היו זמנים. טקס הדלקת המשואות הציג לראווה אנשים אחרים, יפי בלורית ותואר, מלח הארץ, שמנה וסלתה של החברה. נחזור בעיני רוחנו לתקופת ממשלת אהוד ברק, למשל, כאשר את המשואה הראשונה הדליק, מכוח תפקידו, יו"ר הכנסת ממפלגת העבודה אברהם בורג. לימים התחדדו עמדותיו הפוליטיות של בורג, והיום הוא מציג את עצמו בגלוי כפוסט-ציוני וכ"מתיוון גאה", מתנגד למדינה יהודית וקורא למדינות אירופה להחרים את ישראל. בצידו של בורג כיו"ר, המדליק משואה מכוח תפקידו, התבלטו בשנות שלטונו של ברק מדליקי המשואות פרופ' מרדכי קרמניצר, מלומד שכמו ברק שייך למחנה השמאל, המפכ״ל לשעבר אסף חפץ, אז חבר מפלגת העבודה ותומך בראש הממשלה ברק, יחיאל לקט, יו"ר קק"ל מטעם מפלגת העבודה, ח"כ עדנה סולודר מהמערך, השרה שולמית אלוני ועוד. גם שופטים מכובדים זכו בכיבוד לא אחת. בממשלת שמיר-פרס היה שר החינוך יצחק נבון אחראי על טקסי שנת ה-40 למדינה, ומרים בן פורת, שופטת בית המשפט העליון לשעבר שמונתה באותה שנה כמבקרת המדינה, כובדה בהדלקת משואה. בזמן ממשלת ברק הייתה זאת חנה אבנור, לשעבר שופטת בפועל בבית המשפט העליון.
הבו לנו עסקנים ותיקים, ח"כים לשעבר ממפלגת השלטון, שרים, שופטים, אולי פרופסורים שהממשלה מעריכה. רק הם ישוו לטקס את האופי הממלכתי הראוי לו
בעוונותינו פחתו הדורות. חברי כנסת לשעבר ממפלגת השלטון, שרים ושופטים כבר לא מופיעים ברשימה. במקומם נאלץ השנה להסתפק במשקיע הייטק בעל הצלחה בינלאומית מזהירה, חוקרת רפואית מובילה, לוחמים שנפצעו והצטיינו, נשיא מעצמה זרה ידיד ישראל ועוד. שניים מבין 12 מדליקי המשואה שנויים במחלוקת פוליטית: אחד מהם בצדק, לדעתי - הרב זרביב, שאמר דברים שאכן ניתן לפרשם כעידוד לפגיעה באזרחי עזה, בניגוד לחוקי המדינה. האחר, גל הירש, מותקף בשל הדברים שאמר למשפחות החטופים שהפעולות של חלקן העלו את מחיר השחרור של יקיריהן, ורק משום שחס על רגשותיהן נמנע מלומר להן שלא לבניהן בלבד הן הזיקו בכך אלא לכל ישראלי, משום שהסיכון לחטיפת ישראלים גובר כתוצאה מפעילותן.
מכל מקום, זו העת לכונן מחדש את הדר העבר. הבו לנו עסקנים ותיקים, ח"כים לשעבר ממפלגת השלטון, ממלאי תפקיד בזרועות השלטון השונות: שרים, שופטים, מבקרי מדינה ונציבי קבילות, אולי פרופסורים שהם גם אקטיביסטים פוליטיים שהממשלה מעריכה. רק הם ישוו לטקס את האופי הממלכתי הראוי לו. משורות האקדמיה ניתן לחשוב, למשל, על פרופ' אברהם דיסקין, עמית בכיר בפורום קהלת ואף הוא מרצה באוניברסיטה העברית, כמו פרופ׳ קרמניצר. בהמשך לתקדים הנאה של שולמית אלוני ניתן למצוא שר חינוך לשעבר, אולי רפי פרץ, ואילו מקרב חברי הכנסת מהליכוד אני בטוח שיימצאו מועמדים למכביר. כדי לחשוב על מישהו בשיעור קומתה של עדנה סולודר ניתן להציע את יהודה גליק, או לשדרג לאחד השרים לשעבר, למשל רוחמה אברהם או איוב קרא. מקרב זרועות השלטון האחרות, שעל פי מסורת מפלגת העבודה יש לשתפם בכיבודי השררה, ניתן לחשוב על השופטים אשר קולה או משה דרורי.
או אז נשתבח שוב בטקס ממלכתי ראוי כבימי עולם וכשנים קדמוניות.