצה היה דיון של נשים מצפון הארץ, שחוו אזעקות בלתי פוסקות וכתבו: 'הלך לי הליבידו. כמו שהלכו לי הנעורים, ככה הלך לי החשק במלחמה הזו', וזה ברור. קורטיזול הוא אנטי חשק מיני".
להראות אכפתיות ודאגה
ולכן, רגע לפני האביזרים, בנדל ממליצה להתאמן על שפת האהבה, שמייצרת מגע דרך קשר שלא בהכרח ייגמר בסקס, אבל ייצור את החיבור המחודש והביטחון בין בני הזוג. "מילים, מגע, חיבוק, קרבה, מחוות של אהבה, כל מה שיכול להראות לצד השני את האכפתיות ואת הדאגה, את זה שהוא חשוב לי, בדרך שבה הוא יבין את המחווה", היא מסבירה.
"למשל, אם אני כבר יודעת שכדי להרגיש אהוב ובטוח בן הזוג שלי זקוק למגע, אז זו השפה שבעזרתה אתקשר איתו; ואם הוא יודע שמה שעוזר לי להרגיש את האכפתיות שלו זה שהוא יכין לי סלט, כי אני שומרת על התזונה שלי, אז זו השפה שמדברת אלי ותמלא את החלל כשאין בינינו מספיק מגע מיני. שימוש בשפה שכל אחד מבין עוזר לנו לשמר את הקרבה בזמן סטרס, ומשחרר דופמין טוב שמוביל אותנו לתוך החיבור והקרבה שיש בינינו, במקום דופמין רע שנוצר למשל מגלילה של הפיד", מדגישה בנדל. היא גם מכניסה למשוואה גורם חשוב מאוד – התקשורת והדיבור בין בני הזוג על המצב שנמצאים בו.
"בעברית אומרים 'יחסי מין', כלומר, אנחנו נדבר ונפתח את הלב כי זה יחסים, ולא רק מין, ומהשיח תתעורר קרבה של הלב. הוא הכין לי חביתה בבוקר? הוא עשה משהו עבורי, ואני מעריכה את המחווה עוד הרבה לפני שמגיעים בחזרה לסקס", בנדל אומרת.
דייט עם עצמי
לא פחות חשוב בעיניה, זו הקרבה שלנו לעצמנו. כלומר המגע שלנו בעצמנו. בנדל בעצם שולחת אותנו לאונן, ומפצירה: "תורידו את הידיים מהנייד, ובמקום זה געו בעצמכם. עשו מקלחות ארוכות, הרגישו בחזרה את הגוף והעבירו אותו ממצב של סטרס למצב של רגיעה. זו עבודה שמחברת אותנו לתחושות ומרגיעה את מערכת העצבים בתקופה הזו. ולכן במקום מקלחת משימתית, קחו את הזמן למקלחת ארוכה מאוד, תנו למים לרדת על הגוף, לשטוף אותו, והכי הכי חשוב – תאוננו. הרי האנטי-סטרס הכי יעיל, מיידי וחשוב בעולם זו אורגזמה, שמשחררת קוקטייל של הורמוני שלווה שמשפיעים על הגוף באופן ישיר ומיידי. ולכן, שלוש פעמים בשבוע פשוט תגעי בעצמך ותאונני בלי לחפש כרגע את החשק המיני, אלא כאקט שיאפשר לך ללכת לישון רגועה ושלווה", אומרת בנדל ומציינת שהתמדה יוצרת שינוי במצב הרוח ובליבידו, גם כאשר המדובר בנשים בגיל המעבר.
את התמונה משלימה אטיאס שמזכירה נתונים ומחקרים שמעידים על כך שבזמן מלחמה יש עלייה בצריכת תוכן מיני אונליין, כולל צפייה בפורנו, "מה שמעיד על מעבר ממיניות זוגית למיניות אישית יותר, כדרך לוויסות והרגעה. גם מחקרים שנעשו בתחום הפסיכולוגיה של הטראומה מחזקים את הקביעה שבמצבי איום אנחנו נוטים לעבור למנגנוני ויסות עצמיים, שזה אומר פחות אינטימיות זוגית מורכבת, ויותר פנייה לחוויות מיניות אישיות, וזה בדיוק מה שאנחנו רואים כאשר אנחנו מנתחים את נתוני המכירות באתר שלנו", אטיאס אומרת.
כאמור, גם בנדל וגם אטיאס עוסקות בשיווק של אביזרי עונג מיני, ואטיאס מציעה שדווקא עכשיו, במקום להזמין שוב סרט או פיצה, תנסו להזמין צעצוע שיכול להניע את הזוגיות כאשר הליבידו נעלם.
"צעצועי מין הם דרך לריסטארט עדין, כזה שמחזיר קודם כל תחושה, ואז תשוקה שמתעוררת גם בגלל הציפייה וההתרגשות המשותפות. הבחירה לשבת ביחד מול האתר, לבחור, להזמין – כך כבר עשינו עליית מדרגה, יצרנו סוג של אירוע אינטימי משותף שמתחיל להניע את האנרגיה המינית, לעורר אותנו בדרכים חדשות, להעצים ולשכלל לנו את האורגזמות יותר טוב ויותר מהר מאשר עבודת כפיים ומתוך כך גם לשחרר את הסטרס כמובן", אומרת אטיאס.
וגם היא, כמו בנדל, מדברת על החשיבות של מגע עצמי ואוננות בדרך אל העונג והאושר, ואף מעלה נקודה מעניינת ומעודדת נוספת: שוק צעצועי המין לגברים שנמצא בתהליך של נרמול, כשם שקרה לשוק הנשים לפני שניים ושלושה עשורים.
"כשמודדים את גרף רכישת מוצרי הסקס לגברים, רואים הרבה יותר פתיחות, הרבה פחות סטיגמות, וכניסה של מוצרים טכנולוגיים מתקדמים שמותאמים לחוויה גברית. ולכן אפשר בהחלט לומר שהשילוב בין סטרס גבוה לבין זמינות של פתרונות אישיים ונגישים, יוצר מצב שבו דווקא הצריכה הגברית לא רק נשמרת, אלא במקרים מסוימים גם מתחזקת", מסכמת אטיאס.
