"לא העירו אותי", אמר נתניהו, על 7 באוקטובר. נניח למישור הצבאי. אנחנו במישור המדיני. בדיוק כשם שגורמי הג'יהאד, ולא רק חמאס, נערכו לטבח הגדול, גם הג'יהאד המדיני הלך וצמח לממדים מפחידים, שהתפרצו גם הם באותו יום ארור. עברו שנתיים וחצי. הג'יהאד המדיני, שהוביל את ישראל למפולת מדינית, מגיע להישגים מפחידים. שרק לא יגיד "לא העירו אותי", משום שהערתי אותו. ואפשר להניח שהייתי אחד מני רבים.
1 צפייה בגלריה
קנצלר גרמניה מרץ עם נתניהו בביקורו בארץ, בדצמבר. אם גם ידיד כמוהו יהפוך לאויב, עם מי בדיוק נישאר? | צילום: אי-פי, Ariel Schalit
(Ariel Schalit, AP)
בשנת 2014 פירסמתי את הספר "תעשיית השקרים" על הדמוניזציה של ישראל במדיה ובאקדמיה. הספר נועד להתריע על המפלצת שהייתה אז קטנה, שללא טיפול זו תהיה מפלצת גדולה. נתניהו קרא לי אז לפגישה. ספר חשוב, הוא אמר לי. אחד משרי הממשלה התקשר ואמר שאני חייב להציג את הממצאים העיקריים בממשלה. הוא היה בטוח שמדובר בסכנה שרובצת לפתחנו ואיננו מעכלים את חומרתה. לא הופעתי בפני הממשלה, אבל היו לי אין-ספור שיחות עם בכירים.
הסקרים של הימים ההם, לפני כעשור, הציגו תמיכה יציבה בישראל. מה שכבר קורה באירופה, לפחות לפי הסקרים, הזהרתי אז, יקרה גם בארה"ב. באותם ימים נחשף עוד ועוד מידע על המימון הסעודי לכל גורם איסלאמיסטי – למטיפים, למסגדים וגם לקמפוסים (ממדי המימון של קטאר נחשפו בהמשך). כדאי לדייק. המימון היה רק תוספת, רוח גבית, למגמות שהלכו והשתלטו על האקדמיה במערב, גם בלי המימון. פה ושם העירו לי שאני מגזים. שאני רואה צל הרים כהרים. הלוואי.
צעירים ושונאים
השנים עוברות. הג'יהאד המדיני מכה בנו במלוא עוצמתו. לפי סקר של PEW, מסוף חודש מארס, בקרב הצעירים בארה"ב (18-29) – 75% מחזיקים בעמדות שליליות על ישראל. זה כולל כמובן את הנוטים לדמוקרטים - 85%, וגם את הנוטים למפלגה הרפובליקנית – 64%. אני נזכר בתשואות שקיבל נתניהו בכנס איפא"ק בוושינגטון ב-2018. "אל נא נטעה", כתבתי אז, "בין אלה שעמדו ומחאו כפיים בהתלהבות היו גם כאלה ששעה לפני כן אמרו לי שהחיבור הטוטאלי שלו לטראמפ, ורק לטראמפ, גורם נזק איום לישראל". הנזק הגיע, והוא מתפשט גם בקרב מצביעי טראמפ.
בעבר הלא-רחוק היה נדמה לנו שזה יישאר בשוליים. שמאל קיצוני. ימין קיצוני. אבל כבר מזמן אנחנו לא שם. אין כמעט יום בלי בשורה חדשה מזירת הג'יהאד המדיני. ביום שלישי השבוע זה היה ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס, שהצהיר ש"המשפט הבינלאומי מופר היום בעיקר על ידי מדינה אחת - ישראל". זו לא ביקורת. זו אובססיה. רוסיה לא מפסיקה להפציץ מטרות אזרחיות באוקראינה. אבל ישראל. איראן שיגרה טילים במשך שבועות ארוכים כמעט רק למטרות אזרחיות. אבל ישראל. סנצ'ס עומד בראש ממשלת מיעוט שנשלטת, הלכה למעשה, על ידי השמאל הרדיקלי. אבל כאשר 82% מהספרדים חושבים שישראל ביצעה ג'נוסייד – אז ישראל בבעיה בלי קשר לעומד בראשות הממשלה.
אנחנו מאבדים גם ידידים. ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, מנהיגה מהאגף הימני, החליטה השבוע להשעות את ההסכם הביטחוני עם ישראל. מדובר בהסכם שמאז 2006 מתחדש אחת לחמש שנים. התירוץ הוא יריות אזהרה שירו כוחות צה"ל לעבר כלי רכב עם חיילים איטלקים מכוח שמירת השלום בלבנון. אף אחד מהחיילים לא נפגע. אבל על רקע האווירה העוינת לישראל, גם אירוע שולי הוא תירוץ לצעד נגד ישראל. אין להחלטת מלוני משמעות אמיתית, טען שר החוץ, גדעון סער. הגם אתה, סער? וכי אינך מבין שמדובר בעוד בעיטה בישראל?
הם מכוונים לסיפוח
"אנחנו עומדים לצד ישראל", אמר קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, בכנס של מפלגתו בחודש שעבר. היו שם מפגינים שהגיעו, תמיד הם מגיעים, כדי לחזור על הסיסמאות העבשות נגד ישראל. מרץ לא נשאר חייב: "אם אלו שאתם נושאים את דגלם יניחו את נשקם, הסכסוך יסתיים בתוך 24 שעות". וואו. אין הרבה מנהיגים אמיצים שמעיזים לומר למפגינים את האמת בפנים.
אותו מרץ התקשר השבוע לנתניהו כדי לומר לו: "אסור שיהיה סיפוח חלקי דה פקטו". הדברים נאמרו על רקע העובדה שבשטחי יהודה ושומרון מתחולל שינוי אסטרטגי. מאז הקמתה הקימה הממשלה 103 יישובים חדשים. שרי הממשלה, ללא יוצא מן הכלל, מתגאים בעניין. הם יוצרים, או כך הם לפחות מקווים, שינוי אסטרטגי. המטרה היא, כמובן, סיפוח למעשה.
סמוטריץ', לא ממך
בזירה הבינלאומית, ובעצם, גם בישראל, יש מי שתומך במדינה אחת, מהים עד הירדן, ויש מי שתומך בשתי מדינות לשני עמים. ויש מי שחושב שכרגע אין פתרון, לא שתי מדינות ולא מדינה אחת. אנחנו בהמתנה.
קנצלר גרמניה הוא תומך מובהק במדינת ישראל. הוא לא שייך למחנה "מדינה אחת". וכשהוא משמיע ביקורת – הוא משמיע אותה מתמיכה, לא משנאה. הוא רוצה להציל את ישראל מהאסון של חזון שונאי ישראל. הרי הסיפוח, הלכה למעשה, יחייב אחת משתי האופציות: מתן זכויות מלאות לפלסטינים, או מדינת אפרטהייד. זו נבלה וזו טרפה.
נכון, מדינה פלסטינית רחוקה מתמיד. משום שרוב הפלסטינים תומכים בחמאס ומשום שההנהגה הפלסטינית דחתה את כל ההצעות להקמת מדינה פלסטינית. אבל העובדה שבטווח הנראה לעין אין סיכוי למדינה פלסטינית לא מובילה למסקנה שצריך לבצע את מה שרוצים חמאס ותומכיו: "מדינה אחת". מרץ לא דרש הקמת מדינה פלסטינית. הוא יודע למה. הוא דרש להימנע מסיפוח. לא בגלל שהוא אויב. להפך. בגלל שהוא ידיד.
בצלאל סמוטריץ' מיהר להגיב: "קנצלר גרמניה צריך להרכין ראש ולהתנצל ולא להעז להטיף לנו מוסר איך להתנהל מול הנאצים של דורנו". חלק מהפלסטינים, אכן, הם הנאצים של דורנו, יחד עם ההנהגה האיראנית. אבל מה הקשר? זו אולי סיבה שמונעת הקמת מדינה פלסטינית, אבל דווקא עם "הנאצים של דורנו" רוצה סמוטריץ' להקים מדינה? ודווקא על מרץ הוא מתגולל?
רון פרושאור, שגריר ישראל בגרמניה, חרג מכללי הטקס והשמיע ביקורת נוקבת על השר. ובצדק. משום שכל התבטאות של סמוטריץ', ושל התאום שלו, איתמר בן גביר, היא עוד מתנה לשונאי ישראל. אז נאמר זאת כך: האיש שאמר ש"צריך למחוק את חווארה", וגרם לנזק אדיר לישראל, הוא לא האיש שאמור להטיף מוסר. ובכלל, אם גם ידיד כמו מרץ יהפוך לאויב, עם מי בדיוק תישאר ישראל בזירה הבינלאומית?
נתניהו היה אמור לדעת שהג'יהאד המדיני יפגע בנו. העירו אותו. כן, גם אני הייתי במעוררים. הוא נרדם. ובהתחשב במה שממשיך לקרות – הוא עדיין לא התעורר.
